חלום רטוב: בעקבות הטיילת בתל אביב

יום אחד זה יקרה. כל טיילות המרכז יתאחדו ואז נקבל רצף מהמרינה בהרצליה, דרך חופי תל אביב ויפו ועד בת־ים. אז גם נוכל לדווש על אופניים לאורך קו המים בזריחות ובשקיעות לצלילי גלי הים הנשברים מבלי להריח פיח או לעשות סלאלום בין מכוניות.

המהפכה מתרחשת ללא הצהרות מוקדמות שיש להן נטייה להתנפץ בסופו של דבר אל המזח. הטיילת נבנית בחלקים, עד שיום אחד הכל יתחבר כמו פאזל ענק. בתל אביב מחברים את הנמל הישן עם הטיילת של הילטון, דרך המרינה ועד הדולפינריום, ובצידה השני עד לתחנת הכוח רדינג. יפו ועג׳מי מתקרבות לכיוון בת־ים, והרצליה מחכה ששדה דב ימריא.

טיילת עם דבשת, 1936. (צילום: זולטן קלוגר, לע"מ)

מסעדות, בתי קפה, גלריות וחנויות מעצבים כבר ממקמים את עצמם מול הבריזה ומושכים אמהות עם עגלות, פנסיונרים ונופשים בשעות הבוקר, זוגות ורומנטיקנים אחרי הצהריים ובשעות הערב מגיעה שעתם היפה של הפאבים, הדיסקוטקים ומועדוני הג׳ז.

מוקד הטיילת עשוי להיות נמל תל אביב. מי שראה אותו בשנותיו העצובות, עומד היום משתאה לנוכח המהפך שהתרחש בו בשנים האחרונות. הנמל הוקם ב־1936 על שטח של 90 דונם שעליהם נבנו 30 האנגרים. ב־19 במאי 1936 עגנה ליד מזח העץ הזמני אוניית המלט הראשונה, "צ׳טוורטי‭,"‬ שנפרקה בהתלהבות על־ידי העובדים הנרגשים ומתנדבים מהיישוב היהודי. שק המלט הראשון שנפרק שמור עד היום למזכרת במוזיאון תל אביב בבית דיזנגוף.

בחודש פברואר 1938 הגיעו לנמל העולים הראשונים בדרך הים, והוא זכה לשם נוסף, "שער ציון" - שער הכניסה למולדת. ב-‭,1965‬ עם הפעלת נמל אשדוד, חדל הנמל לפעול כנמל סחורות ונעזב לאנחות. בחלוף הזמן נוצקו חיים חדשים בנמל הזנוח, שרק המנוף המיתולוגי שלו המשיך לעמוד ולקוות לטוב. השנה מלאו לו 70 והוא כבר מזוהה כמרכז בילויים תוסס.

אוניות אינן פוקדות אותו כבר שנים, אבל ההאנגרים התמלאו במסעדות, ברים, מועדוני ג׳ז וחנויות מעצבים. הדייגים, שלא נטשו כל השנים, ממשיכים לפקוד את המתחם ומוסיפים לציוריות של המזחים. חלק דומיננטי מעיצוב הנמל הוא משטח העץ (הדק‭,(‬ שהחליף את רצפת הבטון הישנה. כיסאות, שולחנות ושמשיות פזורים עליו אל מול הים הפתוח, בעוד סירות מפרש ואוניות שטות באופק.

השקיעות הופכות לכדור אש צבעוני אחרי כמה בירות או קוקטיילים ובריזת הים נושאת את הריח המלוח. הנמל מזמין צעידה לאורך דק העץ, צפייה על הים מהמעגנה ומהמזחים וישיבה באחת ממסעדותיו.

ליד שפך הירקון נרקם בתחילת המאה ה-20 חלום על מזרח תיכון שימזג את המזרח והמערב, ביריד גדול. "יריד המזרח" הראשון התקיים ב־1924 בבית ספר לבנים ברחוב אחד העם. שני ירידים נערכו בשפך הירקון, ב־1934 וב־‭.1936‬ ביריד ב־1934 ביקרו 600 אלף אורחים!

המתחם המנוח נמצא מצפון לנמל תל אביב ותוכניות השיפוץ כבר נמצאות בתהליך מתקדם. בתחנת הכוח רדינג מציגים מדי עונה תערוכות אמנות בינלאומיות וישראליות שמושכות אלפי מבקרים, וגשרים ציוריים שנבנו מעל הירקון מחברים את רדינג עם הנמל.

צ׳רצ׳יל והקזינו

מדרום לנמל, לכיוון יפו, ממשיכה טיילת המלונות והרברט סמואל - אזור שתנופת הבנייה המסיבית שלו החלה רק בשנות ה־‭,60‬ בשנים בהן היה יהושע רבינוביץ ראש עיריית תל אביב. בשנותיו הראשונות היה שמו של רחוב אלנבי, שגולש אל הטיילת, "רחוב הים‭."‬ רק ב־‭,1918‬ בטקס שנערך במעמד הגנרל אלנבי, הוא קיבל את שמו הנוכחי. ב־1923 נפתח בקצה רחוב אלנבי, על קו המים - ה"קזינו‭."‬ היה זה קפה־מסעדה יוקרתי במבנה מצועצע, שחלקו ישב על עמודי בטון בתוך הים. הוא הפך למקום מפדש של תושבי העיר ונכבדי היישוב. ישבו בו אחד העם, ביאליק, אוסישקין ואפילו ווינסטון צ׳רצ׳יל. המבנה נהרס ב־‭,1939‬ לקראת הקמת הטיילת.

רחוב אלנבי מסתיים בכיכר בצורת חצי משושה שנפתחת כמו מניפה אל הים. משני צדדיה תיכנן האדריכל יוסף נויפלד שני מבנים בסגנון אדריכלי זהה, עם חזית של עמודים וגמלונים. במגדל האופרה משוחזרת חזית בניין קולנוע "קסם" שעמד במקום. במבנה הקולנוע ובמלון "סן רמו" שהיה צמוד אליו התנהלו ישיבות הכנסת הראשונה. האולם שימש גם את האופרה הישראלית, שהוקמה על ידי אדיס דה פיליפ.

קצת דרומה לרחוב טרומפלדור, על קו המים, עמדו מבני המרחצאות החמים והקרים שהוקמו בראשית שנות ה־‭,20‬ וגם הם נהרסו בעת בניית הטיילת. זה היה החוף הממוסד הראשון של תל אביב עם הפרדה רשמית בין נשים לגברים. פרנסי העיר רצו להפוך את תל אביב ל"ריביירה היחידה של היהודים בעולם‭,"‬ לעיר מרפא לתיירים מהארץ ומחו"ל.

הבית האדום

גן לונדון (או כיכר לונדון) היה השריד האחרון לטיילת הראשונה של תל אביב. היום נחפר מתחתיו חניון עירוני. גן לונדון נחנך במאי 1942 ונקרא כך כמחווה לעיר לונדון, שעמדה אז תחת הפצצות הגרמנים. את הגן תיכנן אברהם קרוון, אביו של הפסל דני קרוון, בצורה של גן מדורג היורד לעבר הטיילת מרחוב הירקון.

הטיילת עצמה נבנתה בשלבים משנת 1939 ולאחר בנייתה ניתן היה ללכת לאורכה, לשבת על הספסלים או להישען על מעקה הברזל ולהשקיף על הים. בין בתי הקפה המפורסמים שלה היה ”קפה פילץ‭.”‬

הטיילת התיישנה, משחקי מזל הוכנסו לחנויות והמעקות החלידו. ביוב החל לזרום לים משנת 1948 והים טוהר רק בשנות ה־‭.60‬ שוב היה חוף תל אביב מוזנח, ושלמה להט, ראש העיר השמיני, הרס את הטיילת הישנה והקים תחתיה חדשה. טיילת להט נחנכה בקיץ ‭.1982‬

על שובר הגלים מול מלון דן ניצבת אנדרטה לאוניית האצ"ל "אלטלנה‭,"‬ שהוטבעה ביוני 1948 מול חופי תל אביב והפכה לסמל היריבות הפוליטית בין שמאל וימין. במקום שבו עומד מלון דן היה פנסיון "קטה דן‭,"‬ שהוקם ב־‭.1933‬ האחים פדרמן שכרו אותו ב־1947 והוא הפך למרכז הנהגת ”ההגנה‭."‬ בשנות ה־50 הם הקימו את מלון דן הנוכחי, שהיה המלון המפואר המודרני הראשון על שפת ימה של תל אביב.

בגינה הסמוכה למלון שרתון ניצב השלט "הבית האדום‭,"‬ לציון בית מועצת פועלי תל אביב, שהוקם במקום בשנות ה־20 ושימש ערב קום המדינה משכן לפיקוד העליון: דוד בן גוריון ומטכ"ל ההגנה, צבא המדינה שבדרך. לידו נולד בצריף עץ תיאטרון ה"אוהל". ‬

בקטע החוף בין רחוב גורדון לגן העצמאות קמו בשנות ה־20 וה־30 שכונות מחלול א' וב'. השכונות נבנו מצריפי עץ ושוכנו בהן מאות אנשים קשי־יום ופליטים מימי המאורעות ביפו. לאחר פינוי שכונות העוני, בסוף שנות ה־50 וה־‭,60‬ הוקמה כיכר נמיר והוחלט להקים עליה מרכז קניות ותיירות. רחוב הירקון הועבר מתחת לכיכר ומעליו נבנה מבנה מעוגל ששימש כדראגסטור "שלום‭."‬ הייתה זו החנות הראשונה בארץ שפעלה אחרי 7 בערב. ב־1982 נפתח במקומה אחד הדיסקוטקים הגדולים בארץ - "הקולוסיאום‭."‬

מתחת לכיכר אתרים נבנתה בריכת גורדון המוזנת במי ים. העירייה החליטה על סגירת הבריכה והעברתה כדי להמשיך במקומה את רצף הטיילת.

• סיורים מודרכים ב”יריד המזרח‭,”‬ הנמל והטיילת נערכים על ידי מורה הדרך וההיסטוריון יוסי גולדברג - טל׳ 7705443־‭.050‬
• המרכז להכרת תל אביב עורך סיורים בטיילת באנגלית והחל מסוף אוקטובר גם בעברית. טל׳ 5177337־‭.03 ‬