עשר המכות למטייל בחו"ל

"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", ובכל שנה מאות אלפי ישראלים לוקחים את האמירה הזו הכי רחוק שאפשר, כשעבורם ישראל הופכת למצרים, הקברניט למשה רבנו ונמל התעופה בן-גוריון לים סוף. לא רק שישראלים יקרים אלה מקיימים את המצווה ויוצאים מעבדות לחו"ל במהלך החג, הרי שליציאתם מהארץ מתלוות גם עשר מכות, בהחלט קשות לא פחות מאלו שספגו המצרים.

1. כסף מקומי

אז כמה לקים אלבנים זה אירו אחד? וכמה דולרים שווה דולר הונג קונגי? וכמה בכלל הדולר היום?! האם לא יקום האיש הגדול שיאמר אחת ולתמיד: בואו נעשה מטבע אחיד בכל העולם? דמיינו לעצמכם: לא עוד חישובי שברים עשרוניים על אצבעות הידיים בשוק בטורקיה ולא עוד עשרות מטבעות קטנים שמתגלגלים אחר כך בבית כהוכחה נצחית לכך שהייתם בצרפת כשעוד היה פרנק.

וזה רק מהקונקשן בטורקיה (צילום: ויז'ואל/פוטוס) 

2. מפות

לא משנה כמה קיבלת בפסיכומטרי, לעולם לא תצליח לסגור בפעם הראשונה את המפה כמו שצריך. כל נסיעה בחו"ל הופכת לשיעור אוריגמי למתקדמים, ובסופו של דבר האיש שיושב ליד הנהג נוסע כשמפת הדרכים פרושה על כולו, ולא רואה ממטר את הדרך. ואל תתנו לי להתחיל עם המפות של הרכבת התחתית!

מה את מרוצה? נראה אותך מקפלת (צילום: ויז'ואל/פוטוס) 

3. ספרי טיולים

תמיד הם יפנו אותך למסעדה הנהדרת שבדיוק נסגרה לפני חמש שנים, לתצפית הנשגבת מההר שהפך למזבלה ולעץ המנטה הכי גדול בעולם, שגם היה צריך לנסוע שעה אל מחוץ לעיר בשביל לראות אותו, גם הוא כבר לא הכי גדול בעולם, ובסופו של דבר הוא לא כזה שוס, סתם עוד עץ גדול. 

4. אוכל מהיר

לטוס לחו"ל זו חוויה קולינרית, וישראלים אוהבים לאכול. אם בצרפת, אם בטורקיה ואפילו באנגליה, לכל מדינה אמנות האוכל שלה ובכל מדינה אנחנו מבטיחים לעצמנו שהפעם נאכל רק אוכל מקומי. אבל אחרי פגישה עם תפריט שובר שיניים וארנקים, נבירה בצלחות שאין לנו מושג מה יש בתוכן, או, רחמנא ליצלן, קלקול קיבה - בסופו של דבר הדבר הכי מקומי שנתקרב אליו הוא הסניף המקומי של רשת המזון המהיר הכי אמריקאית שנמצא באיזור.

זה שקוראים לזה "לה בּיג מק" לא אומר שזה אוכל צרפתי (צילום: איי פי)

5. אותיות קטנות וכוכביות

טיסה* פלוס מלון במרחק עשר דקות מלב העיר**, חצי פנסיון***, כולל העברות****

* כולל גם 10 שעות של שכרון חושים בנמל התעופה בטורקיה בזמן שהטיסה מתעכבת לטובת טיסות של אנשים ששילמו יותר.

** עשר דקות בנסיעה במונית, במהירות ממוצעת של 120 קמ"ש.

*** שוקו או קפה דלוח, פרוסת לחם עם ריבה או קרואסון מאתמול.

**** עבור העברת המזוודות יגבה תשלום נוסף.

6. משנה מקום משנה מזל

רצית חלון? נגמר, יש מעבר. רצית מעבר? יהיה חלון. קיבלת חלון, שכח ממעבר, הטיפוס שישב לידך יירדם עוד לפני ההמראה וימשיך לנחור עד הנחיתה למרות שניסית בכל כוחך להעיר אותו. כמובן שבשביל האוכל הוא יתעורר, יקח את העוף האחרון שנשאר, ואתה תיאלץ לאכול את הדג המפוקפק. הטיפוס ירדם מיד אחרי האוכל. ולא ישכח לשאול אם אתה מתכוון לאכול את הלחמנייה (כן!) ואם אכפת לך אם הוא יניח אצלך את הזבל עד שהדיילת תעבור כי המגש ממש לוחץ לו על הכרס כשהוא ישן. לא רחוק ממקום הישיבה שלך יהיה תינוק שבוכה כל הטיסה, הרי זה כאילו מפזרים אותם במרחקים שווים זה מזה, כדי שבכל מושב תוכל ליהנות מקולותיהם של הדור הצעיר (הצעה לסדר - כמו אזור המעשנים של פעם, ליד הזנב של המטוב, יהיה אזור ילדים מתחת לגיל 10. בינינו, מה מפריע לך יותר במהלך טיסה, עשן סיגריות או ילדים צעקניים?). כשסוף סוף יתחיל הסרט יסתירו לך את הטלוויזיה. אם לא הסתירו לך אז זה בטח סרט שכבר ראית. ולא, סקס במטוסים זה סתם פיקציה.

חלון או מעבר? שכן ישן או תינוק בכיין? (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

7. אני אביא לך כסף...

משפט האימה שנפלט מפיו של כל מי ששומע שאתה טס לאנשהו. מייד אחר כך מגיע המשפט שמתחיל במילים "תקנה לי" ונגמר בכך שאתה מסתובב שעות בעיר זרה מחפש דגם מסוים של משהו מסוים שאתה בכלל לא צריך וכשאתה סוף סוף מוצא אותו מסתבר שהוא שוקל יותר מהמזוודה שלך. ואם הוא במקרה קטן ונוח לנשיאה, הרי ברור שזה עולה יותר ממה שהביאו לך. ובשני המקרים, כשתחזור ותגיד כמה זה עלה, תקבל תשובה שמתחילה במילים "חבל שקנית, כאן אפשר לקנות את זה יותר בזול".

באמת שלא היית צריך... בארץ זה עולה פחות (צילום: ablestock) 

8. אתה חייב...

לא, אני לא חייב כלום. לא לאכול במסעדה הדוחה ההיא בניו-יורק, לא לישון במלון עם הפשפשים בבנגקוק, לא לראות את מוזיאון ואן-נוסטרנד בעיירה המקסימה ההיא חמישים קילומטר מרוטרדם ובטח לא לפגוש את דודה רייצ'ל כדי למסור לה ד"ש ושכולם מתגעגעים אליה. זה שאתם אכלתם אותה בטיסה שלכם לא אומר שגם אני צריך.

9. תתקשר מדי פעם לספר מה שלומך

אז נכון, היום העולם קטן מאוד. כפר גלובלי מה שנקרא. כל כך קטן שאפשר לצעוק "מוטי!" במרכז טוקיו ומוטי יענה לך "מה קורה, אח שלו?!" מדאון-טאון זכרון. אבל תנסה לדבר רק שתי דקות בסלולרי ותמצא את עצמך מנתק אחרי רבע שעה (שבעה שקלים לדקה, במבצע הכי טוב שיש!), כי הזמן טס כשנהנים, ובייחוד כשיש הבדלי שעות - כשהתחלתם את השיחה שאלת אותה מה השעה אצלכם והיא אמרה ארבע, כשסיימתם היא שאלה מה השעה אצלכם ואמרת ארבע ורבע, אבל כשמגיע החשבון מסתבר שדיברתם שעה ורבע. מהייאוש ניסית לקנות כרטיס חיוג, אבל הייאוש רק גבר והצטרפו אליו יבלות באצבעות כשניסית להשתמש בכרטיס ולהקליד את הקוד הפשוט בן 548 הספרות, התבלבלת עשר פעמים באמצע והתחלת מההתחלה וכשסוף סוף הצלחת לחייג התברר לך שצריך לבקש מהמרכזייה בצ'כית שתקשר אותך למספר בישראל, אבל לישראל אי אפשר לחייג עם הכרטיס שקנית. 

בלונדון החיוג לא נעשה יותר נוח (צילום: רויטרס)

10. ישראלים

לא משנה כמה רחוק ניסע - אם לאי בודד באוקיינוס השקט או לקרחון שורץ פינגווינים באנטארקטיקה - תמיד נשמע בסופו של דבר צעקה של מישהו בשפה הספציפית הזאת, נו, זו שבדיוק בגללה נסענו כל כך רחוק. "אחי, איזה קטע לפגוש אותך פה!". מה קטע, מה? חצי מיליון ישראלים בחו"ל, שליש מהם בתורכיה ועוד שליש בפריז. לא קטע ולא בטיח, סטטיסטיקה פשוטה.

ולאחר ששרדנו את כל אלה, הרי שנסבול בהנאה גמורה את מחיאות הכפיים בעת הנחיתה בארץ, אולי אפילו נצטרף לפזמון החוזר "הבאנו שלום עליכם", ניאבק בתור כדי לאסוף את האלכוהול, הסיגריות ומוצרי החשמל, בתור למזוודות יתערפלו לנו לגמרי החושים, וכשסוף סוף נצא לאוויר החם והמחניק של ישראל נרגיש באמת כאילו צעדנו ארבעים שנה במדבר כדי להגיע הנה, ומשפטים כמו "טוב לנדוד אך טוב יותר לחזור" ימשיכו להדהד בראשנו לפחות עד הפסח הבא.

ומה המכה שלכם? זה המקום להתלונן.