טוסון אריזונה: איזה עולם קטן

במסע שלנו באריזונה ובשכנותיה כבר נתקלנו ביותר מתופעה אחת שעוררה חזיונות של החלל החיצון ושל כוכבים אחרים: היערות המאובנים, תצורות הסלעים וצבעיהם, מכתש המטאור. ייתכן שזה גם מה שעבר בראשו של אד באס כשהחליט להקים את "ביוספירה - 2" חיקוי מלאכותי לכדור הארץ, כפי שהייתם מצפים למצוא אולי ביישוב אנושי עתידי על הירח או על מאדים.

באס, מיליונר צעיר מאריזונה, שמשפחתו עשתה הרבה כסף מנפט, השקיע לא פחות מ-150 מיליון דולר במבנה סגור מזכוכית ומתכת, מעין חממה שבה יכולים לחיות בני אדם בתנאים הזהים לכדור-הארץ. תמצאו שם מאקלים יערות גשם ועד לאקלים מדברי, ואפילו אוקיינוס קטן. המתקן המגלומני אמור להחליף את הסביבה שבה אנחנו חיים, הלא היא "ביוספירה 1", ומכאן גם שמו היומרני של הפרויקט - "ביוספירה 2".

תיבת נח מודרנית

כדי לראות את הניסוי הזה במו עיניכם צריך לצאת מפיניקס בכביש 10 לכיוון טוסון ואחר-כך להדרים בכביש 79 עד לצומת אוראקל. הכביש המדברי 77 מוביל עד למעבדה הענקית, שאכן נראית כמו תחנת חלל מתוך סרט מדע בדיוני.

הרעיון היה לבנות עולם אטום לסביבה החיצונית, מקום שמייצר הכל בעצמו ועבור עצמו. מאחורי הניסוי היתה גם

ביוספירה 2 טוסון אריזונה (צילום: איי פי)

קריצה לסוכנות החלל "נאסא" לראות בו אפשרות לבניית מושבה בחלל שתספק את צרכיה בעצמה, תוך שימוש במים ובאוויר ממוחזרים. נאסא לא התלהבה עד היום מהרעיון ולא נרתמה לביצועו. הבעיה היא שהמעבדה הענקית הזו נזקקת לאנרגיה חיצונית עצומה של חשמל, מנועי דיזל ובנזין, כדי לאפשר את גידול הצמחייה ובעלי החיים במבנה. להעביר עולם אטום שכזה לחלל זאת משימה בלתי אפשרית בהחלט.

במקום נערכו שני ניסויים גדולים, כשבראשון חיה בתוך החממה קבוצה של מדענים במשך שנתיים, כשפני ניסיון אנושיים. אחר כך שהתה במקום קבוצה נוספת, אבל החזיקה מעמד רק כחצי שנה.

בניית המתקן העצום הסתיימה ב-1991. כיפות הזכוכית שלו מכסים שטחים נרחבים וה"אוקיינוס" הפרטי מכיל מיליון גלונים של מי ים מלוחים ומגיע לעומק 9 מטר. במקום נשתלו כ-4,000 זנים של צמחים והוכנסו גם בעלי חיים, בדיוק כמו לתיבת נח.

במהלך הניסוי הראשון, שבו השתתפו שמונה מדענים, התגלו לא מעט תקלות ופגמים והיה צורך להזרים פנימה חמצן נקי, כדי שיהיה להם מה לנשום. הקבוצה השנייה שנכנסה למעבדת הזכוכית האטומה החזיקה מעמד רק חצי שנה. אחת הסיבות ליציאה החפוזה היתה חבלה במתקן על ידי שניים מאנשי צוות המעבדה הראשונים, שכעסו על פיטוריהם. כיום משתפת פעולה בניהול המקום גם אוניברסיטת קולומביה, שממשיכה לערוך כאן ניסויים.

אתר הניסויים החריג הזה הפך למוקד תיירות מבוקש ונערכים בו סיורים בני שעתיים (12 דולר) רבי עניין. מרתק במיוחד לראות את המאחורי הקלעים של המעבדה ולהבין מדוע דרושים מיליוני דולרים כל שנה כדי לשמר חיקוי קטן של הטבע.

כרך במדבר

טוסון המדברית שוכנת בדרום אריזונה, במרחק 40 ק"מ על כביש 79 מ"ביוספירה 2". היא נוסדה כישוב ספרדי כבר ב-1775, ובמשך שנים רבות היתה עיר גבול מאובקת. לאחרונה התברר שבני אדם התגוררו במדבר סונורה הסובב את העיר מזה אלפי שנים. 

בעשורים האחרונים צמחה טוסון הקטנה לכדי עיר גדולה בת 900 אלף תושבים, רובם מהגרים מאזורים אחרים ארה"ב שהתאהבו בנוף המדברי ובאקלים הנוח בחורף. בקיץ, לעומת זאת, הטמפרטורה כאן נעה על גבול ה-40 המעלות. מה שנכון, מתושבי טוסון נחסכת הלחות הקשה המאפיינת אזורים הקרובים יותר לאוקיינוס.

תוך יומיים אפשר למצות את עיקר האטרקציות של העיר, אבל אפשר גם לבלות תקופה ארוכה יותר בטיולים באתרי

הטבע הקרובים והרחוקים יותר. את הסיור בטוסון אפשר להתחיל במוזיאון ההיסטורי והאמנותי. לבניין המרכזי החדיש מקושרים כמה מבנים עתיקים, כמו קאזה קורדובה, הבית הראשון שהוקם בעיר בתקופת השלטון הספרדי, שמיסיונרים קתוליים באו להמיר את דתם של בני שבט פימה האינדיאנים. הבית, ששוחזר על רהיטיו הפשוטים, נותן תמונה של אורח החיים באותה תקופה. רוב הפעילות התרחשה בחצר, סביב הבאר, ורק בלילות חורף קרים טרחו דייריו להיכנס הביתה.

בביקור במוזיאון לומדים איך צמח ישוב ספרדי מוקף חומה שהיה נתון לעתים קרובות להתקפות לוחמים אינדיאנים לעיר הגדולה של היום. למען האמת, לא נותר הרבה מאותו עבר היספאני.

באותו אזור שוכן בית המשפט המקומי, בבית מפואר ומקושט צבעים, שלראשו מה שנראה כמו כיפה רקומה ולפניו שורה של קשתות אבן מקומרות. המבנה נראה חריג למדי על רקע גורדי השחקים שצמחו סביבו.

בתוך קבוצת הבניינים של מרכז הקונגרסים העירוני נמצא אחד הבתים העתיקים של טוסון, בית SOZA CARRILLO FREMONT. זהו ביתו של סוחר אמיד מתקופת השלטון הספרדי, שבמשך תקופה התגורר בו גם מגלה הארצות האמריקני פרימונט, בעבר מושל אריזונה. הבית מדגים שלעשירים לא היה רע אף פעם, גם כאשר טוסון היתה עיירה מדברית זניחה.

חובבי מערבונים ייהנו מביקור ב-OLD TUCSON STUDIOS. מדובר בשטח שבו נהגו לצלם בעבר לא מעט מערבונים. עבור ג'ון ויין והריסון פורד זה היה במשך תקופה כמעט בית שני. כ-350 אלף איש נוהרים כל שנה למקום כדי להיזכר באתרי הצילום של המערבונים האהובים עליהם.

מקום שבאמת חובה לבקר בו הוא המוזיאון המדברי של העיר, שפרסומו חורג אפילו מעבר לתחומי ארה"ב. כדי להגיע אליו עוברים בכביש מפותל בפארק הלאומי סאווארו, שמשתרע משני צדדיה של העיר טוסון. מדובר ביער מדברי מרתק של אלפי קקטוסים ענקיים, שגובהם מגיע עד 20 מטר. הכניסה למרכז המבקרים בפארק נמצאת מצידו הצפוני של המוזיאון המדברי וניתן לשלב ביקור מהנה בשניהם.  

ממרכז המבקרים יוצא מסלול מעגלי שמדריך את אורחי המקום בנפלאות העצים המוזרים של יער הסאווארו. הכביש עביר גם לרכב רגיל, למרות שאינו סלול. 

במוזיאון המדברי לומדים הרבה על קקטוסים וצמחי מדבר ועל דבורים, פרפרים וציפורים שמתגייסים להאבקת צמחי המדבר. מומלץ לטייל בגן החיות המדברי במוזיאון ובכלובי הציפורים.

נתיב המיסיונרים

הספרדים, ששלטו שנים רבות במקסיקו, עשו ניסיונות לא מעטים לחדור צפונה אל מדינות דרום-מערב ארצות-הברית של היום, שטחים

טוסון אריזונה (צילום: טוסון, מרכז המבקרים)

בהם חיו האינדיאנים. השיטה היתה פשוטה והיא נקראה נתיב המיסיונרים: כמרים קתולים ייסדו כנסיות שהפכו למרכזים חברתיים וכלכליים עבור האינדיאנים שהתגוררו באזור. 

במרחק קצר מהעיר טוסון מוביל כביש 19 דרומה לעבר הגבול המקסיקני ולאורכו פזורות כמה דוגמאות של מיסיונים שנבנו במאות ה-17 וה-18 עבור אינדיאנים משבט פימה. המיסיונרים הקתולים היו פרקטיים למדי ואימצו אלילי אינדיאנים כקדושים נוצריים, מה שהקל על ילידי המקום לקבל על עצם את עול הנצרות.  

אחת הדוגמאות המרשימות למיסיון כזה הוא SAN XAVIER DEL BAC. המבנה נחשב לפנינה ארכיטקטונית ומעיד על המאמץ הגדול שהושקע על ידי הספרדים בניצור האינדיאנים, מאמץ שאחד מפירותיו היה גם התפשטות מדינית. עד היום נוהגים אינדיאנים להתרכז סביב המיסיון ובמוזיאון הקטן שבתוכו לומדים התיירים על התלאות שעברו, כולל רעידת אדמה במאה ה-19. כדאי לעלות על הגבעה הסמוכה, ששני אריות מאבן מקדמים את פניכם בטיפוס אליה, ולשתות את הנוף.

• הכתבה הבאה בסידרה: דו-קרב האקדוחנים בטומבסטון ועיירת הכורים ביזבי