מסעדת אנדרסן: הנה סקנדינבית שלא תעשה לך את זה

לפעמים מסעדה היא מקום שמתאמץ לספק אשליה. להעניק תחושה של עולמות אחרים, שונים, מרוחקים. "אנדרסן" שואפת לבצע טריק כזה - לתפוס סועד בלב של הלב של תל-אביב הסואנת ולשכנע אותו שהוא באירופה. ולא סתם אירופה, אלא צפון אירופה. הבעיה היא שעיצוב נקי בצבעי לבן ועץ טבעי, איורים של סנאים ואיילים על מפות נייר ומנות כקרפ סלמון לא מצליחים להחזיק את האשליה, וכשהישבן שלך מונח ברחוב ברנר, הנפש לא יכולה לשוטט בנייהבן, הנמל של קופנהגן. פשוט לא. מה שנשאר, מלבד הניסיון הנחמד, זה מקום שנעים להתארח בו, אוכל שלפעמים טעים לאכול אותו ומחירים מעט מעל הממוצע - כ-140 שקל לאדם לארוחה מלאה.

התפריט של אנדרסן לא ממש שונה באופיו מכל קפה-בר-ביסטרו-מסעדה (אל תמחקו את המיותר, כי אין) אחר בעיר, למרות קריצות סקנדינביות כ"פנקייקס דניים" מבטטה ונוסחי הגשה שונים של שניצל וינאי. כנראה זיכרונות ילדות של השף, ששורשיו גרמניים. בין לבין יש שם ארוחות בוקר מגוונות, כריכי קרואסון וסלטים, כמה בשרים, כמה פירות-ים, החברים הרגילים.

החצר החיצונית, כמו החדר הפנימי, לא השתנתה הרבה מאז ימי "אלי אולי", ששכנה כאן בעבר, ורק הוקפה בדים לבנים ועוטרה באשוח מקושט, מטופש ומיותר. היינו שני חברים בצהריים אופטימיים, אז ישבנו בחצר והלכנו על עסקית (מבחר לא גדול של ראשונה ועיקרית, במחיר נמוך במעט מהמקורי).

הכי טובה בראשונות היתה מנת לחם הבית - לחם אגוזים מתקתק, רך ומפנק. אחריו בדירוג שרימפס בשום, שהגיעו בשרניים על מחבת רוחשת רוטב עצבני, עתיר שמן זית ושום, כמובטח, ויותר מדי מלח. צלי בקר קר היה מין רוסטביף לא גאוני במיוחד, קצת גס וחסר השראה, בסדר ולא יותר.

בעיקריות עשינו הומאז' למורשת האירופית כשבחרנו נקניקיית בקר ושניצל "הולשטיין", שניצל עגל וינאי דק למשעי, פריך כיאות מבחוץ ועליו צמד ביצי עין. גרסה אותנטית ומשכנעת אמנם של ידידנו השניצל, ועדיין, רק שניצל. ההום פרייז שלצידו היה מבאס: פרוסות תפוחי אדמה ברוטב שהותיר טעם לוואי. והנקניקייה, אכן מהז'אנר הגרמני, לא נקניקיית הצעצוע הנפוצה בסביבתנו, אבל חוץ מזה שהיתה אמיתית, היתה די בינונית. הפירה המורכב שעליו רבצה – מתפוחי אדמה, גבינת עזים ועשבי תיבול - היה לא רע, אם כי יבש מעט.

כללית, היד המתבלת באנדרסן סובלת מחוסר יציבות מצערת: מנות הבשר תפלות מדי, כמה מהאחרות מתובלות בהתלהבות מופרזת. מה יכולנו לעשות, אם לא לעבור לקינוח: מגדלון פנקייקס צרי קוטר, בן שלוש קומות, שביניהן שכבות של פירות, מעליהן כדור גלידת וניל ומסביבן רוטב מייפל עשיר. זה נראה טוב, נשמע טוב ולטעמי גם נטעם טוב: בצק עדין ונימוח ושילובים קלים ורעננים. שותפי לארוחה החליט להחמיר וטען כי הפנקייקס מציפים אותו נוסטלגיה - זיכרון ארוחת בוקר סתמית שאכל באילת. אבל אתם לא חייבים להקשיב לו. זה רשע מרושע.

• אנדרסן, רחוב ברנר 2, תל-אביב. טל' 03-5251140