הפיל הלבן: מי מזהה את המבנה שבתמונה?
התמונה בחידה הקודמת, של המקפצה העצומה בקאנטרי קלאב בגלילות, עוררה בכם פרץ נוסטלגיה אדיר. גם במבנה הנטוש שמופיע כאן השבוע - מעורבים רגשות רבים. האם אתם מזהים?
קשה להאמין עד כמה תמונה אחת יכולה לעורר פרץ נוסטלגיה כה אדיר. כולכם צדקתם בחידה הקודמת - המקפצה שייכת למתחם ה"קאנטרי קלאב" הראשון, והשחצני יש להוסיף, הממוקם בגלילות.
כיום המקום מוזנח ונטוש, ויש כוונה לפתח אותו לפרויקט דיור. או כפי שהגיב "צפוני": "הוקם ב-66 על ידי משקיעים יהודים ממקסיקו באיכות, וברמה הקדים את זמנו ב-20 שנה. התקיימו שם משחקי המכביה בקפיצה למים. האמיצים היו קופצים מ-10 מטר, והתנועה בבריכה היתה נעצרת. הנהלה שלא ידעה להתחדש, דנה אותו לחורבה. לפיל לבן. שנות ילדותי היפות ביותר עברו שם. בין הבריכה למגרש הכדורגל, לאולם ההתעמלות (בראשון הארץ עם פרקט). מגרשי הטניס הפכו לחנייה והדירות שכל העולם ואשתו בגדו בתוכם הפכו למגורים לכל דבר".
תודה צפוני והנה עוד כמה מהתגובות המעניינות יותר ששלחתם:
"קאנטרי קלאב - גלילות. אני מתגעגע! ממש גדלתי שם. זה היה מקום קסום לילד, עצום בגודלו עם מאות פינות נסתרות. המקפצה שבתמונה הוא לפי דעתי היחידה בארץ, אולימפית במלא מובן המילה, לא רק בגלל גובהה אלא גם בזכות עומק הבריכה (4.5 מטר). כמו שאומרים, כבר לא עושים כאלה היום (דוד)".
"אני בן 44. הייתי מנוי עם הוריי בקאנטרי קלאב בתל אביב שהיה הראשון מסוגו בישראל. אין ספק שהיו לו ימי זוהר מדהימים כאשר בשבתות היינו צריכים לעמוד בתור כדי לקבל שמשיה. המקפצה הנצחית בגובה 10 מטר היתה במידה רבה מבחן הבגרות הראשון שלי כבר בגיל 7.
"הייתי ילד של מים, כזה שצולל על הקרקעית בעומק של 4 מטר, כך שהקפיצה למים עמוקים לא הטרידה אותי. אבל הגובה... אוהו... הגובה. אני זוכר את עצמי קופץ מהקומה הראשונה של 3 מטר ללא בעיהף מתקשה קצת בקומה השניה של ה-5 מטר אך אוזר אומץ ומצליח. ואז הטיפוס לקומה העליונה ל-10 מטר. עשרות פעמים טיפסתי למעלה ברגליים רועדות, הבטתי מטה בחיל וברעדה, קיבלתי פיק ברכיים וירדתי. זה היה מפחיד וגבוה, הקאנטרי היה מלא, רבים וקטנים צפו מלמטה, הלב הלם בקצב מסחרר והראש הסתחרר.
"ברגע האמת נתתי לגופי להשתחחר מהמשטח המוצק והבטוח ולצלול את הלא נודע. בעודי באוויר ניסיתי, ללא הצלחה, לעצור בעזרת הידיים את מעופי שהרגיש כנצח ולפתע כשגופי פגש במים השתררה דממה ומצאתי עצמי במצולות מחפש את הדרך הקצרה ביותר להחזיר לעצמי קצת אוויר לנשימה. והמדהים בכל הסיפור שהוריי היו על הדשא, כלל לא צפו ולא דאגו והמשיכו בשלהם. אני היום אב ל-3 ילדים קטנים ואני לא מעלה על דעתי שהייתי מסכים שיקפצו מ-10 מטר. לכל הפחות הייתי עוטה על עצמי חליפת צלילה ומחכה להם מתחת למים לכל מקרה שלא יהיה (רוני גבעתיים)".
זכרונות מגלילות: כך זה נראה לפני 40 שנה. באדיבות הגולש גיל אלנתן
"תל אביב קאונטרי קלאב, או בקיצור "הקאונטרי" ליד צומת גלילות. אבא שלי ז"ל אהב חידושים ורשם את המשפחה. היינו בין החברים הראשונים במועדון ונהגנו ללכת אליו כל שבת ולפעמים גם באמצע השבוע. הקאנטרי היה גדול ומפואר גם במונחים של היום. גולת הכותרת שלו היתה בריכת השחייה העצומה, ששכנה בלב המדשאות הגדולות. בריכה אולימפית רחבה עם תוספת בצורת "ר" שעליה חלש מגדל הקפיצות שבתמונה.
"המגדל, בן שלוש קומות קפיצה, הפך מהר מאד למגרש המשחקים שלי ושל חבריי, והיינו מבלים שעות בטיפוס וקפיצה - האמיצים יותר מהקומה השנייה, והגיבורים ממש - מהקומה השלישית הגבוהה. הקאנטרי נסגר לפני שנים רבות, בריכת השחיה היפה לשעבר עומדת ריקה ועזובה, מוקפת גדר תיל, והמגדל עומד שומם וקודר.
"לפעמים כשאני מבקר במועדון הרכיבה "אוזון 11" השוכן בסמוך, אני עוצר ליד המגדל ונדמה לי שאני רואה שם ילד קטן וצנום עומד בקומה השלישית וצועק "אמאאאא תסתכלי איך אני קופץ", ובלי להסס הוא מזנק אל החשיכה ונעלם בבריכה הריקה, האפלה שמתחתיו (dugalgali תל אביב-יפו)".
לפני החידה הבאה, נשכין שלום בית במשפחת דור: אשתי, שמאית מקרקעין במקצועה, העירה כי פיל לבן הוא מבנה שבשלב מסוים נעצרה בנייתו והוא נשאר כפי שהיה. זה נכון, אבל הפילים הלבנים של הבעל שלה הם גם מקומות ששגשגו וננטשו לאנחות, ממש כפי שהפיל הבא נראה. במקרה הזה - הרבה רגש מעורב ואנחנו כאן כדי לתת לו במה. אז האם אתם מזהים את המבנה שבתמונה?
ולסיום נשמח אם גם אתם הקוראים תיקחו חלק בחידה השבועית החדשה שלנו ותספרו לנו על הפילים הלבנים שאתם מכירים. הרעיונות הטובים יפורסמו כאן, ואתם תזכו לקרדיט. אפשר לפנות אלינו במייל הזה.
לפנייה לכתב/ת 
