"קריאה נרגשת לנסראללה"

כמי שדאגתו נתונה לעם הלבנוני ולרווחתו, אתה ודאי אדם רגיש. אם כן, לא תסרב לבקשתה הצנועה של אזרחית ישראלית דאוגה. לא הרבה אני רוצה לבקש, רק זאת: התפשט! המלחמה ודאי העבירה אותה על דעתה, כך אתה חושב עליי כרגע, אלא שאין שום נימה לא ראויה בבקשתי.

אני רוצה שתתקלף.

מהגלימה (ואולי זה קפטן), חומת המגן הבוהקת שלך. מהברזנט העבה הזה שמי יודע מה הוא מחביא תחתיו. כרס מבוישת, אולי בטן שעירה ובטח כמה התלבטויות. ייתכן ואפילו מעט צער, או שלא נשאר לך מזה?! כשתישאר חמוש בגופיית סבא ותחתונים, גם אתה כבר לא תפחד מעצמך. אתה תיראה פגיע ואנושי כמו כולנו. תגיד, אתה גם ישן ככה, מרופד?

התקלף מהמשקפיים עבות הזגוגית שלך, שמכסות על המצמוצים שמתמצמצים לך. אין מה לעשות, מנהיג דגול, גם אנשים כמוך, המאמינים שהם סגני אלוהים, צריכים ללחח את השטח. ככה זה בטבע. כשתסיר את ההגנות המעודשות שלך העולם ייראה לך שונה. קצת זולג וקצת מטושטש, כמו דרך טיפת מים. פתאום לא תהיה כל-כך בטוח.

התפרק מהמבטים הננעצים שלך. אתה יכול לשחרר את שרירי העיניים ולבהות מדי פעם. כן, לבהות ללא מטרה. זה מאוד מרגיע. מתי בפעם האחרונה הסתכלת לאנשים בעיניים כאילו אין תקשורת בסביבה?! תודה. קרוב לעשוריים שאתה מדבר אל מצלמות ושוכח שיש מאחוריהן אנשים. כמוך.

גלה את הראש המקוסד שלך. תלתלים מוגנים בטורבן מתורבש ואולי בתרבוש מטורבן. אתה יודע, מתחת להוד ולהדר שהם משרים, הראש שלך בסך הכל די עקום. לא הרי נאום כשאתה חבוש בכובע, כהרי נאום כשאינך חמוש בכיסוי ראש.

השלך הרחק את הפאתוס הצדקני, המתלהם שאתה מטפח בקנאות כזו. נסה לדבר פעם כאילו לא מיקרופון מצוי בקצות שפתיך, אלא אוויר נקי מרעלים. השאר את הרעם והזעם ונסה פעם לדבר בלחש. נראה לי שזה לא קרה לך מאז היית בן חמש ואבא שלך ביקש ממך קצת שקט כי הוא רוצה לנוח.

הנח בצד את תנועות הידיים הרחבות שעמלת על שכלולן במשך השנים. תראה שברגע שהן צמודות לגוף, גם הקול באורח פלא מנמיך טוס. די לנופף ולקרצף, ואם בכל זאת אתה מתעקש, רעייתך תשמח אם תעזור לה לנקות את הבית. זה קרה לך פעם, שעזרת לה? תנסה. נעים מדי פעם לבנות דברים, לא רק להרוס.

השאר הרחק מאחוריך את הביטחון המזופת שאתה צודק וכולם טועים. אם אתה כזה חכם, כפי שאתה מצהיר על עצמך, אתה יודע שהאמת לא גרה רק מצפון לראש-הנקרה. על כל פנים, האמת כפי שעזרת לה, בטובך, להתרגש על דרום לבנון, לא משהו. אם אתה מעריך את עצמך כאיש רוח ולא רק כביצועיסט, נסה לחפש אותה במקומות לא צפויים.

אני מקווה שהבנת, איש עטוף ומכוסה ומגובב, למה אני מתכוונת.

קרא את זה שוב ואולי תעז. בפני עצמך. להתקלף.

• דורית ברזילי, 37, מתגוררת ביקנעם-עלית, קולטת פליטה מוקדמת ופליטים. לטור הקודם של דורית לחצו כאן