המרוץ שאליו נולדו
300 כלבים נובחים בפראות ומחכים לפתיחת ה"אידיטרוד", מרוץ מזחלות מפרך באלסקה שאורכו 1,860 קילומטרים. מי אמר שה"טור דה פרנס" זו התחרות הקשה בעולם
את פני הבאים מקדמות נביחות ויללות נוראיות של כלבים. מתבונן מן הצד עלול לחשוב שנחת במשחטה של כלבים אומללים, או מינימום במכלאה שמרעיבה את דריה. אבל בחינה מקרוב חושפת חבורת הולכי על ארבע, בינוניים בגודלם, שרק מחכים להינתן האות, הרגע בו יתחילו את המסע שאליו נולדו. מבט אחד בעיני הזכוכית הכחולות והחומות של הכלבים מספיק כדי להבין שהחיות הללו אינן משחקות. עומדת בפניהן משימה והן ינוחו רק לאחר שישלימו אותה עד תומה.
אנקורג', אלסקה. האקשן מתחיל במקום אחר (צילום: איי.פי)
להשיב עטרה ליושנה
כמדי שנה, נפתח כאמור מרוץ אידיטרוד בעיר הגדולה, בטקס חגיגי המאפשר לתושבים רבים ככל היותר להיות עדים למאורע. אולם האקשן האמיתי מתחיל רק למחרת, בעמק המטנוסקה, כעשרים קילומטרים מצפון לאנקורג'.
אורכו של מרוץ אידיטרוד כ-1,860 ק"מ, מאנקורג', בדרומה של אלסקה, ועד לעיירה נום (Nome), בחופה המערבי. 60-70 מתחרים לוקחים מדי שנה חלק במרוץ, וכל אחד מלווה בלהקה של 12-16 כלבים נלהבים. התחרות מתקיימת מאז 1907, ובעשורים האחרונים היא משיבה עטרה ליושנה בכל הקשור לנוהגי התחבורה העתיקים של אלסקה, שהולכים ונעלמים לטובת אופנועי השלג המהירים.
למרות אופיו הקשוח של מרוץ אידיטרוד משתתפות בו נשים לא מעטות. השנה מוקדש המרוץ לזכרה של סוזן בוצ'ר, תושבת אלסקה שנפטרה זה מכבר מסרטן. בוצ'ר התחרתה במרוץ המזחלות במשך 17 שנים, ומספר פעמים אף הגיעה למקום הראשון. הישגיה הספורטיביים מחד והתמודדותה עם המחלה מאידך, היוו השראה לנשים נוספות שהחלו משתתפות במרוץ המאתגר.
מוצאם של הכלבים הנוטלים חלק במרוץ בשושלות ארוכות של כלבים מנצחים. חלקם מזן האסקי סיבירי, אך רובם מסוג האסקי אלסקני. זהו זן מודרני של האסקי, מעורב עם כל הבא ליד. לכל הכלבים מראה זאבי, אולם מצג זה מטעה, שכן מבחינת מזגם הם אינם תוקפנים כלל. הם מתאמנים לקראת המסע המפרך במשך כל השנה.
מקורן של מזחלות השלג הוא באלסקה. בכל שטח המדינה יש רק מערכת כבישים אחת, והיא אינה מגיעה לכל היישובים, מה שהופך את המזחלות לכלי תחבורה שימושי. אף על פי כן, בימינו רוב המתחרים הם אמריקנים או קנדים, ולא מקומיים.
אידיטרוד. הארוך בעולם
ליטוף אחרון ולדרך
שעת הש' קרבה והמתחרים מתכוננים לצאת. סביבם מתרוצצים בני משפחה וסייענים אחרים, מעניקים ליטוף אחרון לכלבים לפני הדרך הארוכה. המתחרים לבושים לפי הכללים: מעילי פארקה עם פרוות ושכבות של בגדים מבודדים. מזחלותיהם עמוסות באוכל ובצידה, בשק שינה, בשמיכה ובגרזן. הכלבים נעולים במגפיים ששומרות על רגליהם מפני הקרח.
הספירה לאחור החלה. כולם מכסים את האוזניים, הן כדי להשקיט את היללות (של יותר מ-300 כלבים) והן כדי לוודא שהאוזניים עודן במקומן. שלוש, שתיים, אחת, לדרך! הקבוצה הראשונה יצאה, ואחריה בתורן יוצאות שאר הקבוצות: אשה מקנדה עם כלבי ההאסקי שהיא מגדלת, אסקימואי מבארו (Barrow), הכפר הצפוני ביותר בארה"ב, ג'ף קינג, אמריקני שהפך את המרוץ לסמלו המסחרי, שוודית צעירה שזו לה הפעם הראשונה במרוץ ועוד רבים אחרים.
הערבות הקפואות
המרוץ נמשך כעשרה ימים, תלוי בתנאי מזג האוויר. במהלך המרוץ בוחר כל מתחרה לעצמו את קצב ההתקדמות ואת מספר העצירות, פרט לחובת עצירה במספר נקודות מנוחה עבור הכלבים. חלק מהמתחרים נע בלילה ואילו אחרים מעדיפים להתקדם ביום. גם ברגעי ההפסקה, המתחרים אינם נחים באמת. המנוחה מיועדת בעצם לכלבים, אותם צריך להאכיל, להלביש ולחמם.
על אף שהכלבים אחראים לגרירת המזחלות, הקור העז (הטמפרטורות השוררות באזור נמוכות בהרבה מן האפס) והעמידה המרובה שוחקים את המתחרים לא פחות. אחד המתמודדים סובל ממכת קור ואינו יכול להזיז את שרירי העין לאחר שרכב במשך שעות בסופת שלגים. מתחרה אחרת שברה את רגלה בהתנגשות המזחלת בעץ.
ימי המסע חולפים לאיטם. אני בבייתי החם, ומדי ערב מוציאה את כלבי היחיד לטיול לילי. בעודי באוויר הקפוא נכמרים רחמיי על המתחרים ועל הכלבים, שכבר שבוע לא זכו למפלט מהקפור. היופי של ההרים מסביב, השקט, והידיעה שעברו את מרבית הדרך, אולי מושכים אותם לנקודת הסיום.
- במרוץ אידיטרוד 2007 זכה האמריקני לאנס מקיי, שגמע את המרחק ב-9 ימים, 5 שעות ו-8 דקות.
