התגלה גולש בתימן

באוכל, כמו בעוד כמה הנאות, מוכרחים לפעמים לקחת הימורים. לכל ריגוש דרוש חידוש, ומי שנצמד רק למוכר - לא יגלה שום דבר. "כרם התימנים", מסעדונת טרייה וצנועה, בעלת שם שגרתי, תפריט מתבקש ותפוסה דלילה, אינה מסוג המקומות השואבים אותך פנימה. אבל היו לנו ערב קר, רעב וסקרנות, והיה הדחף העיקש הזה, לנסות.

אז נכנסנו. מבפנים המראה עושה אסוציאציה של בית-כנסת: חלונות קשתות, מנורות פמוטים כאלה. במטבח מסודרת שורה של פתיליות מסורתיות וגאות, על כל אחת מהן מבעבע מרק תימני אחר. והכל עושה באיברים הפנימיים חמים ונעים ומעורר תאבון.

שני יתרונות נוספים, עוד לפני הטעמים, יש ל"כרם התימנים" (הממוקמת דווקא ברחוב פרישמן בתל-אביב, כמה דקות נסיעה מהכרם המקורי): מחיריה נוחים ׀עממיים, ושעות פעילותה רחבות ׁ כך שהיא מאפשרת לאכול גם בערב, ובזול, מאכלים שמוגשים לרוב במסעדות-יום. יתרון שלישי הוא רות. רשמית, היא המלצרית (הטיפה מפוזרת) של המקום. מעשית היא מהבחורות האלה, שמזכירות (ומחזירות) לך מיד את המושג שתהית האם אבד - שמחת חיים.

עכשיו אוכלים. מרק העדשים של "כרם התימנים" (15 שקל) מתברג בקלות בצמרת מצעד "ה-מרק של העונה"׃ עשיר, פיקנטי, תימני לעילא, מבקש (ומקבל) כף של חילבה טובה. מרק השעועית (15) בסדר, אבל לא עז דיו ומעט חיוור בטעמו. חסרה לו טיפת נשמה.

ליד המרקים, הורדנו ידידים מבצק: סלוף (פוקצ'ה בתימנית, לפחות בגרסה המקומית) מתפצח ונחמד, ולחוח (ספוגית בעברית) טעים, לחלוחי ומעודן. התעקשנו גם על צלחת חומוס וטחינה (15), וזה היה סביר, אך מיותר. חומוס אוכלים במקומות אחרים.

בעיקריות בחרנו מנת קציצות בקר ברוטב עגבניות ושום (30) ושוו'יה בקר (30), שהתפריט בכבודו ובעצמו מגדיר "גולש תימני". שתיהן היו ממש טובות: הקציצות דחוסות במידה הנכונה ומתובלות בתבונה, והשוו'יה אכן גולשית - רכה וענוגה. התוספות, אורז ברוטב ופלחי תפוחי-אדמה בתנור, התאימו התאמה מושלמת לבשרים.

מה שמיוחד כאן: למרות שהאוכל פשוט, בסיסי ולגמרי משפחתי, הוא עדין, לא שמן, לא מוקצן, ועשוי בתשומת לב רבה. אגב, תעודת כשרות אין להם, אבל אנשי המקום אומרים שהמאכלים כשרים.

מוס השוקולד המריר לקינוח, שהוגש באצילות ובמפתיע על חשבון הבית, היה משל: ביתי, מתוק, משובב ומשמח. בדיוק כמו רות.

"כרם התימנים", רח' פרישמן 8, תל-אביב. טלפון: 03-5234586.