סופו של הפרוזאק?

חברות התרופות ברחבי העולם אינן שוקטות, מאז גילוי מעלליו של הנוירוטרנסמיטר "סרוטונין". מגוון תרופות הבטיחו את קיצו של הדיכאון, והראשון שבהם היה הפרוזאק, אשר בישר בראשית שנות התשעים את תחילתו של עתיד ורוד יותר עבור מיליוני אמריקאים. אלו, הסתערו על בתי המרקחת, וחטפו את התרופה החדשה כלחמניות טריות.

שנים עברו, עד שאישר אשתקד משרד הבריאות הישראלי את שיווק תרופות הדור החדש של מעכבי המעביר העצבי סרוטונין. "סרוקסט", ו"פאקסט", שניהם תרופות מאותה משפחה, מכילים את החומר הכימי "פארוקסטין" אשר מעכב את משך שהותו של הסרוטונין במערכת העצבים, במירווח שבין שני סיבים, הוא ה"סינפסה". בדרך זו, נותר הסרוטונין משך זמן ארוך יותר במירווח, ומשפיע באופן חיובי על מצב הרוח.

שלא כבתרופות מהדור הקודם לטיפול במצב הרוח, ובהם התרופות "פרימוריל" או "טופראניל", מעכבי הסרוטונין בעלי תופעות לוואי מועטות יחסית, הם אינם גורמים להשמנה ניכרת, ואינם פוגמים בקצב הלב התקין. עם זאת, חולפים לפחות שלושה שבועות עד שמתרחש שינוי מהותי במצב הרוח ובחזרה לשיגרה.

במהלך החודש הראשוני בו מסתגל הגוף לתרופה החדשה, מלווה הטיפול בתחושת עייפות, נימנום, עצירות, אי שילשול, יובש בפה, רעד, ופגיעה בתפקוד המיני. נראה כי גם "סרוקסאט" אשר מבטיחה לטפל הן בדיכאון והן בחרדות, דורשת סבלנות ואורך רוח.

עם זאת, התוצאות החיוביות המדווחות ממאות אלפי המשתמשים ברחבי העולם, מעידות כי ההתמדה אכן משתלמת: התרופה מסייעת לחזור לשיגרת החיים התקינה, ולהתגבר על השיבוש הכימי במוח. עם זאת יש לזכור כי התרופה אינה מיועדת ל"עצבות יומיומית" המוגדרת כתקינה, אלא להפרעה דיכאונית נפשית אשר פוגמת באיכות החיים, ומביאה לנסיגה אישית וחברתית המשבשת את חיי היום יום.