משהו בעור של בחורה בצבע שוקו מעורר בי יצר
אני לא יכול לעמוד בפני בחורות שחומות. הן מוציאות בי משהו שבמהלך היומיום אני מצליח להחביא היטב מאחורי החזות השלווה והנורמלית שלי, מאחורי שלוש קליפות. כזו היתה נטלי
האצבע הקטנה של כף הרגל שלי היא ללא ספק נקודת החולשה שלי. היא, ובחורות שחומות. בכל פעם שאני מהלך יחף, ולפעמים גם עם נעלי אצבע שדרכן האצבע הקטנה, בולטת, אני מצליח להתנגש במשקוף, בקיר, ולפעמים אפילו סתם לקפל אותה בצורה כל כך כואבת.
יש מי שיקרא לי שונא נשים, שוביניסט ולפעמים גם עוכר ישראל. אבל אני נוהג להתייחס בביטול אל כל אלה ולהודות בפשטות, שגברים טובים הרבה יותר מנשים בכל מה שבאמת חשוב. לפי דעתי, היכולת האישית של הנשים פשוט פחותה מזו של המין החזק, ובעולם הזה אין סיבה מהותית להיקשר אל אחת מהן.
בחורות שחומות, אמרתי? אני לא עומד בפניהן. משהו בעור בצבע שוקו מעורר בי יצר, שבמהלך היומיום מצליח להחביא היטב מאחורי החזות השלווה והנורמלית שלי. איש לא היה מקשר בין מי שאני שלוש קליפות מתחת למראי החיצוני. למה דווקא שלוש קליפות? אחת כדי להסתיר את איך שאני נראה באמת, השנייה להסתיר את מצב הרוח הנוכחי שלי והאחרונה – אינני יכול לגלות כעת, אולי בהמשך.
את נטלי ראיתי בים. בגד ים ורוד מסטיק שהסתיר רק בכאילו גוף גבוה, רזה, סקסי ושחום, גרם לבלוטות שאינן פעילות במוח האדם זה אלפי שנים להתחיל לעבוד שוב. ללא ספק, אילו כל האירוע היה קורה בתקופה עתיקה יותר, הייתי מכה בה בנבוט שלי וגורר אותה איתי שמח וטוב לב אל המערה בה אני חי.
רצה הגורל והמערה בה אני חי היא דירה שכורה בת שלושה חדרים בתל אביב, ואם אנסה להתקרב אליה עם נבוט כנראה שאמצא את עצמי במעצר. הנחתי את הנבוט המטאפורי בצד וניגשתי אליה.
הגיע הזמן שבאמת יהיה לי אוסף תקליטים
משקפי השמש שלה יכלו לשמש כאמצעי לסינוור טייסים. תהיתי כיצד הראש שלה אינו מתפרק תחת העומס. היה לה גוף מטורף, חשבתי ששווה לחזור על הריטואל הקבוע שלי בשביל הזדמנות להראות לה את אוסף התקליטים שלי. הגיע הזמן שבאמת יהיה לי אוסף תקליטים.
"אפשר אש?", ביקשתי, וכשזו הוציאה את המצית באופן טבעי, תוך כדי התעלמות טוטלית ממבט קצת מופתע, התיישבתי לידה.
"אני אמיר, ורק שתדעי שחזרתי לעשן הרגע כדי שיהיה לי על מה לשוחח איתך", אמרתי. חשבתי שהגיע הזמן לשנות את משפטי הפתיחה שלי, להפסיק להתחיל עם בחורות בים ואולי למצוא מישהי רצינית אחת ולתמיד. מתישהו יימאס לי מכל הסקס הזה עם בחורות חסרות תוחלת בעלות גוף מטמטמם. נו טוב, שיימאס לי אני אפסיק.
שוחחנו כמה דקות, ונראה היה שהיא קצת שונה משאר הבחורות שהכרתי באחרונה, ואולי לא רק באחרונה. יחסית לסטיגמה שנעוצה היטב במוחי לגבי בחורות שנראות כמוה, היא היתה משכילה. בהשוואה למראה הממוצע של בחורה עם קוקו בלוף שמעשנת פרלמנט, היה לה חוש הומור מעולה, והתברר שגם הטעם שלה במוזיקה היה זהה לשלי.
זו היתה הזדמנות מצויינת להציע לה לבוא אלי, לראות את אוסף התקליטים שלי. היא חייכה בנימוס, הסירה את משקפי השמש ואמרה שהיא לא כזו, אבל נתנה לי את הטלפון שלה.
מה עושים עם טלפון של בחורה? אני אמור עכשיו להתקשר אליה? לנסות ולהכיר אותה ולהרשים אותה במשהו שהוא מעבר להומור שנון וקוביות בבטן?
חשבתי שהיא תשחק אותה קשה להשגה
התקשרתי עוד באותו הערב, חשבתי שמוטב לנצל את המומנטום כל עוד אני מצליח להבין שהוא אכן כאן. הופתעתי מכך שהיא היתה פנויה, חשבתי שהיא תשחק קצת יותר, או לפחות תנסה לשחק אותה קשה להשגה.
ביני לבין עצמי אני מודה, שדייט כל כך מהנה לא היה לי מאז היום בו הבייביסיטר שלי לקחה אותי ללונה פארק בלי ידיעת הוריי. ערב שלם של שיחות שבאמת עניינו אותי, בשילוב עם חוש הומור שאינו מאפיין בחורות, בדרך כלל גרמו למשהו בי להרוס חלק מהחומות שבניתי במהלך השנים האחרונות. חומות שיש מי שיכנה אותן "הקליפה השלישית".
לאחר שלוש שעות, שנראו לי כחמש דקות של ישיבה על הבר, הצעתי לה לעשות טיול קטן על החוף. הוצאתי מהרכב בקבוק יין לבן ושמיכה שהכינותי מבעוד מועד. ישבנו על החוף והמשכנו לדבר, התנשקנו, לא ניסיתי לעשות דבר מעבר לזה. רציתי שאיתה זה יהיה אחרת.
מניסיון לבדיקת סיבולת לב ריאה של בחורה אקראית בחוף הים, מצאתי עצמי רוצה קשר אמיתי עם נטלי. המפגשים שלנו נהיו תכופים יותר, שוחחנו רבות בטלפון באמצע היום ושלחנו הודעות חמודות לסלולר, שבפעם הראשונה בחיי מצאתי עצמי שולח למישהי.
עברו חודשיים, והפחד להתחייב ולהגדיר את נטלי כחברה שלי התחלף בשאלה מדוע היא לא מעוניינת לתת שם לקשר שלנו. ככל שהעמקתי לחשוב על כך שמסיבה שאיני יכול להצביע עליה נטלי לא הראתה סימן אמיתי להגדרת הקשר ושהיא פשוט מתקדמת הלאה עם מה שיש, הרגשתי שנהיה לי דחוף יותר ויותר לקבע את מה שבנינו ולהפוך אותו לבסיס של משהו אמיתי, שימשיך להתפתח תחת השקעה משותפת של שנינו. יש מי שיקרא לזה אהבה.
זימנתי את נטלי לשיחת "יחסינו לאן"
לא האמנתי שהדבר הזה יגיע דווקא ממני, אבל זימנתי את נטלי לשיחת "יחסינו לאן". היא מלמלה דברים רבים על יכולת לאהבה, ומהי אהבה, ובעצם מה המשמעות שלה לעומת הרצון לפתח קשר אמיתי.
המסנן שמורכב בראשי ונועד למנוע ממני לשמוע הבלי נשים גרם לי לשמוע רק שהיא נורא נמשכת אלי ושכיף לה איתי, אבל אני פשוט לא הבחור שהיא תוכל לבנות איתו עתיד.
בלעתי את העלבון כשהיא הלכה ממני והדחקתי אותו רחוק רחוק ממני. ניסיתי לשכנע את עצמי שהיא שום דבר, רק פרק חולף. חיפשתי את הנבוט המתודי שלי בכל הבית, וכשעברתי בין החדרים שוב חטפתי מכה אדירה באצבע הקטנה של הרגל. איך יכול להיות שדבר כל כך קטן ושולי מסב לי כזה כאב?
מחר אלך לים ואמצא לי תחליף.
