שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מתנגדי חוק נתוני תקשורת: "מדובר במחטף"
    מתנגדי חוק נתוני התקשורת טוענים כי בוצע מחטף, אך יו"ר הוועדה הביע שביעות רצון: "אני שמח שהצעת החוק שהונחה על שולחני ונדונה באריכות ובמקצועיות הגיעה לפרקה". האגודה לזכויות האזרח וגורמים נוספים הביעו דאגה מהקמתו של מאגר נתוני תקשורת שיוחזק בידי המשטרה. השר לביטחון פנים, אבי דיכטר: "הצורך של המשטרה הוא קריטי"

    ועדת חוק חוקה ומשפט אישרה היום (ב') את הצעת חוק: נתוני תקשורת לקריאה שניה ושלישית. הצעת החוק אמורה להקנות למשטרה יכולות להילחם בפשיעה ביתר יעילות, על ידי קבלת נתונים טכניים של תקשורת טלפוניה ואינטרנט – כגון יעדי שיחות, מספרי ברזל של מכשירים, נתוני איכון וכן גם כתובות IP. הדיונים בהצעה העלו ויכוחים סוערים על דרך יישומו לצד חששות כבדים לפגיעה בפרטיות האזרחים.

     

    "מדובר במחטף"

    ההצעה עברה בנוכחותם של ארבעה חברי כנסת, בשעה תשע ורבע, כאשר חלק מחברי הוועדה לא היו נוכחים בדיון. מתנגדי ההצעה טוענים כי מדובר במחטף. ההצעה עברה בקולותיהם של יו"ר הוועדה, יצחק לוי (איחוד לאומי-מפד"ל) ויצחק זיו מסיעת הגמלאים.

     

    השר לביטחון פנים, אברהם דיכטר שנכח בדיון, אמר: “כשעזבתי את שירות הביטחון הכללי לפני שנתיים, היינו בדור 2.5. היום כבר הדור הרביעי בפתח, והעבריינים מנצלים את הטכנולוגיה לרעה. אנחנו חייבים לתת למשטרה כלים להתמודד עם זה, אחרת נהיה בנחיתות – אין סיכוי שנקדים אותם. הצורך של המשטרה הוא קריטי, אסור שהמשטרה תעמוד חסרת אונים מול הפושעים".

     

    קבלת נתונים ללא צו - במקרי חירום

    החוק מגדיר שלוש דרכים בהן תוכל המשטרה לקבל את הנתונים: דרך צו שופט, במקרים דחופים ישירות על ידי קצין בדרגת סגן ניצב, ודרך מאגר נתונים שיועבר לרשות המשטרה. עיקר הוויכוח על החוק היה על שתי הדרכים האחרונות.

     

    הדרך הראשונה, שאמורה להיות דרך המלך לקבלת הנתונים, היא באמצעות צווים של בית משפט שלום. אמצעי פיקוח שאמור להקשות על המשטרה הוא הגשת שורה ארוכה של מסמכים לעיונו של השופט המאשר, לרבות האם המנוי הוא בעל חיסיון מקצועי (פסיכולוג, עורך דין, רופא או כהן דת) והיסטוריה של בקשות קודמות.

     

    הדרך השנייה, אשר קשורה רק לעבירות חמורות יותר, מסוג "פשע", מוקנית לקצינים בדרגת סגן ניצב לקבל את הנתונים ללא דיחוי – לשם הצלת חיי אדם, למניעה או גילוי של מבצע העבירה (כלומר גם אם הפשע כבר בוצע). בקשות אלה אמורות להיות מתועדות ולהימסר אחת לשלושה חודשים לעיונו של היועץ המשפטי לממשלה.

     

    מאגר נתונים ברשות המשטרה

    הדרך השלישית, ומרובת המחלוקת ביותר, היא מאגר המידע. קצין משטרה שהוסמך על ידי ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה, רשאי לדרוש נתונים מחברות התקשורת הכוללים נתוני זיהוי של מנוי ומספר מזהה של מכשיר טלפון (IMEI) או "רכיב מרכיביהם" – כלומר גם פרטים מזהים של כרטיס SIM, אשר עשוי להיות כלי שיאפשר להתחקות גם אחרי שיחות, כמו גם נתוני אנטנות סלולריות ומיקומן.

     

    את הדרישה הזו לבקשה, בנוסח החוק שיונח על שולחן הכנסת - ניתן להעביר ללא צו של בית משפט. את הדרכים לאופן החזקת המאגר והשימוש בו – יקבע השר לביטחון פנים. נחמה מועטה היא העובדה כי נתוני תקשורת אינטרנטית – לא יכללו במאגר.

     

    את עיקר הפיקוח על אופן השימוש במאגר והבקשות למידע שאמור להיכלל בו, אמורה לבצע ועדת החוקה של הכנסת בעצמה – אשר אמורה לקבל דיווח שנתי בנושא מאת השר לביטחון פנים. השאלה הנשאלת, מי יפקח על בניית המאגר והגדלתו באמצעות בקשות לחברות התקשורת באופן יומיומי? בסעיף המאגר גם לא נרשמה התייחסות לבעלי חיסיון מקצועי.

     

    מי ישמור על הנתונים?

    אמנם, החוק קובע כי מי שעושה שימוש לא ראוי במאגר (למשל שוטר שמתחשק לו לברר פרטים על אשת השכן), צפוי למאסר של שלוש שנים. אך המציאות מלמדת כי הנתונים הרגישים האלה, המאפשרים לדעת איפה כל אחד מאיתנו נמצא בכל זמן נתון (כל זמן שהטלפון הסלולרי בכיס שלנו) לא נשמרים היטב. אגב, בעניין המאגר, אין החרגה של בעלי חיסיון, כפי שמקובל בחוקים דומים אחרים, דוגמת האזנת סתר.

     

    למגינת לבם של מתנגדי החוק, בנוסח הנוכחי, שיונח על שולחן הכנסת בדרכו להפוך לחוק, הוסר גם החסם הכלכלי. חברות הסלולר והתקשורת, דרשו באחד הדיונים כי יזכו לתשלום בעבור כל פנייה אליהן להוצאת נתונים ממאגרי המידע שברשותן. על פי הנוסח הזה, את התעריפים יקבע שר התקשורת, בהתייעצות עם שרי ביטחון הפנים והאוצר, כאשר ההחזר יתבסס על החזר "הוצאות סבירות". ח"כ מיכאל איתן הציע כי את התעריפים תקבע וועדה בת שלושה חברים הכוללת שופט בדימוס, נציג חברות התקשורת הגדולות ונציג האוצר.

     

    "לא עשינו מספיק בכדי להגן על הפרטיות"

    יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת פרופ' מנחם בן ששון, אמר בדיון: “אזרחי מדינת ישראל יכולים להיות סמוכים ובטוחים שהכנסת עשתה עבודה יסודית וחיונית, כשלנגד עיניה הצורך בהעלאת רמת הביטחון האישי של האזרחים. יחד עם זאת,

    החוק יאפשר פיקוח הדוק על השימוש שתעשה המשטרה בכלי שניתן לה, על מנת שצנעת הפרט לא תיפגע".

     

    אולם סיגל שהב, מהאגודה לזכויות האזרח אינה מסכימה עימו. היא טוענת כי נקודת החולשה של החוק בכל הנוגע לפרטיותם של אזרחי ישראל, היא מאגר נתוני התקשורת שיוקם. במתכונתה הנוכחית של הצעת החוק, יכלול המאגר, שיוחזק בידי המשטרה, מספרי טלפון והמידע ההופכי (במתכונת 441), נתוני אנטנות ואת מספרי הברזל (IMEI) של טלפונים סלולריים – שמאפשר, באמצעות הצלבת הנתונים לדעת את מיקומו של כל טלפון סלולרי ובעליו. עוד הובעה דאגה מכך שהמשטרה תוכל לעשות שימוש בנתונים ללא פיקוח ראוי של הרשות השופטת – על ידי פנייה ישירה לחברות התקשורת.

     

    תגובות חברי הוועדה לאחר קבלת החוק היו מתונות, יחסית לסערה שליוותה את הדיונים, על אף הטענות הקשות בקרב חברי הוועדה כי יושב הראש הוועדה ביצע מחטף. ח"כ מיכאל איתן אמר בדיון: "קשה לומר שעשינו מספיק כדי להגן על הפרטיות של אזרחי המדינה". עוד ציין, שיכול להיות שיוגשו עוד הצעות לתיקון החוק מיד לאחר הנחתו או זמן קצר לאחר מכן. חבר הכנסת ראובן ריבלין, ממתנגדיו הבולטים של החוק, אמר ל-ynet, כי "התוצאה פחות דרקונית מבחינת היכולת של האח הגדול לפקח עלינו".

     

    כך או כך, כעת עובר הוויכוח על החוק למליאת הכנסת – לשם יובא לקריאה שניה ושלישית, שבמהלכן ניתן יהיה להעלות הסתגויות לחוק ותיקונים אחרונים בטרם ייכנס לרשומות.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    "אסור שהמשטרה תעמוד חסרת אונים מול הפושעים". דיכטר
    צילום: גיל יוחנן
    "לא עשינו מספיק כדי להגן על הפרטיות". איתן
    צילום: גיל יוחנן
    "לנגד עיניה של הכנסת הצורך בהעלאת רמת הביטחון האישי של האזרחים". בן ששון
    צילום: גיל יוחנן
    "התוצאה פחות דרקונית". ריבלין
    צילום: גיל יוחנן
    מומלצים