בין דגניה לכנרת

את המסע בעקבות העלייה השנייה, בין דגניה לכנרת, התחלנו מסכר דגניה בעגלה של הסוסה עמוס, שגילתה אדישות לקיומנו. במושכות החזיק הקאובי המזמר, אורי שרת, ממרכבות הירדן. במושב האחורי ישב בצנעה מלומדת, עמירם אידלמן, והפליג בסיפורים. כל מטייל התכבד בשירון כשאורי פוצח מדי פעם בשיר ואנחנו, בזיופים קלים, הורסים לו.

גם סוניה ושמעון היו כאן

די מהר נבלעה העגלה בשביל החום המתפתל בתוך נוף ירקרק. כמה עצי דקל דקיקים שמזדקרים לשמים, עצי פרי ושקדיות. הטבע מתפרע. מהגבעה ממול השקיפו עלינו בתי קיבוץ אלומות. שם, מספרות האגדות, נולד הזיווג בין שמעון לסוניה פרס.

עמוס גילתה עיפות קלילה בעלייה המתונה. אורי לא הירפה, פצח בשיר "עגלה עם סוסה" ואופס, עמוס התעודדה, זקפה אוזניה לשמים והמשיכה לסחוב את העגלה במרץ מחודש.

התחנה הראשונה שלנו היתה קברו של יוסף זלצמן, קבר צנוע בצילו של עץ אלון. גיבורו היה משה ברסקי, שעשה את דרכו מדגניה למנחמיה כדי להביא תרופה לשמואל דיין, אביו של משה דיין. בדרכו חזרה נרצח ברסקי על-ידי ערביי דלייקה שביקשו לשדוד אותו, לא לפני שהספיק להרוג אחד מהם.

כמחווה, החליט שמואל דיין לקרוא לבן שעתיד להיוולד לו על שמו של ברסקי. הפרשה לא הסתיימה: כנקמה על מות חברם, רצחו הערבים את יוסף זלצמן, איש קבוצת כינרת. מהקבוצה האבלה שלחו מכתב נרגש ועצוב להוריו של זלצמן בחו"ל, כדי להודיע להם על האסון.

שולח המכתב היה יוסף טרומפלדור. הוריו של זלצמן, שכעסו על בנם שהפך להיות חקלאי בארץ אוכלת יושביה, שינו את דעתם בעקבות הרצח, ובישרו לטרומפלדור במכתב נרגש לא פחות שגם בנם השני יגיע לארץ ישראל, כדי למלא את מקום הבן המת.

מלחמת הכפתורים של דגניה וכנרת

עם תום הסיפור עשתה עמוס את דרכה לביתניה, לצלילי השיר כנרת. האגרונום משה ברמן, מנהל חוות כנרת, הקים כאן חווה חקלאית נסיונית. בניין בן שתי הקומות, שבולט בצבעו הלבן, נטוע בנוף הירוק, כשלצידו מתנוססים דקלים וושינגטוניים דקים וגבוהים.

בתקופה מאוחרת יותר שימש האתר כבית לנוטרים וכיום הוא מתפקד כאכסניה למרכבות הירדן ובית חם לעמוס, ידידתנו החדשה. צלילי שירה הידוע של נעמי שמר, "חורשת האקליפטוס", גרמו לעמוס להאיץ את צעדיה, שכן אוטוטו מובטחת לה מנוחה.

מעברו של הירדן התנוססה חורשה צפופה של עצי אקליפטוס, שניטעה כדי לייבש את ביצת דלייקה, הנקראת על שם שבט בדואי שחי במקום. בין דגניה לכנרת התנהלה באותם ימים מלחמונת: איזה צד של הירדן יהיה מיוער יותר. ילדי קבוצת כנרת, שלמדו אז בדגניה, נטעו מדי בוקר בדרכם ללימודים, שתיל אקליפטוס אחד. גם ילדי דגניה שתלו בשקדנות עצים רכים, אבל בצד שלהם.

לשונות רעות מספרות שילדי כנרת אספו בתום הלימודים את השתילים הטריים שנטעו ילדי דגניה ושתלו אותם מחדש בצד שלהם. על החורשה הצפופה, היפה והרוגעת הזאת, כתבה נעמי שמר את "חורשת האקליפטוס" המפורסמת שלה.

אי אפשר לחלוף במקום מבלי לבקר את קברה של הפרידה בובה. כדי למנוע קנאת סוסות, השארנו את עמוס בהמתנה ופסענו בשמורה היפה שטיפח ביד אוהבת אהרונוק ישראלי. בובה היתה פרדה אצילית, שקטה וחרוצה, אהובה על ילדי הקיבוץ, שחלקה כנראה גם כמה סודות כמוסים עם גברים חולי אהבה בלילות ירח. היא זכתה ליחס מועדף וכשנפחה את נשמתה, התכבדה בהלוויה גדולה ונקברה באחד המקומות היפים ביותר בלב הביצה. נחלת הקבר ניצבת בצל עצי דקל וצופה אל בריכת מים ענקית.

איך מגיעים

סמוך לאתר ירדניה תוכלו למצוא את אורי שרת והסוסה. אם תבקשו יפה, גם עמירם אידלמן יצטרף. מרכבות הירדן: 701662-053. מקום מומלץ נוסף בסביבה: תמרים פלוס של קבוצת כנרת. כל הטעמים האפשריים של התמרים וכל המתכונים. טל': 6759678-04. ואם אתם כבר כאן, אסור להחמיץ ביקור בבית הקברות הישן של כנרת, בו טמונים ברל כצנלסון, המשוררת רחל ועוד גיבורים, ידועים יותר וידועים פחות מאותם ימים סוערים.

תיקון טעות

משה ברסקי נרצח בדרכו להביא תרופה לשמואל דיין (אביו של משה דיין). לפני מותו הספיק להרוג את אחד מתוקפיו בן שבט דלקייה. הערבים נקמו את מותו של חברם ברצח של יוסף זלצמן מקבוצת 'כנרת'. בני משפחתו של ברסקי קיבלו במכתב מדגניה שמספר בצער על הרצח בתשובה הודיעו בני המשפחה שהם שולחים את אחיו הצעיר, בן ה-16 שימלא את מקומו של האח משה שנרצח ולא כפי שהתפרסם.