זוזוברה: על הנודלס לבדן

הייתה זו שעת צהריים חמימה, ובדרך מחיפה לתל אביב התחילה הבטן לקרקר. איזור התעשייה של הרצליה התחנן לביקור. מכיוון ששמענו כי "זוזוברה", אותו נודלס בר אסייאתי, חגג לא מכבר חמש ואנחנו, העצלים, טרם הספיקונו לרחרח - החלטנו לחנות שם.

הזריזות מחייבת

ליוצאי המגזר הקיבוצי יזכיר המקום "חדרוכל" - אולם גדול ושולחנות ארוכים בו הרבה. בניגוד לקיבוץ, המוסיקה ברקע הזוזובראי הולמת ברקות, אך האווירה,

סלט בקר זוזוברה

בדיוק כמו בקיבוץ, מסוחבקת ומשועשעת. בקצה האולם ניצב דלפק גדול שמאחוריו עומדים המון טבחים מתפוצת המזרח הרחוק. ההזמנה נרשמת על צג אלקטרוני קטן ונשלחת היישר אל המטבח.

יותר מכל הזכיר לי המקום קן נמלים עמלני. הסועדים (שנשאו תוויות "חנוני הייטק בהפסקה") טרפו בזריזות, המלצריות התרוצצו בחינניות היסטרית, והתחושה הכללית שידרה את מה שאמר ההוא מהחומוסייה בירושלים : לא ללעוס – לבלוע!

לתחושת הדחיפות הוסיפה האזהרה שעל גב התפריט שהודיעה כי המנות מוגשות ברגע בו הן מוכנות. וכך, רגע אחרי שהזמנו, נחתו על שולחננו ארבע צלחות בגדלים שונים, שכללו את כל הארוחה כולה, ואנחנו, שמורגלים במנות ראשונות, עיקריות וכו', קצת הופתענו.

אכילה חיובית?

בואו נתחיל מהתחלה. התפריט שקיבלנו ברגע בו ישבנו (הכל קורה נורא מהר בזוזוברה), הבהיר לנו כי אין מדובר בבית אוכל בלבד אלא במקום עם אג'נדה. שם המסעדה פירושו כאוס (אל תשאלו באיזו שפה) או במילות התפריט: " אי שקט נפשי. קיום מנוגד אך הרמוני לרעיון אכילה חיובית ולדרך המסעדה". הרמנו קלות גבה, וזו התרוממה עוד יותר כאשר הגענו למוטו של המסעדה: "להגיש אוכל בריא, איכותי ובלתי מתפשר, במחיר סביר, רמת שירות מתאימה, ובסביבה חברתית נעימה וחופשייה מעשן, תוך שימוש מתמיד וחיובי בטכנולוגיה מודרנית".  לא רק באכילה חיובית עסקינן, גם קופסת הסיגריות מעולם לא ניראה רחוקה יותר.

לפתיחה הזמנו שני משקאות מתוך בר המשקאות הייחודיים של המקום. אני בחרתי את ה'בלאדי רד' שכלל מיץ עגבניות, עלים ירוקים ווואסאבי. התפריט הבטיח כי הוא "מסייע לעיכול ונקיון הגוף". 'אם בריאות - אז בריאות', חשבתי לעצמי ולקחתי לגימה גדולה.

הצורך במים קרים היכה בי, מהיר ואכזרי. אין ספק כי המשקה הפיקנטי שגלש לי בגרון הבריח את כל החיידקים הרעים. זה שמולי בחר ב'סאמוי קוקונט' שכלל, שימו לב - חלב אגוזי קוקוס ודבש דקלים קפוא. טוב שבחר, שהרי הגלידה הנוזלית הקרה והטעימה שמילאה את כוסו כיבתה היטב את נשיכת הוואסאבי.

משום שגילינו כי מנות ראשונות אינן בנמצא, והעיסקית המוצעת לא שימחה את ליבנו, החלטנו להזמין צלחת אחת משותפת, תוספת קטנה ושתי צלחות אישיות.  המנה המשותפת, שנקראה סלט אטריות זכוכית, כללה איטריות אורז שקופות מלוות בשרימפס, קלאמרי, וירקות, ברוטב ויניגרט קל שכלל שום, נענע ולימונים. לצד  הצלחת הוגשו בוטנים גרוסים דק. אוי, זה היה טוב...נברתי בהנאה בצלחת, גירגרתי אל מול השילוב של הנענע והשרימפס והודיתי לאלוהי האכילה החיובית.

כאמור, במקביל לסלט צנחו על השולחן כל המנות כולן. בצלחת הקטנה היה חציל קטן וחרוך. מנה סבירה לאוהבי החצילים, לא משהו לכתוב עליו הביתה אבל גם לא להחזיר למטבח - בינוניות שכזאת. שתי הצלחות האחרות הכילו מנות

נודלס ע-נ-קיות. המנה הראשונה נשאה את השם המחייב 'בנקוק היט', והורכבה משילוב של אטריות ביצים, עם חזה עוף בקרמל, שום, צ'ילי, ונענע. המנה השנייה, 'שנחאי שרימפס', כללה אף היא אטריות ביצים שאליהם התווספו 6 שרימפס בדיוק, ברוטב מיסו (פולי סויה) ויין לבן. 

האיש שמולי, חובב אטריות ידוע, לקח ביס אחד מהבנקוק, בלע וסינן : "ספגטי קטשופ...". המלצרית ששמה לב שמשהו התפקשש פה ניגשה , ביררה ולקחה ללא שאלות מיותרות את המנה (שהתבררה כמנה הנמכרת ביותר במסעדה), בחזרה למטבח. במקומה הגיע, בזריזות המוכרת, סלט סירלוין. הסלט הוא מגדל קטן ונאה של ירקות ירוקים מעוטרים בשומשום ומלווים ברצועות בצק קטנות ופריכות, מעוטר בעיגולי סירלוין נאים (מלשון רייר) לחלוטין. האיש המאוכזב טעם וקבע הפעם :מד-הים, שילוב טעמים מיוחד, מרענן וקליל.

אני לא התלוננתי על הטיול הקטן שסידרו לי לשנחאי. גורמה לא היה שם, אבל מנה טעימה שהביסה את קרקורי הבטן בקלילות מתובלת, הייתה גם הייתה. קרם ברולה מתקתק (ממש כמו באסיה...) היווה סיום נאה. יצאנו שבעים (מהאוכל) שמחים (מהמחירים) וצרודים (מהמאבק ההיסטרי במוסיקה). כן תזכי לשנה הבאה, זוזוברה.

שעות פתיחה: 12:00-24:00 שבעה ימים בשבוע

מחירים:

מיצים : 10-15 שקל

צלחות קטנות : 11-22 שקל

צלחות חלוקה משותפות : 25-38 שקל

צלחות גדולות: 36-55 שקל