סטייה מנתיב
שר התחבורה לשעבר הוביל מדיניות של יד קשה בכבישים, אבל מתחילת השנה מספר ההרוגים בתאונות עלה ב-30%. אולי הגיע הזמן לחשיבה אחרת
המדיניות שהוביל ליברמן גרסה כי תאונות דרכים הן תולדה של הפרה מודעת של חוקי התנועה, והתמקדה בצעדי אכיפה וענישה נמרצים, שהיו אמורים לעקור את הקרימינל שנמצא בראשו של כל נהג. בהתאם, הוחמרה הענישה לממדים דרקוניים: ייקור דרמטי של הקנסות וריכוז משמעותי של מאמצי אכיפה - בפרט אכיפת מהירות בכבישים בינעירוניים. האם זו המדיניות הנכונה?
ב-2003 ירד שיעור ההרוגים בתאונות ב-13.5%. ליברמן ובכירי משרדו חגגו: הנתונים הצדיקו לכאורה את מדיניות היד הקשה. זאת גם הייתה הזדמנות להציב בכבישים הבינעירוניים הישרים עוד מצלמות מהירות, בעלות של 100 מיליון שקל. הנתונים מתחילת 2004 מטילים ספק רב בנכונות ההנחות הללו. דווקא כשהאכיפה והענישה הגיעו לשיא, עלה מספר ההרוגים בתאונות דרכים בשיעור מחריד של 30%. ואנחנו עוד לפני הקיץ והחופשות והחגים. מה עושים?
מתחילים בטיפול שורש, ולא בסתימה על סתימה, או בסתם אגרוף לאף, שמחליף כאב בכאב אבל לא פותר את הבעיה. הגיע הזמן שגם תאונות הדרכים ייהנו מחשיבה שונה, במקום להפעיל עוד ועוד כוח. המדיניות הקיימת אינה כוללת, אלא מגיבה ושגויה.
המלחמה בתאונות דרכים מתבססת על שלושה גורמים: איכות הכבישים והתשתית, רמת הבטיחות שמספקים כלי הרכב, והכשרה ואימון של הנהגים. כל שאר הסיבות שמככבות בטבלאות הדמים הן רק סימפטומים, גילויים חיצוניים, הנובעים מאחת הבעיות הנ"ל. רק אתמול קבעו מומחי הטכניון כי מצב התשתיות בישראל אחראי למחצית מהתאונות. "סטייה מנתיב", למשל - הסעיף המוביל כגורם לתאונות דרכים. האם הנהגים הם עם סוטה? ואולי הסטייה היא תוצר של כביש שבור, גלי, ומסוכן (תשתית), או ליקוי בשיקול דעת הנהג (הכשרה). וגם אם לא ניתן להתחמק מהמצב המסוכן, רכב חדש ובטוח יכול למזער את נזק הגוף הנגרם בתאונה.
כ-17 מיליארד שקל בשנה מתקבלים כמסים ישירים ועקיפים מכלי רכב, אך רק חלק קטן מהסכום חוזר למערכת התחבורה. יש לאמץ תוכנית שקיימת באוצר מזה זמן, להעברת המיסוי מכלי הרכב אל הדלק. הדלק יתייקר בכמה עשרות אגורות, ומחיר כלי הרכב יירד לזה הנהוג במערב. כך יזכו הנהגים במכונית בטוחה לאין שיעור עבור סכום נמוך יותר.
נכון, גם לאחר שיפור התשתית ובטיחות כלי הרכב יהיו עדיין נהגים שימצאו בכבישים זירה לפרוק בה יצרים חבויים. היום הם מקבלים קנס כספי כבד ונקודות שמוליכות לשלילת רשיונם. אבל הקנס הוא לא יותר ממס נוסף שמוטל על הנהגים. עבירת תנועה צריכה להוביל לקורס הכשרה מתקדם – לא שינון ילדותי של תמרורי התנועה, אלא לימודים שמקנים אסטרטגיית נהיגה בטיחותית, הפעלה נכונה של שיקול דעת, ושיפור מעשי של המיומנות.
גם אם צריך להעלות את המהירות המותרת בכבישים הבינעירוניים (לצד הורדתה בכבישים הצפופים בערים), הכבישים אינם מגרשי משחקים והם לא צריכים להיות כאלה. לכן צריך להתיר סוף-סוף פעילות ספורט מוטורי בישראל.
אם אנחנו, האזרחים ונציגיהם בכנסת, לא נדרוש ביטחון בכבישים ומדיניות תחבורתית מקצועית, שמטפלת בגורמים היסודיים לתאונות, נמשיך לסמוך על המזל. אבל זה לא תמיד מאיר פנים. הגיע הזמן לעזור למזל, ולא להפריע לו.
ח"כ אהוד רצאבי, שינוי
