האם אני מחויבת בכיבוד חמותי, שפוגעת בי?
שאלה:
חמותי אישה מרה. מתחילת נישואיי היה לה קשה לקבל אותי, וזה לא אותי אישית - כי קשה לקבל אחרים לביתה. כך היה גם לגבי שני חתניה, שהתגרשו מבנותיה. היא אישה חילונית ואני דתיה, ולכן אני מרגישה מחויבות לכבדה וגם ללכת לבקרה.
פעמים רבות שבאים לבקרה היא יושבת בפנים כעוסות ולא מדברת, ואם היא כן מדברת - היא לא מפסיקה לדקור. זה מאוד מצער אותי וגורם לוויכוחים קשים עם בעלי. אני יודעת שאני מחויבת בכיבוד חמות לא פחות מההורים, אבל כמעט כל ביקור מוציא אותי משם עם מועקה וצער גדול. ברצוני לדעת עד היכן אני מחויבת כלפיה, והאם אוכל לוותר על הביקורים? (דליה, תל אביב)
תשובה:
כיבוד הורים הינו מצווה חשובה מאוד, ומורכבת מאוד.
החשיבות ברורה ומובנת לכולם, אולם מכיוון שמצווה זו תלויה בדעתו של אדם אחר, וברצנותיו, המצווה הופכת להיות קשה ומורכבת.
כדי לענות על השאלה נגדיר מה כוללת בתוכה מצות כיבוד הורים: השולחן ערוך פסק: "איזהו כבוד? מאכילו ומשקהו, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא. ויתננו לו בסבר פנים יפות". פירושו של דבר, שעל הבן לדאג לכבודו של אביו ולכל צרכיו.
אולם נפסק בנוסף (רמב"ם הלכות ממרים פרק ו הלכה ג ): "מאכיל ומשקה מלביש ומכסה משל האב, ואם אין ממון לאב ויש ממון לבן, כופין אותו וזן אביו ואמו כפי מה שהוא יכול". הרמב"ם מדבר על ההשקעה הכלכלית וטוען שבאופן עקרוני, ההוצאה הכספית מוטלת על האב, אולם אם אין לאב כסף, כופין
את הבן להוציא "כפי מה שהוא יכול". כלומר, יש התחשבות במצבו הכספי של הבן.
וכפי שיש התחשבות במצבו הכספי של הבן, כך יש להתחשב במצבו הנפשי ובהשפעות שיש לכיבוד הורים. לכן, כאשר ההורה מצער את הבן, הרי שהוא יכול לשכור אנשים אחרים שידאגו לצרכיו הפיזיים של הוריו. ובמקרה שלך ניתן למעט בביקורים ולדאוג "בשלט רחוק" לצורכי ההורים.
וברצוני לסייג את דבריי. ההנחה שלי הייתה שנעשו כל המאמצים האפשריים על מנת ליצור קירבה בניכם, אם עדיין לא ניסתם הכל, ראויה האמא ואתם למצות את הנסיונות, ואז להתמש בעיקרון העולה מתשובתי. (משיב: הרב חנוך חיימוביץ)
