עינות קשיון? עובדה

מאז שניתנה בגופי חתימת שיער, כדרך שהדבר מתארע בגופיהם של נערים מתבגרים, נקשר אצלי משום מה המושג "קשיון" לאותם תהליכים נעימים למדי הנוגעים לאברים המוצנעים בגוף הזכר האנושי, שתפקידם - אם אין בדבר פריצות חלילה - להרבות את צלם האלוהים על פני הארץ ולמלא אחר הציווי מבראשית (ט', ז') "פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה", או למצער לסייע לקב"ה לקיים את ההבטחתו לאברהם אבינו, גם היא מבראשית (י"ז, ו')," והפריתי אותך במאד מאד ונתתיך לגויים ומלכים ממך יצאו".

אלא שבחלוף השנים, ולאחר שהוועדה המכובדת אשר מחלקת שמות למקומות בארצנו התערבה בעניין, התחוור לי שלא מניה ולא מקצתיה. את המושג הארוטי הזה הצמידו אבירי השפה שלנו לשלושה מקומות נאים בגליל התחתון, אל מול התבור.

האחד שזכה להיות "קשיון" הוא תל קיסום, שזה שמו של צמח מים חריף-ריח אשר לדאבוני נבצר ממני לדעת בינתיים את שמו העברי הנכון. מדי חורף - אם כי סדר הדברים השתבש משהו בחורפים האחרונים - מתכסה התל הזה, שהוא הר געש קטן וכבוי, במרבדים נהדרים של תורמוס הרים, שצבעו כחול עמוק ושפתי הפרח שבו לבנים, עד אשר יאבד את בתוליו ויופרה על ידי חרק מזדמן, ואז שפתיו מאדימות כשפתי הנערה אשר הצליחה, בשל קשיון כלשהו בסביבתה, לאבד את בתוליה ולהפוך לחמדנית של קשיונים נוספים.

השני אשר זכה לקשיון הבלתי צפוי הזה הוא חלקו התחתון של נחל עין-דור, טרם שהוא נמסך בנחל תבור, אשר מתפתל בין רמות הבזלת הגבנוניות של מזרח הגליל התחתון. גם בקשיון זה, כמו בתל המתנשא מעל ערוצו, מופיעים כתמי הכחול העז של החורף, אלא שבו גם מתגלגלים מי מעיינות כל השנה, ובערוצו הרדוד צומחים עצים אוהבי מים לרוב וחורשות נאות של עצי איקליפטוס מיתמרות בפינות שונות שבו עד שהוא נמסך בתוך אפיקו הגדול של נחל תבור ולא נודע יותר קשיונו הנאה.

השלישי לקשיון, והמוצלח בעיני מכולם, היא חלקת המים המופלאה שנקראת על מפתנו העברית זקופת הקומה עינות קשיון. שמם משכבר הימים היה עיון אלקיסום, ובאמת, תושבי הר תבור, שהם כולם בדואים, עדיין מכירים את המעיינות בשם הזה.

למזל אוהבי יופיה של הארץ, המעיין הזה חבוי מעין רואים, אם כי כמובן כל מי שמשוטט בשבילי הגליל יכול להגיע אליו בקלות רבה. הוא נתון בתוך שקע עמוק בנחל, חבוי בתוך חורשה סבוכה ועטוף בחישות צפופות ונאות של קנים ושאר צמחים, שהמים הם תחביבם וגם ברירת המחדל שלהם. ערברבה שעירה, שמוורידה את פרחיה בקיץ, מנקדת את שולי הבריכה הקסומה הזו, ועל אף שאין אפילו צמח אחד מן הצמחים שמשורר האהבה הגדול שלנו מזכיר, הרי שאינני יכול להימלט בכל פעם שאני מגיע למקום מלהיזכר בקטע השיר משיר השירים (ד', י"ב-ט"ו) - "גן נעול אחֹתי כלה גל נעול מעין חתום. שלחיך פרדס רמונים עם פרי מגדים כפרים עם נרדים. נרד וכרכום קנה וקנמון עם כל עצי לבונה מר ואהלות עם כל ראשי בשמים. מעין גנים באר מים חיים ונֹזלים מן לבנון".

מכל דברי שיר השירים, דווקא ריח המים הנקיים בתוך הירוק המאווש ברוח שמסכסך את הקנים זה בעליו של זה, הוא מן החוויות החושיות העדינות של הקיץ האלים שלנו. צמחי המים מדיפים אל חללם הלוהט של גבנוני הבזלת אשר מעליהם ריחות עדינים, שרק הבא אצלם ונעטף באדיהם יודע מהם הריחות האמיתיים של פינות המים הקטנות בארץ המוכה הזו.

נכון, שום קינמון אין שם, לא כרכום ולא לבונה ולא שאר אצולת הצמחים מדיפי הריח, אלא אם קונים אותם בשוק ומביאים אותם לטיול. אבל משום יופיין הארוטי של המלים המתארות את האהובה, הן פשוט מתבקשות בחביונה של הבריכה הירקרקת. נכון גם ששום נערה אשר גנה נעול ומעיינה חתום לא תבוא הנה בהתנדבות, מה גם שהקשיון מרחף כאן מעל המים, אבל אולי קולן של הצפרדעים המקרקרות בקולי קולות יהיה תמריץ לנסיכות אומללות המחפשות את חתניהן? לפי המהומה שמייצרים צפרדעוני הקשיון יש כאן חתנים לרוב.