חוּבֶּזָה: געגועים לשדות ילדות

בשנות ילדותי הכרתי את החִלמית בשלל שמות: לָחְמית, לחם ערבי או בשמה הערבי – חובֶּזָה. האגדות על היותה מרכיב חשוב בתפריט הירושלמי בתקופת המצור הביאו את ילדי המושב שבו גדלתי לאכול אותה בתאווה, כשם שזללנו צמחים נוספים, שונים ומשונים, שצמחו בשדותינו. התעלמנו מהעלים, שלא נראו מושכי לב במיוחד, ואכלנו את הפרי הדומה לכפתור שטוח, על אף מרקמו הרירי והלא מאוד נעים.

עד לאחרונה חשבתי שאכלנו את אותם פירות כפתוריים בטעות: כשביררתי בקרב חברותיי הירושלמיות, כאלה שנולדו לפני ואחרי קום המדינה, התברר שגם הן אכלו את הכפתורים, בעוד בּעָלים השתמשו האמהות, בעיקר כתחליף לתרד.

מתי משיגים?

עלי חלמית מצויים בשדותינו מסוף דצמבר ועד אמצע מאי בערך, אך אם תכננתם להכין מהם משהו לכבוד יום העצמאות, מוטב לוותר, שכן העלים של סוף העונה יבשושיים במקצת ומרקמם גס ולא נעים. כדאי להרחיק אל חיק הטבע ולקטוף עלים הצומחים באזור נקי מאבק בנייה, כלי רכב מזהמים או כלבים משוטטים.

זה בריא?

החלמית היא אחד מצמחי המרפא של ארץ ישראל. משתמשים בכל חלקיה (פרט לשורש), טריים או יבשים. חליטה (2 כפיות עלים/פרחים/פירות, טריים או יבשים, לכוס מים) הנלגמת חמה או קרה, עשויה להקל במקרים של עצירות, בצקת, הצטננות וכאבי בטן. אפשר להכין מהחליטה גם רטיה שתועיל במקרים של עקיצות חרקים, צריבת סרפד, חבלות ודלקות בעור או סביב ציפורן.

מה מכינים?

למעשה ניתן להכין מהחלמית את כל מה שמכינים מתרד או מנגולד (סילקא, פאזי) והיא משתלבת נהדר בפשטידות, בורקס, מרקים, תבשילי אורז, תבשילי ירקות, ועוד. ניתן לנצל את העלים הגדולים לגלגול ומילוי, כפי שמכינים עלי גפן ממולאים; עלים צעירים ניתן לאכול גם ללא בישול, כמרכיב בסלט. גם את הפרחים הסגולים ניתן לאכול, טריים, כחלק מסלט או כעיטור טעים למאכלים אחרים.