מקאו: חצי-אי סיני

הסוחרים הפורטוגזים קיבלו מהקיסר הסיני במאה ה-16 שטח קטנטן של 27.5 קמ"ר – חצי-האי מקאו (Macau) והאיים הסמוכים – כאות תודה על כך שהצי הפורטוגזי סילק מהאיזור את שודדי הים המקומיים. מאז הפכה המושבה העתיקה לצומת מסחרי חשוב בין סין לאירופה, ובמשך 400 שנה ויותר היוותה נקודת מפגש לתרבויות שונות ורבות. היום נמצא למקאו ייעוד חדש – להיות לאס-וגאס של דרום מזרח אסיה, לא רחוק מהשכנה הסינית-אירופית, הונג-קונג.

זה קרה כאשר נודע למשקיע היהודי שלדון אדלסון, הבעלים של מלון "ונציה" בלאס-וגאס, שהזיכיון להימורים במקום, שהיה בידי תושב מקומי, עומד לפוג. הוא הזדרז והציע לממשלת סין, שקיבלה את השליטה בחצי-האי ובשני האיים הסמוכים, טאיפה (שעליו נמצא שדה התעופה של מקאו) וקולון, לחכור

מקאו קזינו ליסבון (צילום: איי פי)

שטח גדול ולהקים עליו שורה של בתי קזינו ומלונות פאר. ההצלחה עלתה על המשוער. הסינים והיפנים התגלו כחובבי הימורים גדולים והם נוהרים למקום בהמוניהם.

היום רוב בתי המלון עדיין בתהליך בנייה וחלק מהאטרקציות המתוכננות למשוך תיירים למקאו עדיין לא נפתחו, אבל יותר מ-20 מיליון מהמרים הגיעו למקאו השנה בלבד. צי שלם של מעבורות מהירות מהונג-קונג ועשרות מטוסים מביאים מדי יום, מכל דרום מזרח אסיה, אנשים שמוכנים לגלגל את הונם ברולטה ובשולחנות הקלפים.

סביר להניח שכאשר כל אותם בתי מלון יפתחו את שעריהם והאטרקציות דמויות לאס-וגאס יתחילו לפעול, מספר המבקרים יעבור את 36 מיליון המהמרים הפוקדים מדי שנה את האחות הגדולה מנוואדה. במקאו יוכלו המהמרים ובני משפחותיהם לבלות בין השאר ב"רציף דייגים" נוסח סן פרנסיסקו, ובאתר דמוי הקולוסיאום ברומא, ששוכן בסמיכות להר געש מלאכותי שיתפרץ בעתיד בכל שעה. כל זאת יחד עם מגוון של אתרי בילוי בצורת מקדשים סיניים מפוארים ועוד אטרקציות נוספות, כיד הדמיון הטובה על האדריכלים והמעצבים.

גם לסולדים מהימורים יש סיבות טובות להגיע למקאו. המרכז ההיסטורי של העיר הוכרז על ידי ארגון האו"ם אונסק"ו כאתר לשימור. מאות השנים שחלפו והפגישו פה את סין עם תרבות המערב יצרו מיזוג מעניין מאין כמוהו של תרבויות וסגנונות ארכיטקטוניים.

המושבה הפורטוגזית מקאו השתרעה בדיוק על שטח של 27.5 קמ"ר: חצי-אי בגודל של 8.8 קמ"ר בנוסף לשני האיים הקטנים, טאיפה וקולון. האיים מחוברים כיום בגשרים חדישים שמאפשרים קשר יבשתי נוח למדי. כל האוכלוסייה של המקום המיניאטורי הזה אינה עולה על חצי מיליון נפש. השפות הרשמיות הן אמנם פורטוגזית וסינית, אבל לא נותרו כאן הרבה פורטוגזים ובאנגלית מסתדרים בקלות רבה יותר.

שער המסחר

מקאו הייתה המושבה האירופית הראשונה במזרח-הרחוק, אבל ההיסטוריה שלה מגיעה עד 1152, ובמאה ה-13 ברחו למקאו 50 אלף סינים מאימת הפולש המונגולי. פורטוגל החלה להשתמש במקום למטרות מסחר

ב-1516 והקימה מושבה רשמית כעבור 40 שנה. התושבים המקומיים היו דייגים סיניים שכינו את המקום בשם Mun Ou שמובנו בסינית היה "השער למסחר" שכן המקום שכן על שפכו של נהר הפנינה, שזורם אל הים הסיני במחוז קאנטון.

מאז שנת 1550 נקראת המושבה מקאו, או בסינית: משכן אלת הימאים ויורדי הים "מה". לא מזמן הוקם לכבוד אותה אלה פסל שיש ענקי של כ-20 מטר, שמאה פסלים עמלו על עיצובו. הוא מוצב כעת על שפת הים.

גם המקדש A-Ma Temple לכבוד אותה אלילה פעיל עד היום ושוכן בנקודה הדרום-מערבית של חצי-האי. אל המקדש נוהרים אלפי סינים ותיירים. יושבים שם גם מגידי עתידות שישמחו לבשר לכם את הצפון לכם בעתיד תמורת 10 דולר.

את הסיור במקאו שניתן לבצעו בהליכה רגועה אפשר להתחיל במקדש "מה" שקדם בהרבה להתנחלות הפורטוגזית במקום. המקדש משקיף על כיכר בארה  Barra Square שלידה נמצא בניין המגורים שהוקם ב-1874 עבור גדוד חיילים הודים שהועברו לכאן מגואה – המושבה הפורטוגזית בהודו.

במעלה הרחוב הצר מגיעים לכיכר לילאו Lilau Square שמתחתה נצברו מי הגשם שירדו על המושבה. האימרה הפורטוגזית העתיקה היתה: "מי ששתה את מימי כיכר זו לא ישכח לעולם את מקאו". מסביבה היה

מקאו כנסיית סנט פול כנסייה (צילום: איי פי)

אזור המגורים הפורטוגזי הראשון של המושבה. במקום נמצא גם בית המנדרין, שנבנה ב-1881 בסגנון סיני של אותה תקופה, עם חצרות פנימיות ובתערובת ארכיטקטונית של השפעות סיניות ומערביות. אחרי הכיכר מתחבר רח' בארה עם רח' פדרה אנטוניו ורח' לאורנצו, שם נמצאת כנסיית סנט לאורנס. זו כנסייה שהוקמה כבר באמצע המאה ה-16 בידי מסדר הישועים. החזית הנוכחית שלה היא מאמצע המאה ה-19. הכנסייה בסגנון ניאו-קלאסי ניצבת מעל שכונת מגורים יוקרתית בדרומו של קו החוף של חצי-האי מקאו ומשקיפה אל הים. משפחות המלחים הפורטוגזים היו נוהגות להתאסף על מדרגות הכנסייה כדי להתפלל לאל שישיב את יקיריהם הספנים בשלום.

מאחורי הכנסייה מוליך רח' פראטה למפגש עם רח' סאו חוזה, ולכנסייה על שם סנט ג'וזף. זהו מוסד יפה למדי שהוקם בסגנון הבארוק כבר ב-1728 ושימש אוניברסיטה מקומית ובסיס יציאה לפעולות המיסיון בסין וביפן, שלא הוכתרו בהצלחה יתרה. מאוחר יותר מגיעים למפגש של רח' פראטה עם רח' גאמבואה ומטפסים במעלה הרחוב המוליך אל כיכר סנט אוגוסטין, שסביבה כמה בתים חשובים כמו כנסייה מהמאה ה-16. הנזירים נהגו לאטום את הגג ממי הגשם בעזרת עלי דקל. עלים אלו נראו ברוח כמו כנפי דרקון, מראה שמצא חן בעיני הסינים המקומיים. בתיאטרון דום פדרו הסמוך, שהוקם ב-1860 עם 300 מקומות ישיבה, נחגגו מרבית האירועים והמופעים של המושבה הפורטוגזית.

וגר מקדש עם כנסייה

מכיכר זו יורדים לאורך הרחוב הצר לעבר הכיכר המרכזית של מקאו, כיכר סנאדו, ששימשה מאות בשנים מקום המפגש והכינוס של תושבי המושבה. היא מוקפת בבניינים בסגנון ניאו-קלאסי וצבועה בצבעי פסטל עדינים. בכיכר נוצרת אווירה כמעט ים-תיכונית – מראה מוזר על רקע אדמת סין. אחד מהבתים הללו

מקאו קזינו ליסבון סירה מ טאוייאן (צילום: איי פי)

נבנה בסגנון קלאסי ייחודי על ידי הבישוף הראשון של מקאו בשנת 1569 ונקרא "הבית הקדוש של הרחמים". עד היום הוא משמש בית חולים, מרפאה עתיקה ומשרד לארגוני צדקה וסעד.

מבנה מעניין נוסף באותה כיכר הוא בניין הליאל סנאדו Senado Leal , המשקיף על הכיכר כולה. הוא נבנה בסגנון ניאו-קלאסי ב-1784 ושימש מאז למטרות מוניציפליות שונות. משמאל לליאל סנאדו ניצב מקדש סאם קאי וואי קאן, קרוב לבזאר הסיני המקומי. האיחוד המוזר הזה של מבנים מקודשים לדתות מזרחיות ומערביות היה גורם ודאי לאפיפיור לפעור את עיניו, אך במקאו למדו בני כל הדתות לחיות בהרמוניה. ההליכה במעלה הרחוב מובילה אל כיכר הקתדרלה ומשם לא נותר אלא ללכת לכיוון החזית שנותרה מהכנסייה העתיקה על שם סנט פול והפכה בעצם לסמל של מקאו.

הכנסייה של מאטר דיי נבנתה ב-1602 במשך כ-40 שנה. היא הפכה לקולג' בשם סנט פול שנשרף ב-1835, למעט אותה חזית יפה שנותרה על כנה. המבצר עם החומות והתותחים שנמצא מאחורי החזית של סנט פול נבנה על ידי הישועים כדי להתגונן מפני חילופי שלטון אפשריים בסין, או מנסיונות כיבוש של מעצמות אירופיות. האספקה במבצר היתה אמורה להספיק אפילו למצור שיימשך כשנתיים עד שהצי הפורטוגזי יתארגן להזרים תגבורות למקאו.

שתי אטרקציות נוספות שראויות לביקור תיירותי במושבה, שהפכה למעין קזינו ענק, הן קאזה גארדן, בית שנבנה על-ידי סוחר פורטוגזי אמיד מ-1770. ומבצר גויה שנבנה ב-1622 ובמנזר שבתוכו ציורי פרסקו הממזגים מוטיבים סיניים עם אלו של המערב. המגדלור במקום מאוחר הרבה יותר, מ-1865, והיה המגדלור המודרני הראשון על חופה של סין.