מרגרט תייר: האופטימיות של הקוסקוס

לפעמים, החיים נראים כמו פרסומת לחיים. קרניים בתוליות של שמש אביבית בצהרי חול פנויים, ים כחול ושקט בשפיץ המשופץ של טיילת תל-אביב-יפו – ומה חסר להשלמת התמונה? איך לא חשבתי על זה: ארוחה קטנה. מזל גדול שלגמרי במקרה, שבה ופתחה זה עתה את שעריה, לאחר רמונט ממושך, מרגרט תייר. אותה תייר, שרבים וטובים (וגם פחות טובים) ממעצבי דעת הקהל כבר נפלו לרגליה כמלכת האותנטיות האנינה.

מיהרתי איפוא ותפסתי את מקומי, בחברתם הנכבדה של ליידי די ההיסטורית והיו"ר הזעיר, על מרפסת המסעדה, שבאופן נוגע ללב נקראת עדיין "מסעדת ויקטור ומרגרט תייר", גם שנים לאחר שהמייסד הלך לעולמו.

ההתחדשות לא ממש מורגשת במרפסת, איזור הישיבה העיקרי, והיא עדיין מרוהטת (אם אפשר לקרוא לזה כך) באופן הכי פשוט שיש. הפשטות המנצחת מתבטאת גם בתפריט, הרשום בכתב יד על הלוח או מדוקלם בעל-פה. ומי שרוצה, יכול למצוא את אותותיה במחירים, שפעם היו יקרים נורא, והיום הם יקרים-סבירים: קוסקוס בתוספות שונות – 45-75 שקל, דגים על הגריל – 65, הסרדינים הממולאים והכה מדוברים – 90.

כמו הים של יפו, וכמו עוד כמה דברים שאפשר לסמוך עליהם, גם המטבח הצפון-אפריקאי של תייר שומר על זהותו. דרת׳ הסלטים המוכרים פוזרה לנו יופי על השולחן כמנה ראשונה (15 שקל לאדם): סלט גזר טיפה חריף, שתי גרסאות של סלט חצילים, סלט מתקתק (לחובבי הז'אנר) של דלורית ובטטה, פלפלים קלויים וסלק. כולם היו ראויים, לא ממש מפתיעים, וכמצטיינים אובחנו סלט הפלפלים והעגבניות הפיקנטי והחציל הקלוי והמטוגן עם שום, נענע ולימון.

הפתיח הזה, בחברת הלימונדה המסורתית (קרה, חזקה, מתוקה, טבעית ופראית, 25 שקל לקנקן), עשה את העבודה. התפרקדנו לאחור בשמש, עד כמה שהכסאות הספרטניים איפשרו לנו, ושקענו באווירה. היו"ר הזעיר, לעומתנו, ניצל את הזמן לעבודה, כשהוא מקיים לוח פגישות עמוס עם כלבי הסביבה בערוגה הצמודה.

דגים או לא דגים, מי שבא לתייר ומוותר על הקוסקוס, משול בעיניי לתייר בוותיקן המדיר רגליו מכנסיות. ליידי די, בפאזה הצמחונית בחייה, נתנה קוסקוס בירקות – קערה עשירה של קוסקוס קטיפתי, קבור מתחת שלל ירקות, ובהם שעועית מפתיעה. מנה צמחונית מאוזנת וטעימה, אך לא כזו המותירה רושם מיוחד.

אני נדרשתי לקבב לוקוס (70), צמד קציצות בהירות, טריות ורעננות, שבצל בקרבן ומעט סלסה עגבניות על ראשן. היציאה המיוחדת הזו הוגשה על מצע אורז עם מעט פטרוזיליה והברקה קטנה – אצות ים מטוגנות. באופן כללי – ואת זה אני אומר כטיפוס א-דגי – וריאציה מעניינת מאוד על המושג "דג". תייר היא לא מסעדה של קינוחים, אבל אם שותים תה שקדים, מי צריך קינוחים. כוסית קטנה של תה המכיל תמצית שקדים ומאכלס גם כמה שקדים שלמים היא פצצת מתיקות כזו, משקה ריבה ממש, שמי שנשאר פסימי אחריה, כבר לא יתעודד, אני חושש, משום דבר.

• מסעדת ויקטור ומרגרט תייר, רציף העלייה השנייה 8, יפו. טל. 03-6824741