פסטיבל האופרה בוורונה

אורות הזרקורים כבו מסביב. לפתע אלפי נרות קטנים נדלקו בחשיכה. כל האמפיתיאטרון הרומאי הענק הפך לפסטיבל אחד של אור. הקהל היה בהלם.

את היופי הזה אפשר לראות בפסטיבל האופרה בעיר וורונה באיטליה. במרכזה ממש נמצא אמפיתיאטרון ענק בצורת אליפסה, והוא נקרא בפי המקומיים הארנה. תארו לכם אמפיתיאטרון כזה המכיל 20 אלף מקומות ישיבה נוחים. ושם, מול העיניים, מעלים הפקות של אופרות שלא מן העולם הזה ביופי. בתפאורה מהממת. באיכות השירה. כל מה שאתם יודעים על קיסריה תשכחו בבקשה: לארנה של וורונה אפשר להכניס חמש פעמים את קיסריה, או שבע פעמים את היכל התרבות. את חלק הראש של האליפסה כאילו חתכו והפכו אותו לבמה ענקית שם אפשר להציב תפאורות בגובה של בניין בן עשר קומות. והתוצאה: כל גדולי הבמאים באים לכאן ומשתוללים בבניית במות מדהימות.

באאידה, למשל, בנו פירמידה כחולה וענקית מול העיניים, ובכרמן העלה הבמאי הנודע פרנקו זפירלי עיר שלמה על הבמה.

ועכשיו אנחנו באים אל השיא: בוורונה, לא ייאמן, אין מיקרופון אחד וכמובן גם לא רמקול אחד לרפואה. אין הגברה. צריך לשמוע שם כדי להאמין. כל צליל חרישי שזמר שר, כל פיפס שהוא אומר על הבמה בשקט נוראי, שומעים 20 אלף איש כאילו הוא לחש להם את הדברים באוזן. פלא מדהים.

איך קרה הפלא הזה? לארכיטקטים ולאנשי האקוסטיקה הרומאים העתיקים שבנו את המבנה לפני כ-2,000 שנה, לא היתה כנראה ברירה. מאחר שהם לא הכירו את החשמל ולא ידעו על אלקטרוניקה או מחשבים, היו צריכים לעשות הכל עם סרגל. והם לא טעו. בנו אמפיתיאטרון מהמם עם אקוסטיקה מושלמת.

בחלומותי הפרועים אני מנסה לחשוב איך בעוד 2,000 שנה ייראה מהשמיים משכן האופרה החדש בתל אביב. הצחקתם אותי.

לאיטלקים יש זמן

אל הצגות האופרה בוורונה באים בכיף. אם אין לכם זמן שבו בבית. צריך לזכור שהארנה נמצאת ממש במרכז העיר. מסביבה נמצאת פיאצה ענקית שכולה מלאה בעשרות בתי-קפה ומסעדות מכל הסוגים והרמות. אין כלי רכב. אין תחבורה. בוורונה האדם הוא המלך.

זה תמיד מתרחש בקיץ בחודשים יוני-אוגוסט. האופרה מתחילה ב-21:00, אבל מי זה המשוגע שיגיע ברגע האחרון. באים כשעתיים קודם. מתיישבים ללקק גלידה, לשתות קפה, לחטוף משהו. יש זמן. יושבים כדי להסתכל על האנשים. תמיד שמח, כי מכל העולם נוהרים המשוגעים לאופרה של וורונה.

להצגת האופרה יש הקצב שלה, היא לא מסתיימת לפני חצות. לאיטלקים יש זמן. מי שממהר לרוץ לאוטובוס מספר חמש, שיישב בבית. אתם לא תאמינו, אבל יש ערבים שבהם לפתע יורד קצת גשם. ואז מתייצבים לפניכם הסדרנים שמוכרים לכם מעילי פלסטיק במחיר של עשרה שקלים. מחכים בפואייה המקורה וחוזרים להמשך המופע כשהעננים מסתלקים. מוזר? מה פתאום. זו וורונה.

עם סיום האופרה, בשעות הקטנות של הלילה, מתחילה חגיגת האוכל. מסביב בפיאצה הגדולה מפוזרות עשרות מסעדות, פיצריות וטראטוריות משגעות, מכל הסוגים ומכל המינים. הרוב עממי מאוד במחירים. אין איטלקי הגון שיילך הביתה לישון אחרי אופרה. כולם שמחים, שותים יין, אוכלים פיצות ופסטות, שרים ומלאי שמחה מתגלגלת. זה חלק מביקור בוורונה. צריך לזכור: מוסיקה, יין ואוכל טוב תמיד הולכים שלובים יחד.

יופי אורן, בבקשה עוד פעם

מי שלא היה בהצגת אופרה בוורונה, לא טעם כלל את טעמה של האופרה האיטלקית. מי שרגיל, כמונו הישראלים, להצגה בה שרים על הבמה ובאולם הקהל יושב בשקט ומקבל הלם בוורונה. אופרה באיטליה היא מצב נפשי בו הקהל מתחיל לנהל דיאלוג בקול רם עם הזמרים והמנצח על הבמה.

בראבו, מאסטרו, קורא פתאום מישהו מהקהל אל המנצח הישראלי דניאל אורן, אהוב הקהל באיטליה. וזה לא בסוף ההצגה. מה פתאום? זה הכל לאורך ההצגה. הקהל האיטלקי לא מהסס לצעוק את מה שהוא מרגיש. תודה לך, מאסטרו, צועק לפתע מישהו מלמעלה. קדימה אורן, צועקת בחורה אחרת מהצד השני, והקהל כולו עונה להם במחיאות כפיים.

בוורונה לכולם יש זמן. אז מה אם עוצרים את האופרה ומוחאים כפיים לזמרים ולמנצח באמצע. באופרה אאידה יש מקום אחד בו אורן מבליט את כל היופי של נגינת הכינורות. פתאום אחד קם וצועק: יופי, אורן. בבקשה עוד פעם. ולא יעזור מאומה. התזמורת ומנצחה יחזרו על הקטע פעם שנייה לקול מחיאות הכפיים של הקהל הרב.

מאז שנים רבות הופיעו בארנה של וורונה מגדולי המנצחים והזמרים. שם הופיע קארוזו הגדול. שם הופיעה גם לראשונה בחורה צעירה, שמנמונת משהו. היה לה קול נהדר והקהל השתגע אחריה מהרגע הראשון. לצעירה הזו קראו מריה קאלאס.

לוורונה מגיעים כל גדולי הבמאים. השנה זפירלי האגדי זרק פצצה לאוויר, כשהגיש בימוי חדיש ומדהים לאופרה הטרובאדור של ורדי. הוא העלה על הבמה תפאורה ענקית עם תאורה מדהימה. מאות אנשים היו על הבמה, אבל אורן שלט בהם ביד רמה והוציא מהם שירה בלתי רגילה.

הסולנים שאורן בוחר הם תמיד מגדולי העולם. ושוב יושב שם הקהל מוכה הלם. ותאמינו לקהל האיטלקי שמכיר כל פרט באופרות ויודע כל צליל בעל-פה. אותו לא מסדרים. אבל אם הוא נהנה, כל העולם צריך לדעת את זה.

מאחר שהעונה הנוכחית עדיין לא הסתיימה, אפשר לנצל את אוגוסט לחוויה הזו. ערב-ערב מציגים בזה אחר זה בוורונה את טרובאדור, אאידה, נאבוקו, ריגולטו ולה טרווייטה. אורן והמנצחים האחרים יהיו שם. כדאי גם לכם.

טלפון להשגת הכרטיסים בוורונה: 8005151-045-39

איך מגיעים

הדרך הפשוטה ביותר היא טיסת פנים מרומא או מילאנו (לוורונה יש שדה-תעופה קטן וסימפטי). אפשר להגיע ממילאנו ברכבת (שעה וחצי), או במכונית (כשעתיים). מוונציה המרחק שעתיים של נהיגה בכביש המהיר.

איפה גרים

בוורונה יש עשרות בתי-מלון בכל הרמות ומכל הסוגים. יש גם מאות חדרים בשכירות. הבעיה היא שהעיר מפוצצת באורחים. הכי כדאי לקחת דיל זול וטוב מישראל, ויש לא מעט כאלה.

מה אוכלים

בוורונה לא שואלים אם יש פסטה. כאן שואלים איזה פסטה?, כלומר עם איזה רוטב היא מגיעה. ואז יבוא לפניכם פירוט כל הרטבים המיוחדים של הבית. לא קל לבחור, אבל הלוואי שאלה יהיו הצרות.

היכן מטיילים

בוורונה העיר אסור לוותר על המונומנטים המרכזיים: המרפסת של יוליה וכל אתרי התיירות המפורסמים, אבל יש מקום אחד מיוחד: הקאסטלו ווקיו. זהו מבצר עתיק שנמצא ממש במרכז העיר. הלכו האיטלקים והפכו טירה מדהימה ביופיה למוזיאון של יצירות אמנות. הכניסו ברזל וזכוכית אל תוך הסגנון העתיק.

התוצאה: מבנה עתיק שנושק למודרניות נקיה ומשגעת. וזה פשוט מרתק. בנוסף, בניגוד למקובל באיטליה, שמו פסל אחד או תמונה אחת בכל חדר וזהו. אסור להחמיץ גם את המבנים המרתקים של קתדרלת סן-זנו וכנסיית אנסטסיה. ארכיטקטורה נהדרת.

מחוץ לעיר

1. וורונה היא בסיס נהדר ליציאה לטיולים מופלאים. טיול שהוא בבחינת חובה כמעט הוא נסיעה ברכב מסביב לאגם גארדה, אגם יפהפה שהעיירות והכפרים מסביב ממש נשפכים אליו. שם, במקום המפגש עם המים, מחכים לכם כל בתי-הקפה הציוריים. בסוף מקנחים בכפר סרמיונה, בדרום האגם.

2. קחו את המכונית וצאו לעיר מנטובה. העיר הזאת, שפרחה בתקופת הרנסאנס, יושבת על מעין חצי-אי ויש בה ארמונות מרתקים. תיכנסו גם לכנסיות ותשמעו הרבה מוסיקה מרגשת של הרנסאנס והבארוק. משם צאו דרום-מערבה אל מקום מהמם בשם סאביונטה, הלא היא אתונה הקטנה.

3. צאו מזרחה אל ויצ'נצה ומשם לעיר היפהפיה פאדובה. אסור לכם להחמיץ את ציורי הקיר של ג'וטו. אל תעשו שום דבר, רק תתבוננו. תקשיבו. תטעמו. אל תרוצו.