תושבי חיבת ציון: פה לא ישרפו יותר גופות
במשך כשנתיים פעל מתקן שריפת הגופות בחיבת ציון, אבל התושבים לא ידעו מהיכן מגיע הריח הבלתי-נסבל. כשהבחינו באמבולנס מוביל גופות באמצע הלילה, נפל האסימון. "אף אחד מהיישוב לא רוצה את העסק הזה כאן", אמר תושב המקום בעקבות הצתת המתקן. מנכ"ל חברת "עלי שלכת": "אסור להכנע לטרור החרדי. בשואה נקברו יותר יהודים מאשר נשרפו"
הצתת מתקן שריפת הגופות אמש בחיבת ציון נתנה אמנם את האות לסערה ציבורית ופוליטית, אבל במקביל איחדה את אנשי היישוב החילונים והחרדים בהסכמה כי אין לאפשר המשך פעילות מסוג כזה אצלם, בחצר האחורית. אם רק היו יודעים קודם לכן שבסמוך לבתיהם מתבצעת פעילות שנויה כל כך במחלוקת, היו דואגים להפסיק זאת בעצמם - אם כי לא באלימות.
"מה שקרה מצער אותנו מאוד", אומר היום (ה') רענן גשורי, יו"ד ועד חיבת ציון. "אנחנו נחשבים מושב שקט ופסטורלי, יש פה הרמוניה בין התושבים". לדבריו, היחיד שידע והסכים להפעלת מתקן שריפת הגופות הוא אותו בעל הקרקע
עליה הוקם. משאל מהיר אצל כלל התושבים, מדגיש גשורי, היה מוכיח כי אף אחד אחר ביישוב אינו מסכים לכך.
"פעילות כזו, של שריפת גופות, לא הייתה צריכה להגיע אלינו", הוא אומר. "משיחה שהייתה לנו עם רוב התושבים, גם עם החילונים שבינינו, עלה כי יש אחידות בנושא - כולם מסכימים שזה מפריע ולא צריך להיות במקום מיושב. זה גורם לריח רע ומעלה קונוטציות לא נעימות. מצד אחד אני נגד אלימות ומצד שני אנחנו די שמחים שהפעילות הזאת נפסקה כאן".
גשורי מתגורר בחיבת ציון מזה 15 שנה, אולם רק לאחרונה גילו הוא ויתר התושבים כי במקום פועל המתקן מעורר המחלוקת. "לפני שבועיים הגיעו אלינו שמועות שהמתקן קיים, אך לא יכולנו לאשר זאת כי המקום היה מוסווה. כדי להגיע לשם צריך לעבור חומה מפח וגם אחריה המתקן מוסתר היטב".
על האווירה ביישוב בעקבות ההד התקשורתי ביממה האחרונה מספר גשורי: "נוצר פה לחץ. היינו רוצים שהכל יירגע ונחזור לשגרת חיינו. מתקן כזה לא יקום פה עוד. בעל השטח עשה טעות ולפי הבדיקה שלנו הוא לא ידע לאן נכנס. בעניין זה יש אחידות בין חילוניים לדתיים באופן חד משמעי - אף אחד לא רוצה כאן את קיום הפעילות הזאת".

מתקן שריפת הגופות לאחר ההצתה (צילום: רענן בן צור)
שלום רז, בן 75, מראשוני התושבים בחיבת ציון, מספר כי ייחס את הריח הרע שעלה מן המתקן לאיזור התעשייה של עמק חפר. "גילינו זאת במקרה, כשמישהו ראה אמבולנס מוביל גופות בלילה", נזכר היום. "את האפר מפזרים על השטח או מכניסים לכד קטן. הריח של שריפת הגופות היה נורא ואיום, היו רגעים שממש אי אפשר היה לנשום.
"אני חילוני ואף אחד מהיישוב לא רוצה את העסק הזה כאן. זה מזכיר לנו את השואה, ממש חוצפה להקים פה מתקן כזה. אנו התושבים והוועד נילחם במי שינסה להקים את העסק הזה שוב, עכשיו גם המועצה מעורבת ומתברר שאין לכך שום אישור מאף גורם".
שימי רייף, בן 31, מספר כי ביישוב המעורב לא היו לאורך השנים כל בעיות או סכסוכים על רקע דתי. בניגוד לאלו המביעים תרעומת על מפעילי המתקן, הוא זועם על אותם אנשים שהציתו את המקום ובכך הציבו בסכנה את ההרמוניה בין חרדים לחילונים בחיבת ציון. "חבל שיש את אלה המנסים לכפות בכוח איזושהי עמדה, כי אני בטוח שמי ששרף את המתקן אלו אנשים מבחוץ", הוא אומר.
"במושב אנחנו לא פותרים בעיות בעזרת אלימות. לי הפריע הריח שהגיע מאזור התעשייה ואני לא בטוח שזה היה בגלל המתקן. אני חושב שכל אחד צריך לעשות מה שהוא בוחר".
"ידענו שהטרור החרדי יגיע אלינו בסוף"
מנכ"ל חברת "עלי שלכת", אלון נתיב, דוחה את טענותיהם של התושבים על הסף. בשיחה עם ynet הוא טוען: "אין כאן מלבד אלמנט פסיכולוגי דבר וחצי דבר, וכנראה שיש אנשים עם דמיון מפותח". לדבריו, טענות התושבים הן מופרכות ומגוחכות, ולו בשל העובדה שהמתקן לשריפת גופות שבבעלותו אינו פולט ריח כלל משום שתהליך השריפה נעשה בתוך מערכת סגורה. לדברי נתיב הוא "משתומם על כך שעד היום לא התקבלה אף תלונה במשרד לאיכות הסביבה על פעילות המתקן".
נתיב מוסיף ואומר כי העסק שבבעלותו חוקי לחלוטין, וכי הוא מבין את הרגישות החרדית בעניין אך אין בכוונתו להכנע לכפייה: "הקמנו את המתקן במרחק קילומטר ממקום מגורים כדי לא לנקר עיניים ולא לעשות דווקא. לא הקמנו את העסק בשביל לריב. אנחנו נותנים שירות לאנשים שחפצים בכך, שבחרו בכך מבחירה חופשית, אבל היה לנו ברור שבסופו של דבר יגיע אלינו הטרור החרדי". לדעתו, החרדים והמתנגדים לו עושים שימוש ציני בזכר השואה והוא תוהה מדוע אף אחד מהרבנים לא מגנה את האלימות. "היהדות שלי לא פחות טובה ומתאימה מהיהדות של כל אחד מהם. השורשיות שלי לא פחות עמוקה ולא החרדים הם אלו שיכתיבו את היהדות", הוא אומר.
נתיב מוסיף ומסביר כי הוא נעלב עד עמקי נשמתו מאלו שהשוו אותו לנאצים: "למעלה מ- 20 אחוז מהפונים אליי הם ניצולי שואה. אלו שמשווים אותי לנאצים הם בורים שלא יודעים שבשואה נקברו יותר יהודים מאשר נשרפו. אושיות בולטות בעם היהודי בחרו להישרף לאחר מותם. היו ביניהם אלברט איינשטין, מילטון פרידמן וארתור רובינשטיין. אני, באופן אישי, לא חושב שנכון לעבוד אבן, ואני לא רוצה שהילדים שלי ישתעבדו לאבן. אני מעוניין שיפזרו את אפרי לרוח ובכל שנה ביום ההולדת שלי לאחר מותי המשפחה שלי תתאסף, תרים משקה ביחד, ותזכור שהחיים יפים וממשיכים. זה המסר שלי".