לאכול בעיניים סגורות

"אני מגששת את דרכי על השולחן בידיים לא בטוחות ומחפשת מלחיה או כל דבר דומה. בדרך טובלת את האצבעות בקערה עם עיסה צוננת ודביקה מאוד. קינוח, אני רושמת לעצמי וממשיכה בחיפושים". לתערוכה "דיאלוג בחשיכה", שעושה שמות בדעות הקדומות באשר לעיוורון ולעיוורים, נוסף מיזם חדש: "ארוחה בחשיכה". מיכל כרמון טעמה, והתקשתה לעכל, את חייהם של העיוורים

מיכל כרמון פורסם: 26.08.05, 09:08

"תעבירו לי את המלח", אני מבקשת ולא באה על סיפוקי. "מישהו ראה את המלח?" אני חוזרת. שתיקה (אולי לא שומעים אותי?). אני מגששת את דרכי על השולחן בידיים לא בטוחות ומחפשת מלחיה או כל דבר דומה. בדרך טובלת את האצבעות בקערה עם עיסה צוננת ודביקה מאוד. קינוח, אני רושמת לעצמי וממשיכה בחיפושים - הפעם אחר מפית. "אצל מי המלח?" אני צועקת. "לא אצלי", סוף כל סוף מתייחסים אלי כמה קולות בפה מלא. פתאום אני כבר לא כל כך בטוחה שהמנה שהוגשה לנו בכלל דורשת המלחה. לחם, הכי פשוט לאכול לחם, אני חושבת ודוחפת לתוך פי חתיכת עוגה מרוחה בממרח עם טעם דומיננטי (יותר מאוחר הסתבר לי שזה היה כנראה פטה כבד). נשברתי.

על העיוורון

85 אלף איש ביקרו במהלך השנה האחרונה ב"דיאלוג בחשיכה", פרויקט ששואף, וגם מצליח, להעביר למבקרים כיצד מרגיש עיוור בעולם של רואים. התערוכה שהוקמה בשיתוף "בזק" במתחם מוזיאון הילדים בחולון היתה

פסל יווני של הרמס מוזיאון מגע (צילום: רויטרס)

אמורה להיחתם בתום שישה חודשי פעילות, אולם לאור הביקושים וההצלחה הוחלט להאריכה בחצי שנה נוספת. כעת היא נכנסת לשנתה השנייה.

ספרי המבקרים שנערמים ביציאה מהתערוכה בהחלט מעידים שמבקרים רבים, מכל קצוות הארץ וקשת הגילאים, ממשיכים לפקוד את "דיאלוג בחשיכה" ולהתרגש. בימים אלה, לרגל שנה להשקת הפרויקט המבורך, החליטו המארגנים לקחת את החוויה צעד נוסף קדימה, ולהזמין את המבקרים הנועזים ל"ארוחה בחשיכה". הסעודה הכרוכה בהזמנה מראש ובתשלום נוסף, מוגשת בתום הסיור בפרויקט, עדיין תחת אפלה גמורה, וכוללת המון מנות, ריחות, טעמים, ומן הסתם גם צבעים, אותם לא תוכלו לראות, רק לדמיין. אבל עוד נגיע לזה.

אין סיבה לדחוף, אין מה לראות

בחלל הכניסה לתערוכה, שהוא גם חדר המתנה מרתק למקדימים להגיע לסיור, פזורות על הקיר הבטחות טעונות כמו "זה הולך להיות אחד הדברים המדהימים ביותר שראיתם מימיכם, למרות ואולי בגלל שלא תראו דבר", "בחושך מוחלט נפקחות העיניים...", וציטוטים מ"על העיוורון", "באור התכלת

העזה", "הנסיך הקטן" ועוד קלסיקות שנגעו בנושא, אבל מתגמדות נוכח החושך האמיתי שהולם בכל חוש ואיבר רגעים ספורים אחר כך.

קר בחושך. קר מאוד. קר כי רק נכנסנו והכל כל כך שונה ולא מוכר, וגם בגלל שהמזגנים בתערוכה, כמו גם המדריכים והפרויקט כולו, פועלים מצאת החמה ועד שקיעתה. אני חושבת על השמש, איך אפשר שלא, ובקושי מתאפקת שלא לשאול את שרית, המלווה העיוורת שלנו לחוויה הנוכחית, אם היא ראתה אי פעם אור יום. כשאין לי מושג איך היא נראית, לאן היא מסתכלת (אם בכלל), שלא לדבר על הבעת פניה, קשה לי להחליט מה מותר לשאול ומה אסור, ואיפה עובר הגבול בין שיחה נעימה למביכה.

קר נורא בחושך. אנחנו מצטופפים ללהקה אחת והולכים בעקבות הקול של שרית. רק שלא תפסיק לדבר, רק שלא תרחיק. כל החושים והאיברים מנסים לפצות על אובדן הראייה, אבל בכל זאת אני נתקלת בחפץ ענק ומוזר. איך לא ראיתי אותו? אני כועסת על עצמי, ולמה בכלל שמו את זה באמצע הדרך? זה נורא מסוכן! אני רוטנת תוך כדי מישוש האובייקט. החומר ממתכת קרה, העיצוב צר וארוך, יש תוספת במרכז של משהו מעור רך.. אופניים! אני מאבחנת בשמחה ואז נעשה לי רע - כל עשרות הפעמים שהשארתי את האופניים שלי זרוקות באמצע הדרך "רק לשנייה" וקפצתי למכולת או התיישבתי לנוח על ספסל, לא עלה בדעתי שזה עלול היה להסתיים בתקרית עגומה ואפילו אסון.

אני ממשיכה, הפעם בצעדים קצת פחות בטוחים. לא מסתפקת במקל הראייה שקיבלנו בתחילת הסיור, אלא מושיטה את היד הפנויה קדימה ממני, ככוח חלוץ. אני מוכנה

דיאלוג בחשיכה מוזיאון הילדים בחולון

להישבע שבשניות הראשונות ראיתי אותה מובילה, רק כששכנעתי את עצמי שזה בלתי אפשרי, הצללית הלכה ונעלמה בחשיכה.

קר בחושך. קר כל כך. כל החפצים בהם אני נוגעת משדרים לי קרירות וניכור. אני שומעת שעוד אנשים מתנגשים באופניים, אחרים נתקלים בחפצים אחרים, לא משעמם כאן לרגע, ואסור לחלום בהקיץ. לידי הולך גבר עם ריח טוב, מלפני אני שומעת התקהלות. "מה קרה? מה יש שם?" אני שואלת, "את חייבת לבוא לראות!" עונה לי קול של איש מבוגר.

עיניים לי ולא אראה

ב- 15 מדינות ברחבי העולם פועלים פרויקטים דומים. במילנו, המבורג, טוקיו, מקסיקו סיטי, מונטריאול וערים נוספות עושה המיזם הבינלאומי שמות בגישות הרווחות ובדעות הקדומות באשר לעיוורון ולעיוורים. בקרוב תיפתח תערוכה גם בלונדון.

על הגעתו של הפרויקט לישראל שמעתי כבר מזמן, קשה היה לפספס את הבאז שהוא עשה כאן עם פתיחתו ואת הביקורות האוהדות והשבחים שחילקו לו המתנסים הראשונים ועמיתי העיתונאים. אני לא מצליחה להבין מדוע לא הקשבתי לכל הממליצים ואיך לא התנסיתי

כתב ברייל עיוור עיוורים עיוורון (צילום: גטי אימג' בנק ישראל)

בחוויה העוצמתית והמאירה הזאת כבר לפני חודשים, ומודה על הוספת ה"ארוחה בחשכה" לסיור, שהיוותה טריגר עבורי לבקר בהיכלי החושך בחולון.

הארוחה מוגשת בסוף הסיור (משך הסיור כשעה וחצי) ומספקת טעימה נוספת ולא קלה לעיכול מעולמם של העיוורים. היא מורכבת ממספר מנות משתנות, למשל: פטריות ממולאות, פטה כבד, אורז ירוק, פרגיות על מצע אגוזי לוז ועוד, שמסודרות להן אחת ליד השנייה, מהמתאבנים ועד לקינוח, על מגשים אישיים לצד יין ושתייה, וממתינות לסועדים המגששים את דרכם לכיוון הריח וקולות המזלגות הנופלים והכיסאות הנגררים.

הסעודה מתרחשת בחדר חשוך כמובן, אבל לא אטום לריחות, רעש וחוקי הגרביטציה, מה שאומר שאם הפלתם כוס היא תתנפץ בקול גדול, אם מישהו אומר "איכס" על מנה מסוימת כולם שומעים, רק לא יודעים מה לעשות עם הנתון ואיזו צלחת לא מומלץ לדגום. כמו כן, אם אתם רגישים לריח של דגים – אז חבל, כי כשחוש הראייה לא פעיל אחיו משתוללים.

קשה להגדיר את הזמן שישבנו בחדר האוכל המאולתר כאירוע קולינארי איכותי או כמפגש חברים סביב שולחן אוכל. הידיעה שאנחנו לא רק לא רואים, אלא גם בלתי נראים (כולל השכן משמאל ש"שאל" את המזלג וגם חתיכה מהקינוח), גורמת לנו קצת לחרוג ממנהגי שולחן ערוך, לאכול בפה פתוח ועם הידיים, מה גם שהמזלג שלנו, כזכור, נמצא אצל השכן משמאל.

ארוחה בחשיכה היא חוויה מרגשת לפרקים, טעימה לפעמים אך רוב הזמן מטרידה מנטלית ופיזית. לדעתי היא תתאים בעיקר למי שכבר ביקר בפרויקט ורוצה להעמיק את החוויה, או למבקרים המתעקשים לאתגר את כל המערכות והחושים האנושיים בערב אחד ולבעלי קיבה עמידה. אם אתם לא משתייכים לקבוצה הנ"ל ולא נמנים עם עשרות האלפים שכבר ביקרו בתערוכה עצמה - אני ממליצה, ואפילו מבקשת, שתיקחו פסק זמן מהשגרה ומהמוכר, ותצאו משערי "דיאלוג בחשיכה" למסע אל הלא נראה, אל תוך האפלה, אל תוך תוככם, מסע שבמהלכו אי אפשר שלא לגלות זוויות ראייה חדשות.

"דיאלוג בחשיכה": הסיורים בתערוכה יוצאים מדי 15 דקות ומיועדים לבני 9 ומעלה.
שעות פעילות: א'-ה' 21:00-09:00, שישי וערבי חג עד 14:30, שבת וחג - 21:00-10:00.
מחיר כרטיס: 45 שקל.

"ארוחה בחשיכה": בינתיים רק בימי חמישי בערב, בסיומו של סיור ב"דיאלוג בחשיכה".
ההשתתפות מחייבת הזמנה מראש (6503005 - 03) ותתקיים בקבוצות של עד 20 משתתפים.
מחיר סיור וארוחה: 180 שקלים.