"מה חשבת כשעשית ילד, שיהיה קל?"

הנוסעות בזמן

הן לרוב עברו את גיל 50 והן כולן חלק מכת שלמה, שקיבלה חינוך לפיו נשים צעירות או "הדור של היום" לא מבינות בגידול ילדים. הדרך היחידה והנכונה לגידול ילדים מסתתרת אי שם בשנת 1948 ומאז שיצא הסיפולוקס מחיינו, עושה רושם שצצו להן המצאות חסרות שחר, כמו מושב בטיחות, נשכן להקפאה ופטמות בקבוקים הנמכרות בחורי זרימה שונים.

מה שיוצא להן מהפה תמיד, אבל תמיד, מתחיל במילים: "בזמן שלנו..." או "כשאנחנו גידלנו תינוקות..." (בזמן שלך גם חילקו חלב ונפט ברחובות ובן גוריון היה ראש ממשלה. מאז קצת התפתחנו) או משפט המחץ: "הילדים שלנו גדלו בלי זה ותראי אותם..." (מותק, ראיתי את הילד שלך. הוא בן 40 וחי אצלך ולא יודע לטגן חביתה. אני אומרת שאולי לא יצא משהו).

הדבר שמפליא אותן בעיקר, הוא כל העניין הזה עם החשיפה למזון מוצק. הרי מה פתאום שילד בן חודשיים עוד לא יאכל חמין? הבן שלה אכל חמין, כולל גרון של הודו עוד במחלקת יולדות בבקבוק שהפטמה שלו הורחבה בדרך הסטרילית המדהימה של הרתחת מחט תפירה וניקוב הפטמה, כי ככה אמרו בטיפת חלב. (וזה שהבן שלה עכשיו משתתף בעונה החדשה של "לרדת בגדול", בכלל לא קשור להפרעות האכילה שהיא יצרה אצלו. זה בגלל שיש לו מבנה רחב).

גם ההתפתחות הפיסית מטרידה את מנוחתן. הדרך היחידה ללמד ילד לשבת (כי זה לא תהליך שאמור לקרות לבד), היא לסדר כריות מסביב לפינת החדר ולהושיב את הילד שם לפחות שעה ביום והדרך היחידה לפתח את הריאות ודרכי הנשימה היא לתת לילד לצרוח בגרון ניחר לפחות שעה ביום. אפשר לשלב את שתי השיטות ולתת לילד לצרוח בזמן שהוא יושב מסביב לכריות בפינה.

הרווקות הנצחיות

אלה החברות שלך שעוד לא ילדו, אבל הן מבינות. יש להן תיאוריה שלמה על האמהות האיומות האלה שהבן שלהן בוכה בסופר או עושה פיפי במיטה. כשלהן יהיה ילד, הוא תמיד יישן בשעה שהוא צריך (ויירדם מיד כשישימו אותו במיטה), יאכל אוכל אורגני בלי תבלינים (בעיקר ירקות) ותמיד יסדר את הצעצועים שלו כשיבקשו ממנו.

אחת ההערות הכי שכיחות אצלן היא: "מה חשבת כשעשית ילד, שיהיה קל?" (חכי, חכי, גברת! תתקשרי אלי ב-4 בבוקר כשהבן שלך יוציא שיניים, כי בטוח תהיי ערה. תגידי לי גם כמה כביסה הספקת לקפל וכמה פעמים שטפת את הבית אחרי שהילד פספס את הסיר ושחרר קצת פסולת מוצקה בסלון).

הן גם ממש לא מבינות איך אתן לא יכולות לצאת באמצע השבוע לפיק-אפ בר ולדפוק את הראש. כל העניין הזה שאת צריכה לקום בשש להאכיל את הילד נבצר מבינתן ובכלל, איך את לא לוקחת איזו ילדה בת 13 מהשכנים שתשמור על הבן שלך?

להן, דרך אגב, יש מדריך שלם ליציאות של חברות שכל החיים שלהן סובבות סביב הילד שלהן, פורום הורים, מטפלת, מעון, קקי, חיתולים ומטרנה. מכירות כאלה?!

המועצה לשלום הילד

אלה ממש דואגות לילד שלך. אבל ממש. כי רואים לפי זה שהוא מכניס אצבעות לפה בגיל 5 חודשים שהוא גווע ואת בטח מרעיבה אותו (נכון, הוא נורא מעצבן! כל הזמן רק רוצה לאכול... החלטתי להתעלם ממנו עד שיבין שאין אוכל, כמו באפריקה).

אם את כבר מאכילה אותו, אז גם תחליפי לו טיטול ותשימי לו כובע, כי חם ותכסי אותו כשהוא ישן, כי נורא קר. וגם אל תרימי אותו אחרי שהוא אכל, כי הוא יקיא. מה, הלבשת לו סינטטי? זה ידוע שאסור לתינוק. גם כותנה אסור, זה מאוד עושה פריחה (אז מה אני אלביש לו? שקית זבל?)

אלה בדיוק אותן הנשמות שהעירו לך אם את לא מניקה, שמטרנה זה זבל וסימילאק זה רעל. ואם כן הנקת, אז למה בציבור? אין לך בית, למען השם? (את צודקת, אני לא אצא מהבית לפחות 7 חודשים עד שהוא ייגמל מהנקה. זה ידוע שציצים זה דבר מאוד מכוער ואני באמת צריכה להתבייש).

ובכלל, למה הילד בקניון או בסופר או בסידורים בעירייה, יש מלא חיידקים במקומות האלה, זה ידוע (בואי תשמרי לי על הילד בכל פעם שאני צריכה לקנות חלב או לשלם את הארנונה. בעצם, מי ישאיר איתך ילד או כלב, או תוכי).

אה, וכל העניין הזה עם המנשארי... איך זה נוח לו בכלל? נראה לי ממש מכשיר עינויים (נכון! קניתי את זה בחנות מזכרות מהאינקוויזיציה בספרד. היה במבצע).

נציגות הלשכה המחוזית לסטטיסטיקה

אלה בודקות מטעם הלשכה את ההתפתחות התקינה של כל ילד תוך תשאול, תחקור והשוואה למדד הנורמטיבי של הבת של השכנה שלהן או הנכדה של אחותן או הבן של חברה שלהן מהעבודה (כי ידוע שאלו שלושה ילדים שנולדו על מנת להוות את הסטטוס קוו בארץ וכל ילד צריך לשאוף למדדים שלהן).

חשוב להן בעיקר מתי הילד התהפך ואם הוא ישן כבר לילה שלם ומתי יצאה השן הראשונה ואם בגיל 10 חודשים הוא עוד לא אמר "אבא, בוא נלך ללונה פארק" אז אולי כדאי לבדוק שמשהו לא מתעכב אצלו.

כי בת אחותה של השכנה שלה כבר הלכה בגיל הזה והיא בכלל היתה ילדת פלא. היא התהפכה איך שהביאו אותה מבית החולים והרימה ראש והחזיקה אותו ממש יפה, תוך שהיא תופסת רעשן ביד אחת וביד השנייה מפגינה מוטוריקה עדינה ומשחילה חרוזים על חוט פלסטיק. את הפאזלים היא עשתה עוד מהבטן, כמובן (יופי שהיא עשתה, איזו מושלמת! היא למכירה?)

אז אם הבן שלך כבר הגיע לגיל 4 חודשים ועדיין לא התיישב, יש לך שתי אפשרויות. או שתלכי דחוף לאורטופד ואם הוא יגיד לך שהכל בסדר, אז הוא חאפר ובמקרה הזה תתייעצי עם הנוסעות בזמן ותושיבי אותו בפינה עם כריות. ושיצרח, כמובן.