גרמניה - מולדת הנקניקיה

יש לכם ארץ כל כך יפה, אני אומרת בחיוך לאנטה, את בטח מאוד גאה בה. אנטה מרצינה, "איריס, איך אני יכולה להיות גאה בה, עם ההיסטוריה שלנו?"

אנחנו יושבות על ספסל שמשקיף על נהר הריין, בעיר דיסלדורף ומשוחחות. הנושא ההוא עולה מדי פעם בשיחות שלנו, ואנטה תמיד מביעה צער ובושה על מעשי בני עמה בתקופת הנוראה ההיא. אני מצידי מנסה לנחם אותה באופן הזוי ולהזכיר לה שהחברות שלנו היא האופן הטוב ביותר לזכור ולא לשכוח את ההיסטוריה. הרי עצם קיומי הוא תזכורת מתמדת בשבילה לימים ההם.

אני עונדת לצווארה מגן דויד צבעוני והיא מאוד מתרגשת. עכשיו כולם יחשבו שאת יהודיה אני אומרת לה, והיא צוחקת.

אנט וכריס, אותם הכרנו בטוקיו, החליטו להתחתן בגרמניה. אנחנו מגיעים במיוחד לחתונה שנערכת בכפר שנמצא ליד הגבול עם הולנד. יומיים לפני הארוע הנוצץ החתן פוצח במסיבת רווקים עם חבריו הקרובים ביותר וביניהם הבלגי שלי. המסיבה שלנו הבנות היתה מצומצמת, כיאה למין היפה והחזק הדוגל באיכות ולא בכמות, וכללה את כריסטיאנה חברתה הטובה של הכלה, אנטה ואנוכי.

אנחנו מתיישבות בפאב טיפוסי בדיסלדורף, בחוץ על המדרכה. אנשים רבים עומדים ושותים בירה מקומית סביב שולחנות גבוהים. כמנהג המקום אנחנו מצטופפות סביב ספסלים קטנים, ולוקחות בירה ממגשים עמוסים שמסופקים באופן שוטף על ידי המלצר הזריז. כל כוס מהשיכר המקומי מסומנת על ידי המלצר בעיפרון, על גבי התחתית העגולה שמונחת מתחתיה, וכך גם האוכל. בסוף הערב יחשב המלצר את מחיר הארוחה על פי סימוניו. 

ומה אוכלים?

אני מבקשת לטעום ממבחר הנקניקיות המקומי: מאז שירדתי מהמטוס אני מנסה כמי שכפאו שד סוגים שונים של נקניקיות בשדה התעופה במלון וברחוב, ומשתאה בכל פעם מחדש מהמבחר האינסופי של המאכל הלאומי הגרמני.

בפרנקפורט אכלנו כמובן את נקניקיית הפרנקפורטר - אנטה מסבירה לי שכמעט לכל עיר יש את הנקניקיה שלה. כאן בדיסלדורף ישנה מנה של פלטת נקניקיות ואני אוכלת לראשונה נקניקיות דם, וגם מין קניידלעך נקניקיה מכבד שמככבים בפלטת הנקניקיות שלי ובמרק שאנטה הזמינה. את המבחר המרשים מלווה פירה נימוח שמפתיע בטעמו המשובח, וכרוב כבוש עדין מאוד שלא דומה לשום כרוב כזה שאכלתי בעבר. לי הוא בכלל מזכיר מין ריבת בצל.

את הסיידר הלא מתקתק ודמוי הבירה ששתיתי בהנאה בפרנקפורט אין כאן, מסתבר שבגרמניה בכל אזור שותים משהו אחר. כריסטיאנה מזמינה סטייק טרטר מקומי מ (איך לא) חזיר. אני קצת מתפלאה ומודאגת מהנושא האפידמיולוגי אבל שותפותי למסיבת הרווקות מרגיעות אותי שאין שום סכנה. הטעם מופלא: הטרטר מגיע על חצאי לחמניות כהות קטנות כמיטב המסורת הגרמנית הדוגלת בלחמים משאור, ועליו מונח בעליצות חופן בצל קצוץ. אוי כמה שזה טעים. אנטה מספרת לנו שיש בגרמניה יותר מ200 סוגים של לחם ביניהם סוגים רבים משיפון.

אנחנו פוצחות בשיחת נשים בנוסח סקס והעיר הגדולה ומעלות על נס את מוגבלויותיהן של בני המין השני (נושא חוצה גבולות מדינות ודתות), מה שגורם לנו, בסיוע הבירות שאנחנו מורידות מהמגש של המלצר, להיות עליזות במיוחד.

הבלגי מגיע במצב בינוני למלון בשעה 4 בבוקר כולו אומר שירה וריקודים. "מזל שהמסיבה היום ולא מחר", הוא אומר, "החתן יצטרך 72 שעות להתאושש מאירועי היום בערב". אני לעומת זאת חזרתי כבר בחצות ממסיבת הרווקות.

בבוקר אנחנו שמים את פעמינו למקום האירוע שנקרא בגרמנית 'ניימשוף', שנמצא באזור שכוח אל, ליד העיר קמפן. למרבה הצער, לא רק האורחים, אלא גם החתן והכלה מאחרים, ב-45 דקות עקב בעיות ניווט קלות.

לבסוף אנו מגיעים לאתר, מה שאומר שאפשר להתחיל בטקס. אנחנו מתקבלים על ידי שני הצדדים כאורחי כבוד, ומושיבים אותנו במרכז השולחן הארוך, קרוב קרוב לחתן, לכלה ולהורים. הזוג הצעיר (שכבר יש לו ילדה בת 4 אבל בגרמניה של היום זה ממש לא משנה) רצה להפיק חתונה אינטימית בנוסח הסרט '4 חתונות ולוויה אחת', ואם תשאלו אותי זה הצליח להם בגדול.

הם הצליחו למצוא מין אסם גדול בלב הכפר הירוק. המבנה הגדול עם התקרה הגבוהה וקורות העץ הנתמכות אליה מואר בדיוק במידה הדרושה (כלומר כמעט לא מואר) ואת השולחנות מעטרים פמוטים עם נרות גבוהים שדולקים בנועם - כמו במין טירה עתיקה.

מהו קוד הלבוש המקומי? רשמי מאוד החתן וחלק מחבריו בספק סמוקינג ספק פראק ופפיונים והנשים אלגנטיות מאוד אם כי נעדרות את השיק הצרפתי או הבלגי ואני מודה לחמותי שהזהירה אותי מראש.

הקהל - מועט במידה מעוררת קנאה. משהו כמו 50 מוזמנים. הורים, אחים, דודים, בני דודים וכמה חברים טובים. מה, אין להם סבתות? שכנים? חברים לעבודה של ההורים? מסתבר שכאן דוגלים בצמצום.

כולם מתכנסים באיחור מה לקראת הטקס. לאור הנרות אנחנו מרגישים כמו באירוע מעולם אחר. התפריט, עם טאצ' איטלקי,  לא כולל הפעם נקניקיות ותפוחי אדמה אלא ירקות, דגים, ומיני קרפים ממולאים - ובמסגרת הקרפים אני אוכלת לראשונה פטריות כמהין. היין זורם כמים והופך מלבן לאדום ובסוף הערב לגראפה - שאנחנו שותים עם בעלי השמחה בשוט אחד כמנהג המקום

בין המנות, המשפחה מעלה תוכנית אומנותית, ממש כמו אצלנו, עם מצגות של בעלי השמחה בתמונות עירום משנת חייהם הראשונה. לאחר הקינוחים, שכללו בין השאר קרם קרמל עם שמנת חמוצה ופירות יער, עברנו, לשמחתנו הרבה, לשלב הריקודים, ולפתיחה - וואלס הדנובה הכחולה. הבלגי בורח החוצה ואני מפזזת עם אביו של החתן בגמלוניות מה אבל בנחישות ובקצב מסחרר ומותירה עליו רושם עז עם 3 מילים שאני יודעת ביידיש.

משם הדי-ג'יי עובר ללהיט העדכני של הבי-ג'יס 'סטיינג אלייב' (נשארים בחיים). הבלגי שנולד לא הרחק מהמקום אומר שזה מה שקורה כשמזמינים די ג'יי כפרי שבדרך כלל רגיל להרקיד פרות. לאחר כמה שעות אנחנו מגיעים דרך בוני-אם וגלוריה גיינור לטכנו ולהאוס. אני מסתכלת על חבורת האנשים שמשתוללים ומשתטים על הרחבה, ולא יכולה שלא לחשוב כמה הם דומים לנו וכמה ההבדלים ביננו מטשטשים לפעמים, למרות השוני התרבותי והמנטלי. החתן גומר את הערב במאוזן עקב שתיית יתר. אנחנו מהמרים שהוא יקום מחר לארוחת הבוקר החגיגית למרות החמרמורת הצפוייה, עקב מוסר העבודה המקומי והמחייב.

את ארוחת הבוקר אנחנו מפסידים ומקוננים על כך בשעה שאנחנו דוהרים על הדרך המהירה לפרנקפורט. יש לנו מטוס לתפוס.

נקניקיות - המאכל הלאומי של הגרמנים

נקניקיות (Wurst בגרמנית) מהוות את המאכל הנפוץ ביותר בגרמניה. העיר ברלין אף מתהדרת במוזיאון לתולדות הנקניקיה המקומית.

באנגלית הן נקראות כידוע כלבים חמים (Hot dogs), ולמה? ישנן הרבה השערות. ידוע כי כבר בשנת 1884 המילה כלב היתה מילה נרדפת לנקניקיה. על פי אחת הסברות כנראה בגלל חשד או ביקורת המתייחס ליצרני המעדן המשתמשים בבשר כלבים במקום בבשר איכותי. הגרמנים להם מרבית המקורות מייחסים את המצאת הנקניקיה הם שהביאו אותה כפי הנראה לניו יורק ושם היא השתרשה כמאכל לאומי, כשהיא מלווה כמעט תמיד בלחמניה.

גומבוץ סלע יודע לספר שתעשיית הנקניקים התפתחה בד בבד עם התפתחות חקלאות בעלי החיים, כתוצאה מהצורך בניצול שאריות ששומרו במלחים או במשרי שימור שונים. הם הוכנסו למעיי בעלי החיים ועושנו על מנת להאריך את חיי המדף שלהם. מקורה של המילה Sausage במילה הלטינית Saisus, שפרושה מומלח.

סלע מונה 4 סוגים של נקניקיות:

• נקניקיות טריות: מורכבות משילוב של בשר, שומן ומלח. חייבות בקירור. אפשר לשלוק אותן, לטגן במחבת (עם מכסה), או להכין בגריל.
• נקניקיות מיובשת באוויר: אלה הומצאו בזמנים שבהם לא היו מקררים. הן יוצרו מבשר, דגים ועוף שהומלחו היטב ויובשו כדי לשמש בימים גשומים. היום מכינים אותן על-ידי שימוש זהיר מאוד בניטריט, סוג של חומר כימי משמר.
• נקניקיות מעושנות, בעישון חם או קר: נקניקיות אלה מושהות באוויר לייבוש למשך הלילה, כדי שיספגו טוב יותר את צבעו וניחוחותיו של העשן.
• נקניקיות מבושלות: כאלה שנחלטו. כמו למשל נקניקיות דם.

בין המבחר העצום של הנקניקיות בגרמניה הגרמנים יציינו במיוחד את ה:

• בראטוורסט (Bratwurst) -  נקניקיה מתובלת שעשוייה לרוב על גריל בחום רב ובמהירות רבה.
• קוכוורסט (Kochwurst) - נקניקיה מבושלת, שעשויה מכבד או מלשון.
• לבוורסט (Leberwurst) - נקניקיות כבד.
• זונגוורסט (Zungenwurst) - נקניקיות שעשויות מלשון.
• רוורסט (Rohwurst) - נקניקיות שמעושנות במשך זמן ממושך עד לקבלת טעמן האופיני.

כך או אחרת כריס ואנט אומרים שארוחה גרמנית טובה חייבת לכלול נקניקיות ותפוחי אדמה. בשבוע הבא חוזרים ליפן!

סלט תפוחי אדמה קר של אמא של כריס

המרכיבים (ל-6 אנשים):

5 תפוחי אדמה מבושלים ומצוננים, חתוכים לקוביות של 3X3 ס"מ

בצל גדול פרוס דק דק

סלט תפוחי אדמה (צילום: איילת בן-יוסף)

לימון גדול סחוט

4 כפות שמן צמחי

עירית קצוצה דק

300 גרם יוגורט

כפית גדושה של חרדל משובח

מלח פלפל

אופן ההכנה:

1. לערבב את חומרי הרוטב. להוסיף לשאר החומרים ולערבב היטב.
2. לאשפז שעתיים לפני ההגשה במקרר.

סטייק טרטר בנוסח דיסלדורף

רק למי שמוכן להסתכן באכילת בשר חזיר נא כמו הגרמנים. כל השאר מוזמנים להשתמש בבקר נא.

החומרים:

1/2 ק"ג בשר לבן טחון איכותי מסוג פילה או סינטה וטרי באופן מיוחד (אם הבשר לא טרי מספיק, מדובר בסכנת נפשות של ממש)

1 בצל בינוני, קצוץ

2 כפות מיונז

חלמון של ביצה (מי שפוחד אפשר לוותר)

מלח, פלפל

1 כף חרדל

1. מערבבים היטב את כל החומרים לעיסה אחידה, עורמים לגבעה ומגישים.
2. אוכלים עם לחם מקמח מלא או שיפון, חמאה ומלפפון חמוץ בצד, על הפרוסה עם הטרטר אפשר לבזוק בצל קצוץ בדיוק כמו בפאבים בדיסלדורף.