מואזין בטוקיו ובטטה יפנית

תרגום המאמר עליו אני עובדת כבר כמה שעות, מעצבן במיוחד. אני מנסה להתרכז לשווא באותיות שמרצדות מולי על מסך המחשב המהבהב, אבל צרצור חליל של נגן טירון הבוקע מהרחוב, טורד את מנוחתי. התלמיד המתחיל מתעקש להתאמן על שני צלילים בלבד והוא חוזר עליהם אחד אחרי השני ללא סוף.

יש פה איזה אידיוט שהחליט דווקא עכשיו לפצוח באימונים לקונצרט השנתי, אני שחה לבלגי. כל יום אחר הצהריים באותה השעה הוא משגע אותי עם הצרצורים שלו. מה עושים?

"את האידיוטית", פוסק ביבושת אלוף נעורי, "זה איש היאקימו". ואללה, נופל לי האסימון, זה באמת איש היאקימו.

יאקימו

יאקי - צלוי, אימו - תפוח אדמה. במקרה הזה הכוונה לתפוח אדמה מתוק הקרוי במחוזותינו בטטה, וביפנית נקרא "סאצומה אימו". איש היאקימו, שאחראי על השמעת הצלילים דמויי צלילי החליל, מוכר פיסות תפוח אדמה מתוק צלויות על גחלים,

מאכל המזוהה עם בואו של הסתיו המקפיא של טוקיו.

אני נזכרת בפעם הראשונה ששמעתי את מוכר היאקימו מכריז על מרכולתו. זה היה ביום הראשון או השני להגיענו לטוקיו. ישבתי בבית, כשלפתע פתאום נשמע קולו של מואזין הקורא למאמינים לבוא לתפילה במסגד. מאוד התפלאתי לשמוע מואזין בארץ השמש העולה. אחרי בירור עם חברותי הישראליות, שהתבדחו על חשבוני לשמע הזיהוי הלא מוצלח שלי, התחוור לי שזהו בסך הכל מוכר הבטטות הצלויות המסלסל בקולו ומכריז על מרכולתו: "יא-קי-מו, יא-קי-מו-הוהווו".

עכשיו הוא סובב לו בשכונה ומשמיע צלילים מוזרים בקולי קולות, כהרגלו. אני סוגרת את החלונות באנחה וממשיכה להתמקד במאמר המסובך תוך כדי שאני חושבת לעצמי, אח יפן, כל יום לומדים משהו חדש, וכל יום מבינים כמה עוד נשאר ללמוד.

סאצומה אימו

איסוף הבטטה היפנית נעשה בתום הקיץ וזו הסיבה שבסתיו שומעים יותר מתמיד את מוכרי היאקימו ברחובות. השורש המתקתק משמש ביפן להפקת השוצ'ו (משקה אלכוהולי מקומי שדומה לוודקה ומשמש בעיקר להכנת הסאואר - הקוקטייל הנפוץ באיזאקאיות). היפנים מאוד אוהבים את הבטטה המקומית שלהם, בצלחת הטמפורה תמיד תנוח לה חתיכה של בטטה בבלילת קמח מטוגנת בשמן עמוק. נהוג גם להוסיף בטטה קצוצה לאורז שמתבשל, והיא מככבת בהרבה מאכלים וחטיפים מתוקים ומלוחים. בדרך כלל נהוג לאדות אותה או לצלותה על גחלים.

באושוגאצו (ראש השנה היפני) נהוג לאכול מחית של בטטה בליווי ערמונים. מתקבל מאכל מתקתק וטעים שמהווה את אחד מסמלי החג (שתהיה שנה טובה ומתוקה כמובן, ממש כמו אצלנו). הבטטה גם מכבבת באגף המתוקים היפני: בעוגות, פודינג, גלידות (כן, כן -  גלידת בטטה פופולרית מאוד) וקרמים. בעיר קאוואגואה שבמחוז סאיטאמה מתמחים בהכנת חטיפים מיובשים מהשורש המתקתק.

גם בביתנו הבטטה מככבת, אם בתוך פירה ואם בגרטאן תפוחי אדמה צרפתי שעבר הסבה לגרטאן בטטות. הבטטה המקומית בהירה יחסית לזו המצוייה בארץ הקודש והקליפה שלה בעלת גוון סגול משהו, ולדעתי פני השטח שלה יותר גבשושיים, מה שמקשה קצת על קילופה.

תבשיל אטריות סובה עם בטטות וטופו

החומרים (ל-4 אנשים):

4 כוסות אטריות סובה (כוסמת) מבושלות על פי הוראות היצרן

1 בטטה גדולה במיוחד או 2 קטנות, קלופות וחתוכות לקוביות

1 בצל גדול, פרוס

2 גזרים קלופים וחתוכים גס

250 גרם טופו קשה 

3 כפות רוטב סויה יפני

2 כפות מירין (יין אורז מתקתק)

2 כפות שמן שומשום

לקישוט:

עירית קצוצה

זרעוני שומשום

אופן ההכנה:

1. חותכים את גוש הטופו לקוביות בגודל של 3X3 ס"מ.
2. מחממים את השמן בווק או במחבת ומקפיצים את הבצל, הבטטות והגזרים במשך כחמש דקות. מוסיפים למחבת 2 כוסות מים, את המירין ואת רוטב הסויה, מביאים לרתיחה ומבשלים 15 דקות על אש קטנה כאשר המחבת מכוסה.
3. מוסיפים את קוביות הטופו ומכסים. מבשלים עוד כמה דקות עד שהירקות מתרכים. טועמים תיבול ומתקנים. 
4. מניחים בכל קערית מנה אישיות של אטריות סובה ומעליה יוצקים את התבשיל. מקשטים בזרעוני שומשום ובעירית קצוצה ומגישים חם.

איטאדאקימאס!