חאן א-תג'אר: שברו את השוק

אלו הימים שבעלי מעה ויוזמה נטלו את כספם, שיקמו מצודות דרכים או שהקימו אותן יש מאין, והציבו בהן חיילים ופרשים לשמור על עוברי האורח, תמורת תשלום מסי הדרך כמובן.

כך גם הסוחר הסורי עתיר הממון והתבונה. שיקם האיש את החאן בקאקון שבשרון, ואת החאן בלג'ון בפתחו של עמק יזרעאל, ובגליל התחתון את חאן א-תג'אר, הוא פונדק הסוחרים, ובעברית רבת נפיחות - "חנות תוגרים". ‬

אין בידי תעודות שתתארנה את מראהו בימי פועלו הראשונים, אך ברור שבשבתו על דרך השיירות הראשית בארץ, ממצרים צפונה אל סוריה, לא היה מי שלא חמד את הפונדק כמקור לא אכזב המניב ממון למכביר.

משהחלו אבניו מתפוררות, נטל עליו אחריות מושלה של דמשק, סנאן פאשה, שלימים היה אף ראש ממשלת הסולטן הטורקי באיסטנבול, וטרח להביא את מהנדסיו כדי לשקמו ולעצבו מחדש, בדיוק 150 שנה אחרי מותו של הסוחר העשיר. הוא זה שעיצב את תבניתו של חאן הדרכים היפהפה, העומד נכלם בצד עיקול הכביש העולה מבית קשת אל צומת גולני.

פרק זמן קצר אחרי שיקומו, תיאר אותו תייר טורקי כך: "...‬זה בניין שכולו מלאכת מחשבת. יש לו גג עופרת (הכוונה רק למסגד בתוך החאן) וחלונותיו עשויים זכוכית תכולה ובהירה המורכבת מגבישי סלע. גודל המסגד כ-80 רגל מכל צד. מעל המסגד מתרוממים 3 צריחים ו-7 כיפות. עוברי האורח מקבלים כאן לחם בשפע, נר עשוי חלב ושק שיבולת שועל לכל סוס, ללא תשלום נוסף...".

מאות שנים של הזנחה, נטישה, התמוטטויות ומפולות, לא הצליחו לקעקע את מוסד שוק יום שני, שנערך לצד החאן המתכסה בקוצים. מזה יותר מ-200 שנה שהחאן כבר לא מתפקד. שיירות לא חונות בחצרו, חייליו לא שמרו על עוברי האורח ושודדי הדרכים של שלהי התקופה העותמאנית פעלו את פעולתם הנמרצת כדי להשם כמעט לחלוטין את הפעילות הכלכלית בגליל.

חרף כל זאת, צבעוניותו של השוק נודעה בכל הארצות השכנות והחאן הנטוש אף שינה את שמו ל"חאן א-סוק". השוק זכה לתיאורים בהמוני ספרים של תיירי המאה ה-‭,19‬ עד שהממשל העותמאני החליט בשנת 1901 לבטלו, מחשש לתסיסה לאומנית אנטי טורקית שיכולה הייתה לצמוח מהתקהלויות ענקיות כמו ביום השוק הזה.

לפני כמעט 130 שנה כתב המיסיונר האמריקאי תומסון ביומן המסע המזרח תיכוני שלו: "...‬אנשים מתכנסים לכאן מכל רחבי פלסטינה וסוריה כדי לקנות ולמכור את תוצרתם. הכותנה מובאת בחבילות משכם, חיטה ושעורה ושומשום ואורז מעמק החולה, החורן ועמק יזרעאל. סוסים וחמורים, צאן ובקר, גבינות ולבן, דבש וכיו"ב מהגלעד והבשן וסביבתם. לאחר מכן נראים מצרכי היום-יום: עופות וביצים, תאנים, תפוחים, צימוקים, מלונים, ענבים וירקות העונה. הרוכלים פורשים את מרכולתם על גבי בדים צבעוניים, ביניהם נראים מוכרי התכשיטים עם סחורתם הזולה‭...‬ סנדלרים, רצענים, חייטים וחרשי ברזל מציגים את סחורותיהם המעוטרות והססגוניות לעין כל‭...‬ הרעש במקום מחריש אוזניים כהמולת מים סוערים‭...‬ למהומה מצטרפים קרקורי תרנגולות, נעירות חמורים ונביחות כלבים‭...‬ אנשים מכל השכבות והמעמדות נפגשים פה ומנהלים דיונים‭....‬ כל ערבי הוא פוליטיקאי מבטן ומלידה ואפשר להבחין בקבוצות השונות שמצטופפות בפאתי השוק ומתווכחות על עניינים ברומו של עולם: יחסי הכוחות בין המעצמות, הפירמאן האחרון שפרסם הסולטן והמס שעליהם להעלות לאמיר...".

היריד הצבעוני הזה נעלם בינתיים. הצ'רקסים, פליטים מכיבוש הצאר הרוסי את הקווקז, הם אלה שזכו לקבל מן הסולטן את אדמות החאן.

ומה? אלמלא מכסים אותו הקוצים הגבוהים, המקום היה יכול להיות בית יוצר לאמנים, בית כנסים לחכמים ובית נכות וגנזים. אלא שבעלי האדמה סביבותיו, אנשי כפר כמא, מתרשלים בהבנת איכויותיו של המקום, ואף שניסו כמה פעמים להביא אצלו משקמים ומעצבים וארכיאולוגים, ועדיין הוא עומד בשממונו ובהריסותיו ובעליבותו.

איפה זה  

• במפת הטיולים וסימון השבילים הגליל התחתון הגלבוע והעמקים (מס-‭.(3‬
  

• שביל מסומן בכחול מגיע אליו מכיוון שדות שרונה וכפר כמא. מול שרידי החאן, בתוך בוסתני שקד, ניצבים שרידי קלעת אלח'אן,‬ מצודת המשמר של החאן ובת זמנו. סמוך מאוד גם מתנוסס אלון התבור הגדול, שאגדה מודרנית מייחסת לצורתו ולממדיו את החלטתו של יגאל פייקוביץ', בן המקום, לשנות את שמו ליגאל אלון, מי שהיה מפקד הפלמ"ח ושר וגדול בישראל עד מותו. העץ הגדול ניצל מכורתי היערות של ימי מלחמת העולם הראשונה משום שבין שורשיו קבור השיח' אחמד א-שהאב, ראש שבט א-צביח הבדואי, ובאותה עת גם שודד ורוצח. הוא חוסל כאן בידי הצ'רקסים, נאמני הסולטן.