ביקורת: חבש - אקזוטיקה אתיופית בתל אביב

מעניין אם הצוות האדיב והשקט במסעדת “חבש“ הבחין בכך שזוג האורחים הלבנבן נעשה גם מעט חיוור, מיד כשהתחוור לו כי הרגלי האכילה המסורתיים הנהוגים במקום מחייבים שינוי קטן בנימוסי השולחן שהביא מהבית: כאן אוכלים בידיים.

“חבש‭,“‬ מסעדה אתיופית אמיתית בדאון-טאון תל אביב, במקום בו אלנבי נושק לטיילת, מקדמת בברכה ובשמחה סועדים מכל הצבעים, וגם עורכת לקהל ישראלי היכרות סבלנית עם התרבות והמטבח האתיופיים. אבל באותו זמן היא שומרת על אותנטיות וכבוד עצמי, ונשארת נאמנה למאכליה, לפשטותה ולהלכותיה. לכן אצלה אוכלים בידיים - בעיקר בתיווכו של הלחם האתיופי, אינג'ירא, המזכיר לחוח תימני במרקמו הספוגי. לכן שמות מנותיה מופיעים בשפת המקור, מוכרים רק לבני העדה ומוסברים בהצלחה חלקית בלבד לאחרים. לכן היא מעוצבת כבקתה כפרית, עם עץ וקש ובגדים מסורתיים למלצריות היפות. לכן היא מנגנת בערבים מסוימים מוזיקה חיה מהמולדת, מלווה בריקודים די מדהימים, בהם נראה שלבית החזה ולצוואר יש חיים משלהם.

הקהל של חבש מתחלק לאלה שיודעים בדיוק מה באו לאכול - ולאלה שאין להם מושג. באופן בלתי גזעני לחלוטין, קל להבחין בין שני הסוגים על-פי צבע העור. אבל גם אותו זוג לבנבן, שזה מקרוב הגיע, נכנס בכיף לעניין.  

טעמים עזים ולא מתפשרים. מגש טעימות

העצה ההגונה והנבונה של מנהל המסעדה הייתה ללכת על מגש טעימות אחד. בחרנו “מעורב אתיופי בשרי“ (69 שקל) שמכיל מנות בשריות וצמחוניות. הוא הגיע כמגש גדול, עגול, שעל קרקעיתו משוטחת אינג'ירא, ועליה תלוליות שונות. במרכז, ובאופן מוצדק ביותר, תבשיל בקר בשם סגא, בעל טעם משובח, חריף חכם כזה, לא מתלהם. שתי מנות בשריות נוספות, פחות מעניינות (אחת מהן של בשר טחון), היו על המגש, ולצידן מבחר מנות צמחוניות - קק אלצ'ה (אפונה צהובה מרוסקת, מבושלת בתבלין עדין ובבצל), ‬תבשיל אפונה אדום, מתובל ועשיר יותר, תבשיל ירק דומה שנקרא שרו, ושמדריכנו לא זכר את תרגומו לעברית, וסלטים של דלעת (שהוצגה כסלק) וקישואים (שהוצגו כתפוחי-אדמה). כאמור, התקשורת לא תמיד מושלמת, אבל הכוונות כן.

הטעמים, הניזונים כולם מתבלינים אתיופיים מיוחדים, לעיתים עזים, לעיתים פושרים, והארוחה, בכל מקרה, חביבה וקולחת. בצד המגש מוגשות אינג'ירות בעזרתן צוררים את המזון ומגישים לפה - ואם רוצים להיות אתיופים עד הסוף, מגישים לפיו של הסועד בחברתך. הלכנו עם זה עד הסוף.

הלכנו גם עם שתי המלצות נוספות שקיבלנו - בירה מאתיופיה בשם באתי (16שקל),‬ עדינה וטעימה ומחליקה יופי בגרון הישראלי, והקפה האתיופי הנודע, בונה (9), חזק ועמוק ושחור שחור.

אין בחבש חלוקה למנות ראשונות ועיקריות (מחירי רוב המנות 30-50 שקל), ואין קינוחים (כי ככה זה באתיופיה, הסבירו לנו). אבל יש חוויה, באמת, פשוטה ומיוחדת, ויש אווירה ויש אנרגיות שלא תפגשו במקום אחר. תנסו. אל תהיו לבנבנים.

• “חבש‭,“‬ אלנבי ‭,2‬ תל אביב. טל. 2100181-‭.077‬ כשר.