שיהיה במזל: עוגת יומולדת של פעם

החודשים הראשונים של השנה האזרחית, במשפחה המצומצמת שלנו, הם עונת ימי ההולדת. יצא כך, שבניגוד לשיר המפורסם, אצלנו נולדו כולם - במרחק של שנים, כמובן - דווקא כן ביום אחד (בערך). אפילו התוספת האחרונה, בן השנתיים, שהקדים קצת להגיח לאוויר העולם, התמקם בנוחות בשלהי דצמבר והרחיב את הטווח רק בשבוע וקצת.

אז אנחנו חוגגים בהקפדה, במרווחים של כמה שבועות, ימי הולדת לילדות שגדלו, לנכד הפעוט, לבעל שהיה לסבא. ולכבוד כל יומולדת כזה מתכנסת המשפחה לדורותיה לצהרי שבת חורפית, לטקס קבוע ששיאו בהדלקת נרות על עוגת היומולדת. אנחנו לא קטנוניים - אז כשמספר הנרות גדל מהיקף העוגה עברנו לזיקוקים עליזים. רק מי שעוד סופר את שנותיו ביחידות בודדות נקרא לנשוף על הנרות.

בשביל הנרות נחוצה כמובן עוגה, וזה הזמן להיזכר בעוגת השוקולד המיתולוגית של אמא. פעם, לפני הקונדיטוריה השכונתית, המושג "עוגת השבת" היה חלק בלתי נפרד מהתפריט השבועי. ביום חמישי התייצבה אמא עם המיקסר הידני, וסובבה נמרצות את הידית כדי לנפק קצף חלבונים מוצק. היא בחשה תערובות, לשה בצקים ומילאה תבניות שנאספו לחיקו החם של התנור שניצב על הכיריים. שתי העוגות שיצאו כמעט תמיד מתחת ידיה היו לבנה ושחורה - שוקולד וגבינה. המתכון לעוגת הגבינה היה כמדומני של סבתא שלי. את המתכון לעוגת השוקולד היא גזרה ככל הנראה מאחד ממגזיני הנשים האנגליים שקראה בדבקות עוד בטרם נולד שבועון "לאשה".

הקישוט הצבעוני היחיד שאפשר לחשוב עליו

הנחמד בעוגת השוקולד, שכיכבה כמובן בכל ימי ההולדת שלנו, היתה העובדה שהתערובת הבסיסית משמשת גם לעוגה וגם לקרם שנמשח עליה לאחר מכן. היה זה מתכון משוכלל ומשופר בהשוואה לעוגות שוקולד אחרות, משום שהכיל שוקולד ולא קקאו. אמנם השוקולד שאמא השתמשה בו נקרא "שוקולד לבישול" או "צימקאו", שהיום אינם נחשבים לשוקולד אמיתי. המרכיב השומני היה מרגרינה, כמובן, ולא חמאה - הן מטעמי מחיר והן כדי לשמור על העוגה בתחום המאכלים הפרווה. במתכון המקורי נזרו על הקרם פתיתי קוקוס טחון. בימי ההולדת דאגה אמא לפזר על העוגה סוכריות צבעוניות - הקישוט הצבעוני היחיד כמעט שאפשר היה לחשוב עליו אז.

אמא שלי זנחה את מלאכת האפייה הקבועה של יום חמישי בערב מיד כשהבינה שרכישת קילו רוגלך ופס של עוגת קרם בקונדיטוריה עולה לה בהרבה פחות מאמץ וזוכה כמעט לאותה מידה של התלהבות מצדנו. היא נשארה נאמנה לכמה אושיות בתחום המאפים שבזכותם יצאו לה מוניטין בקרב המשפחה והחברים, אבל כשגדלנו וחגיגות היומולדת בגן נמוגו, עוגת השוקולד נעלמה מהרפרטואר.

איכשהו, בסיועו הרב של זיכרונה הפנומנלי, שמעולם לא נזקק למחברת או ספר מתכונים, הצלחנו לשחזר את המתכון המדויק. הנה הוא לפניכם, עם כמה שיפורים מתחייבים (שוקולד מריר מובחר, עם למעלה מ-50% מוצקי קקאו שמוסיף המון, וגם חמאה). אמא שלי טעמה, קצת התאכזבה וטענה בתוקף שזה לא בדיוק זה. מה לעשות - הזמן והזכרון מצליחים לזכך ולעדן גם מרגרינה וצימקאו.

עוגת השוקולד של אמא

המרכיבים:

200 גרם שוקולד מריר, רצוי עם יותר מ-50% מוצקי קקאו

200 גרם חמאה (או מרגרינה)

1/2 כוס חלב (אפשר גם מים)

2 כפות גדושות קקאו

כוס וחצי סוכר

מעט תמצית וניל טהור

5 ביצים

5 כפות גדושות קמח תופח

2 כפות קוקוס מגורר

כוכבת ימי ההולדת. עוגת שוקולד (צילום: jupiter)

אופן ההכנה:

1. מחממים את התנור לחום של 180 מעלות. משמנים היטב תבנית קפיץ בקוטר 22-24 ס"מ.
2. ממיסים בסיר קטן את השוקולד, החמאה, החלב, הקקאו וכוס סוכר (את היתר שומרים).
3. כשהתערובת חלקה לגמרי מסירים מהאש, מערבבים פנימה את הווניל ומפרישים כוס מהתערובת, שאותה שומרים במקרר.
4. מפרידים את החלמונים מהחלבונים, ומוסיפים את החלמונים לתערובת השוקולד שנותרה. מערבבים היטב.
5. מקציפים את החלבונים עם יתר הסוכר לקצף יציב.
6. מקפלים את הקצף לתוך השוקולד ומוסיפים בהדרגה את הקמח. מערבבים עד שהתערובת אחידה.
7. יוצקים את התערובת לתבנית האפייה, ואופים כ-40 דקות, או עד שקיסם שננעץ במרכז יוצא יבש.
8. מצננים מעט את העוגה ומשחררים מהתבנית. חוצים את העוגה באמצע ומורחים את החלק התחתון ב-1/3 מכמות הקרם שהופרש.
9. מניחים את החלק העליון, ומצננים לחלוטין.
10. מורחים את שארית הקרם על חלקה החיצוני של העוגה ומגישים עם פתיתי קוקוס, או סוכריות צבעוניות.

• אם הקרם שאוחסן במקרר נקרש מדי - מחממים אותו כמה דקות במיקרוגל או משקיעים את הקערה בה הוא נתון בקערה גדולה יותר עם מים חמים ומערבבים עד שמתקבל מרקם נוח למריחה.
• מילוי העוגה בקרם בעודה חמימה גורם לו להתמוסס מעט ולהיספג בתוכה והתוצאה היא עוגה עסיסית יותר.