חלמו את סינגפור, קיבלו אפגניסטן
הנמל חרב, שדה התעופה הרוס, המעברים שוממים ו-4 מכל 5 תושבים תלויים בחסדיהם של ארגוני הסיוע. יחידות דיור חדישות במקום ההתנחלויות? אולי הש"ג במוצבי חמאס. שנתיים אחרי הנסיגה הישראלית, חלומם של אלפי משכילים וסוחרים הוא להתנתקות נוספת מעזה - רק הפעם שלהם, והכי רחוק שאפשר
"אנו דוחים כל אפשרות ליצירת מערכת מכס ומיסוי נפרדת - האחת לגדה ושנייה לרצועה - כי הדבר רק ישרת את ישראל, שחותרת להפריד בין השתיים. לכן גם לא נקים ועדה עצמאית נפרדת לטיפול ברצועת עזה שלאחר ההתנתקות. זה עניין מסוכן".
ההצהרה הזאת, שנשמעת היום אירונית במיוחד, יצאה ערב הנסיגה הישראלית מעזה מפיו של מוחמד דחלאן, מי שהחזיק אז ב"תיק ההתנתקות" ברשות הפלסטינית. הוא הדגיש כי הפרויקטים שיוקמו בשטח ההתנחלויות המפונות יספקו עבודה לעשרת-אלפים פלסטינים. החממות לבדן אמורות היו להעסיק יותר מארבעת-אלפים פועלים. שדה התעופה ברפיח, הנמל בעזה והמעברים יועדו להיות התשתית של "סינגפור המזרח-תיכונית", אותה תכננה הרשות להקים בסיוע הבנק העולמי. 42 מומחים העמיד דחלאן בצוותים שונים, ואלה אמורים היו ללוות את הוצאתו לפועל של חלום סינגפור. הצוותים ביצעו עבודה יסודית, ואפילו דנו ביתרונות ובחסרונות של הפרטת המעברים ברצועת עזה - עד כדי כך הרחיקו לכת. ומה קורה באותה סינגפור שמדרום לאשקלון שנתיים אחרי?
שדה התעופה ברפיח הרוס כמעט לחלוטין. הפלסטינים משתמשים בו לירי על היישובים הישראליים הסובבים את דרום הרצועה. רק השבוע ספג מגדל הפיקוח של מה שנותר מהשדה טיל ישראלי.
הנמל של עזה עומד שומם, מחכה אולי לחיל הים של החמאס. דייגים רבים הצטרפו למעגל האבטלה בגלל ההגבלות על השיט שמטילה ישראל.
המעברים לא הופרטו וכנראה לא יופרטו במאה הנוכחית. סגירתם המתמשכת גורמת נזק של מאות מיליוני דולרים לפלסטינים, שמתקשים לייצא את סחורותיהם וסובלים גם ממחסור במזון ותרופות. מוויכוח ישראלי-פלסטיני של מי ישלוט במעברים, הפך הוויכוח בין הצדדים לכמה משאיות של סיוע מוכנה ישראל שיוכנסו לרצועה דרך אותם מעברים, כדי למנוע אסון הומניטרי.
החממות הרוסות כמעט לחלוטין, אף ש-70 אחוזים מאלפי החממות שהיו פרוסות ברצועה היו תקינות לעבודה ערב הפינוי. הפעילות היחידה שעוד התנהלה בהן הייתה איסוף וגניבה של פלסטיק, ניילונים, מתכות, צמחים וקצת פירות וירקות; גם זה נגמר כמה ימים אחרי ההתנתקות, כי העזתים לא רצו שום זכר לישראל.
התשתיות השתנו ללא היכר, ולא בזכות התוכניות של הבנק העולמי. המלחמות הפנימיות העקובות מדם, בנוסף לתרומה האווירית והקרקעית של צה"ל, הותירו אותן הרוסות ונחשלות.
פרויקטים גדולים? המפעלים היחידים שקמו על אדמת ההתנחלויות הם הבסיסים הצבאיים של הארגונים השונים, שמצאו מרחבים להתאמן ולתרגל רקטות חדשות. יחידות הדיור היחידות שהוקמו על קרקע היישובים הישראליים הן הקרוואנים של הש"ג מהחמאס ומוועדות ההתנגדות העממית.
האוכלוסייה: על פי נתוני הארגונים הבינלאומיים, אחוז המובטלים ברצועה עלה בעשרות אחוזים מאז ההתנתקות. כנ"ל גם אחוז העניים והנזקקים, כאשר על פי ג'ון גניג, ראש מערך הסיוע של אונר"א ברצועה, כ-80 אחוזים מתוך 1.3 מיליון הפלסטינים המתגוררים שם זקוקים לסעד.
אפילו לוח השנה שונה
ומה לגבי אזהרותיו של דחלאן מפני ההפרדה בין הרצועה לגדה? בתחילה הקימו הרשות והפלגים הפלסטיניים ועדה משותפת, לניהול "חגיגות ההתנתקות". אבל היה זה הדבר המשותף האחרון ברצועה, אם מתעלמים מהניסיון הלא-רציני של ממשלת האחדות שקרסה. הוועדה המשותפת הוקמה, אבל חגיגות הניצחון היו נפרדות, ונתנו את האות לתוכניות הנפרדות של כל אחד משני הארגונים הפלסטיניים הגדולים. שנתיים אחרי, העזתים בהובלת החמאס הוכיחו שהם "לא פראיירים", והקימו ממשלה משלהם - עם מערכת חינוך, בריאות, מינהל וכספים נפרדים. אפילו החופשה הרשמית ברצועה שונה מזו שבגדה.
סינגפור, אם כן, לא הוקמה ברצועה. השאלה שמטרידה
כיום רבים ברשות, היא האם מתכוון חמאס להקים נסיכות איסלאמית ברצועה, דוגמת זו שביסס הטליבאן באפגניסטן. בינתיים בחמאס מכחישים בתוקף כל אפשרות כזו. שנתיים אחרי, ברצועה גם מדברים על חדירה עמוקה של אל-קאעידה, בינתיים פחות במובן הצבאי המלא ויותר מבחינת האידיאולוגיה - זו הולכת וצוברת תאוצה בקרב קבוצה הולכת וגדלה של עזתים, בעיקר צעירים מובטלים וחסרי תקווה.
שנתיים אחרי הנסיגה הישראלית, חלומם של אלפי צעירים, משכילים, אנשי עסקים וסוחרים, הוא להתנתקות אחת נוספת מעזה - רק הפעם שלהם, והכי רחוק שאפשר.
עוד בסדרה: