כשקן לואץ' פוגש את מונטי פייטון

בעבורכם זהו הסרט הכי טוב שלא ראיתם השנה. לאחרים הוא מוכר יותר בשם"Shaun of the dead". השנה הוא מועמד לפרס הבפט"א (האקדמיה הבריטית לקולנוע וטלוויזיה) כסרט הבריטי המצטיין, גרף קופות ושבחים באנגליה וארה"ב, ורק בארץ הוגלתה קומדיית הזומבים המזהירה של אדגר רייט וסימון פג אל מדפי ספריות הדי.וי.די, שם היא ממוקמת מבוישת תחת הכותרת "מת על המתים". נו, כן – לך תתרגם כהלכתו את השם המקורי המחווה אל טרילוגיית המתים הקלאסית של ג'ורג' א. רומרו. אבל מכאן ועד להפקיר את גורל הטייטל העברי של הסרט בידיו של דפ"ר, המרחק רב.

חישבו רגע על גיבוריו הקלולסים של קווין סמית, ומה שקורה כאשר מקביליהם הלונדוניים השקועים בעצמם – צעיר חסר שאיפות שאיבד זה עתה את חברתו (פג, שגם השתתף בכתיבת התסריט), ושותפו לדירה ההולך בטל – מגלים, באיחור מה, שהממלכה המאוחדת שורצת מתים-חיים. עם חלוף הבהלה הראשונית, ואחרי ניסיון נפל לחסל צמד זומבים שחדר לחצרם בעזרת אוסף תקליטי ויניל מעלי אבק, מוצאים עצמם השניים – שחייהם עד כה התרכזו סביב משחקי הפלייסטיישן והפאב המקומי – למנהיגיה של חבורת שורדים מקומית.

במיטבם, סרטי הזומבים מקפלים בתוכם ביקורת חברתית – סאטירה על תרבות הצריכה ב"שחר המתים" המופתי של רומרו מ-78' – ו"מת על המתים" אינו יוצא מכלל זה. שכן חייהם נטולי התכלית של צעירים אנגלים בשנות ה-20 שלהם, שאינם שמים לב לאפוקליפסה המתחוללת סביבם, הופכים אותם, בסופו של דבר, לזומבים בעצמם. זהו קן לואץ' פוגש את מונטי פייטון. השילוב שבין תחושת האמת העולה מתיאור עולמם של הגיבורים כאן להומור מדמם. אכן, אין הרבה סרטים שהשכילו לתרגם ביעילות שכזו את הביטוי dead end.

נוכח ההנאה המרובה ממש שמעורר הסרט, קשה שלא להתאכזב למול שלל התוספות הקומיות הכלולות בדי.וי.די, בהן גרסה מורחבת של כמה סצינות, מלוות בקריינות סתמית של היוצרים (הידעתם? – רוב הסצינות המדוברות קוצצו כדי לשמור על קצב נאות, ממש כך), סרטון קצר שבו הם, שוב, מרפרפים על פני סרטם בשלביו העובריים, ורצועה מאוירת הפותרת בדרך קומית חורים בעלילה. אבל כל אלה, כאמור, לא מתקרבים לקרסולי הסרט עצמו.