סתיו בניו אינגלנד

העובדות פשוטות: בכל שנה, בעונת הסתיו, משנים עלי העצים את צבעם. רבים מהם הופכים במהלך כמה שבועות מירוקים לצהובים, כתומים, אדמדמים, זהובים ולבסוף חומים. אחרי כל המאמץ הזה הם נופלים. העלים שנשרו מצטברים למרגלות העצים, ואם דורכים עליהם נשמע קול רחש קל. עד כאן העובדות. מכאן ואילך רומנטיקה אינסופית. יש מקומות שבונים על התהליך הבוטני הזה תנועת תיירות מפותחת ומשגשגת. ניו אינגלנד בארצות הברית הוא אחד האזורים האלה. די מדהים להיווכח בכל שנה מחדש עד כמה הופך הסתיו בצפון מזרח ארצות הברית גם מבקרים קשוחים ומנוסים לרומנטיקנים מתפייטים. השנה, לאור העובדה שהקיץ היה גשום מאוד, צופים המומחים לשלכת (יש דבר כזה בניו אינגלנד) עונה מרהיבה באופן מיוחד.

לא מעט ויכוחים רציניים מתנהלים בין אלה שמעדיפים לראות דווקא את השלב הראשון, כאשר היערות הופכים אדומים, לבין אלה שאוהבים יותר מכול את התקופה הצהבהבה, כאשר חלק מן העלים כבר מוטל על הקרקע וההליכה בשבילי היער מתנהלת על שכבות עבות יותר ויותר של עלים טחובים ורכים. האהבה הזו מושכת לניו אינגלנד המוני מבקרים. חלקם מגיעים כבר באמצע ספטמבר ורובם הגדול באמצע חודש אוקטובר.

במהלך הזמן הזה נעה השלכת מצפון לדרום. החורף מקדים להגיע לצפון מיין, והיערות כאן זוכים להצהיב ראשונים. כאשר העצים הנשירים של צפון מיין וורמונט כבר משנים את צבעם, שומרים עדיין העצים של מסצ'וסטס ורוד איילנד על הופעה של "עסקים כרגיל". העובדה הזו מאפשרת לערוך טיול יוצא דופן, שמלווה את הזהב של ניו אינגלנד. תחילתו של מסלול כזה בצפון מיין וסופו באזורים הדרומיים יותר של ניו אינגלנד. אפשרות אחרת היא, כמובן, למצוא את המקום שאתם אוהבים יותר מכול ולא לזוז ממנו במשך פרק זמן ארוך ככל האפשר. כך אפשר לעקוב בכל יום אחר השתנות הצבעים.

אם בוחרים לנסוע ולנדוד יחד עם השלכת, מצפון לדרום, כדאי לשריין לכך לפחות שבוע, ולא לבוא דווקא בתחילת הסתיו אלא בעיצומו, בערך באמצע אוקטובר, כאשר ההבדלים בין הצפון לדרום מאפשרים לראות את כל מגוון הצבעים. יום קולומבוס נחשב כאן לשיאה של עונת השלכת. השנה מציינים את יום קולומבוס ב9- באוקטובר, ובימים הסמוכים לתאריך זה אפשר לצפות כאן לעלים היפים ביותר, אבל גם לכמויות המבקרים הגדולות ביותר. בין התאריך הזה לחג כל הקדושים, ב1- בנובמבר, חוגגים את עיצומה של השלכת.