עשרים וארבע שעות במצפה רמון
התנסות רוחנית על שפת המכתש הגדול בעולם, מסע בין כוכבים מהמדבר וחזרה, סיור ריחני במפעל סבונים טבעיים וטעימות צמחוניות מהחיים במדבר. חוויות מיממה ספיריטואלית ודרומית
אחר הצהריים. אמצע שומקום.
הדברים המעניינים התחילו כבר בדרך לדרום. שני ק"מ אחרי צומת טללים
(על כביש 40 לבאים מצפון), יש פניה שמאלה לחוות בודדים הנקראת "מתנת מדבר". שם פגשתי את לילך, אישה בשנות ה-30 לחייה, בלונדינית עם עיניים כחולות שנראית אולי כמו תיירת נורבגית, אבל היא ישראלית אותנטית משדרות. יחד עם בעלה ושני ילדיה היא חיה כיום באמצע השומקום, בבית בוץ שבנו במו ידיהם.
חוות בודדים היא צורת התיישבות יוצאת דופן בנוף הישראלי, וככזו יש רק מתי מעט שהצליחו להגשים את החלום הנכסף לחיות בבדידות מזהרת על חלקת אלוהים בלי אף שכן למעט כמה תנים מייללים. בתוך האדמה הקשה והעייפה שהיתה פעם שטח אש, מצליחים בני הזוג לגדל צמחי תבלין שונים וגם מגוון נאה של ירקות. הבית שבו התארחנו הוא למעשה מסעדה קטנה שמציעה ארוחות צמחוניות המתבססות על תוצרת עצמית.
על מטר השאלות המתבקשות (איך מסתדרים בלי תשתית ביוב, איך מגינים על מקום שפרוץ לכל הרוחות, איך מפריחים את השממה ועוד ועוד), עונה לילך בנינוחות של מי שכבר הביסה את כל סימני השאלה. כאנקדוטה היא מספרת על הבן הקטן שלה, שהמילה הראשונה שהוציא מפיו היתה "קוץ". פעם היה משוטט יחף במרחב המדברי, ורק אחרי שהתחיל ללכת לגן ("והתקלקל", היא מוסיפה בצער), הוא עומד בתוקף על זכותו לנעול סנדלים.
השאלה התיירותית האופיינית למחוזותינו – "מה אפשר לעשות כאן?" – פשוט לא רלוונטית. צריך לדעת להתמכר לשקט שהמקום הזה מציע, כי הוא הוא סוד הקסם שלו. זהו מרחב בטוח שבו לא יותקף שדה הראייה שלכם בשלטי פרסומת, והשמיים נקיים מאנטנות סלולריות, עמודי חשמל ושאר סממני ציוויליזציה. במדינה שהולכת ונדחסת לתוך מידותיה הצרות, כדאי לנצור את השקט הנדיר הזה כנכס בפני עצמו.
ובכל זאת, אם אתם דווקא מתעקשים לדעת, אפשר לעשות במקום סיורים מודרכים בחוות התבלינים (כן, גם לילדים). חוות "מתנת מדבר" פתוחה למבקרים במשך כל השבוע (סופשבוע אפשר פשוט להגיע, באמצע השבוע צריך לתאם מראש). לפרטים נוספים: מתנת מדבר, 4862311 - 054.
דמדומים. מצפה רמון.
למצפה רמון הגענו בדיוק לשעת השקיעה. זמן מצוין לטיול רגלי קצר בטיילת הפסלים
שממוקמת ממש על שפת המכתש. לפסלים הותיקים שהוצבו באזור עוד בשנות ה-60, נוספו לאחרונה גם פסלים מפיקי צלילים המופעלים על ידי הרוח המדברית. לחובבי המדיטציה שביניכם – המקום הוא ממש גן עדן המשלב מוזיקת רקע טבעית ונוף בראשיתי קסום.
איך מגיעים? בכיכר הכניסה הראשית למצפה רמון, סמוך לתחנת דלק, פונים מזרחה לדרך העפר שסמוכה לחורשה. נוסעים כק"מ וחצי, מחנים את הרכב בצד הדרך ויוצאים אל עבר שפת המכתש.
לילה. בדרך לירח.
לילה זרוע כוכבים ובאמצע המדבר עומד אבי שגיא – האיש שיביא אתכם אל
הירח. מצויד בטלסקופ מרשים ובהרבה אהבה לעולם של מעלה, אבי משמש למעשה מצפה כוכבים נייד. בעודכם שרועים על מזרונים ומחצלות, תוכלו לקבל סקירה כללית על שמי המדבר המיוחדים, תוך שילוב אגדות מן המיתולוגיה היהודית והיוונית. אבי מלמד על שביל החלב, על כוכב הצפון ומציאתו, על סוגי כוכבים הנראים רק בשמי המדבר החשוכים ובאמצעות טלסקופים ממוחשבים, וכמובן, מספק מענה לשאלות על חורים שחורים, ענקים אדומים וננסים לבנים בשמיים. המחירים, אגב, ארציים למדי: תמורת 35 שקל תוכלו לזכות בטיול פרטי לירח.
לפרטים נוספים: "מסע בין כוכבים", 052-8984040
, 08-6595959
אמצע הלילה. פונדק רמון.
כשנוסדה מצפה רמון, חלמו המייסדים על יישוב עירוני בעל אופי שיתופי ושוויוני. הבתים נבנו בהתאם – קוביות קוביות שאף אחת מהן אינה שואפת להאפיל ביופיה או בגובהה על זולתה. לכן, כשהגענו למלון ישרוטל פונדק רמון בחסות החשיכה, נדמה היה לרגע שמדובר בעוד בניין מגורים. מבנה פשוט, לא מנקר עיניים, משתלב לחלוטין בנוף השכונתי.
כשנכנסים פנימה – זה כבר סיפור אחר לגמרי. מדובר במלון ברמת חמישה כוכבים, שמצליח לצד הפאר וההדר לשמור גם על תחושת ביתיות וחמימות. ועוד דבר - אם אתם חובבי רכיבה על אופניים (גם מחוץ לחדר הכושר), ואם נקעה נפשכם מתמרוני נסיעה בכבישים עירוניים עתירי פיח ועשן מכוניות, מחכה לכם כאן בית אוהב ותומך. לאחרונה הוכרז המלון כ"מלון אופניים", ומעכשיו הוא מספק מגוון שירותים לרוכבים. החל ממפת כיס של האזור ופירוט של מסלולי הרכיבה המומלצים, ועד שירות מקצועי לתיקון וחילוץ במידת הצורך.
לפרטים נוספים: פונדק רמון, 6588822 - 08
מוקדם בבוקר. שפת המכתש.
כשגרים בתל אביב, שבע בבוקר זו שעה מצוינת להתהפך מצד אחד של המיטה לצדה השני. כשנמצאים במדבר אפשר לנצל את השעה התמוהה הזו גם לדברים אחרים, למשל - טיול טאי צ'י.
טאי צ'י היא אמנות לחימה סינית שנראית כמו מתרחשת בסלואו מושן (מה
שמתאים לשעת הפעילות המוקדמת). במרפסת של טיילת המצוק, ממש מעל מכתש רמון, מחכה לנו צפריר רובין, שלוקח אותנו לטיול רגלי לאורך שפת המכתש, תוך כדי אימון קל בטאי צ'י למתחילים.
לרובין יש הרבה מה להגיד על הקשר שבין אדם לאדמה, ולפני שמתחילים לנופף בידיים הוא זורק לחלל כמה מחשבות פילוסופיות על המקום שבו אנחנו נמצאים. יש משהו מעניין ומסקרן בשילוב שהוא יוצר בין הסביבה הארץ-ישראלית על כל מורשתה ההיסטורית והגיאוגרפית לבין אמנות הלחימה שמגיעה אלינו מסין הרחוקה. בעודי מתמזגת עם הטבע, לא יכולתי שלא לחשוב על הפער העצום הבוקר הרגוע והנינוח הזה לבין הבקרים הרגילים שהשארתי מאחור. ואם צריך לבחור בין פרצופו החמוץ של פקח העירוני למבטו הסקרני של היעל שמתייצב לפתע לצדי, הרי שזה האחרון מנצח, ובגדול.
לפרטים נוספים: צפריר רובין, 6586336 - 08
בוקר. האנגר.
עם כל הכבוד לנוף המדברי, חשקה נפשי בקצת שופינג. מסתבר שגם את זה אפשר לעשות כאן, ובמחירים דומים לאלו של רחוב שיינקין.
זוג תכשיטנים, מעצבת בגדים, אמנית קרמיקה ואחד שבונה רהיטים מבוץ (כן, כן), חברו להם יחד והחליטו שתל אביב זה פאסה ומצפה רמון זה הדבר הבא. באמצע העיירה המתנמנמת הם שכרו האנגר אחד גדול וחילקו אותו לארבעה חללי יצירה שמתמזגים זה לתוך זה. קהל הסקרנים והקונים הפוטנציאליים מוזמן להיכנס לא רק לשטח החנות המציג את התוצרים הסופיים, אלא גם להיות שותף בסוד היצירה עצמה. וכך, אפשר לראות כיצד בונים לבנים מבוץ, להרגיש את הבד לפני שהוא מקבל עליו בהכנעה את צו האופנה, ולהריח את ריח החימר הרטוב, רגע לפני שהוא נכנס לתנור. מכל הדברים שראיתי, שבה את ליבי דווקא ארון בגדים יפהפה עשוי בוץ. נו יופי, בהעדר משאית הובלה החלטתי להסתפק, בינתיים, בהתפעלות נטו.
ואם כבר בקניות עסקינן, ראוי לציין שבאותו רחוב יש גם חנות ומפעל לייצור
סבונים טבעיים – משהו שהתחיל כתחביב משפחתי והפך לעסק משגשג וריחני. כשדני, בעל המקום, מזכיר כבדרך אגב את העובדה שמרבית הסבונים שנמכרים ברשתות המוכרות מיוצרים למעשה מנפט, אני כמובן מזדרזת לרכוש אספקת סבונים טבעיים לכל השנה הקרובה.
בתי מלאכה וחנות של אמני מצפה רמון: הר בוקר 12, אזור התעשייה של מצפה רמון, 6595111 - 08. "ניחוח טבע", מפעל הסבונים: האנגר 22, אזור התעשייה של מצפה רמון, 6539333 - 08.
חזרה לשגרה
עשרים וארבע שעות במצפה רמון והנוף הנשקף מהמרפסת התל אביבית שלי נראה עגמומי מתמיד. המעבר החד משפת המכתש הגדול בעולם לשפת המדרכה הצרה ביותר בעיר, מהמרחבים העצומים הנפרשים מלוא כל העין לבדידותו של פנס הרחוב, גורמים לי לחשוב שאולי הגיע הזמן לארוז את מטלטלי ולנדוד דרומה.
