איירון מן נגד באטמן: מי פה הגבר?

"האביר האפל", סרט ההמשך ל"באטמן מתחיל", תפס את רובנו לא מוכנים. אחרי סדרת סרטים שחלקם טובים ("באטמן מתחיל"), חלקם רעים ("באטמן ורובין" ו"באטמן לנצח") וחלקם מצוינים ("באטמן" ו"באטמן חוזר"), הגיעה יצירת המופת הזו של כריסטופר נולן, שבאטמן כבר לעולם לא ייראה אותו הדבר לאחריה. מותו של השחקן הית' לדג'ר רק הוסיף לפן האפל והקודר של הסרט, שבטרם יצא לאקרנים כבר הפך למיתולוגי.

הדיונים האם לדג'ר יזכה באוסקר מפנים בימים האחרונים את מקומם לשאלה מי ייקח בשבילו את האוסקר. מת או חי, זה ללא ספק תפקיד חייו, כג'וקר המצמרר, המטורף והמרגש ביותר שנראה על המסך. גם שאר כוכבי הסרט (כריסטיאן בייל, מייקל קיין, מורגן פרימן, מגי ג'ילנהול, גרי אולדמן, אנטוני מייקל הול ועוד) מצטיינים, מי יותר ומי פחות, בתפקידים משכנעים הצובעים את הסרט כולו בתחושות אפוקליפטיות ההולמות ימים שכאלה, כשלאף אחד כבר לא ברור מי הטובים ומי הרעים.

לדג'ר בתפקיד הג'וקר. אפל ומרתק, בניגוד לדיוידי

אבל אז הגיע הדיוידי וכל מה שהסרט הצליח לא להיות, הדיוידי התעקש להיות. נכון שהסרט עמוס באפקטים, פיצוצים, טכנולוגיות צילום חדשניות, עריכה מבריקה, שחקנים וכפילים חסרי פחד ובאטמוביל (ובגלגולו החדש באטפוד) מגניב במיוחד, אבל כל אלה הם רק תפאורה לעלילה טעונה ופסיכולוגית, שמחווירה אל מול עווית פנים כמעט בלתי מורגשת של לדג'ר.

מסיבה לא ברורה התוספות המאוד דלות של הדיוידי מתעקשות להדגיש דווקא את כל אלה ולהתעלם לחלוטין מעבודת השחקנים, יצירת האווירה, התסריט המורכב, היסטוריה שלמה של סרטי קומיקס וכל מה שהפך את הסרט הזה להרבה יותר ממופע טכנולוגי מרשים.

באטמן. מתמקדים בחליפה במקום בדמות שבתוכה 

בין התוספות המאכזבות ניתן למצוא אינספור הסברים מייגעים על כמה נפלאה, מסובכת ומורכבת היא טכנולוגיית ה-IMAX, כמה היה מסובך לצלם את סצינת המרדף, כמה שוקלות המצלמות, שש סצנות שצולמו בפורמט IMAX, גלריית תמונות וטריילרים. בין התוספות היותר חביבות ניתן למצוא סרטון על יצירת הפסקול ושישה קטעים עם מהדורות החדשות של גותהם, "גותהם טונייט", שצולמו במיוחד.

מה שאין שם, וכל כך היה מתבקש שיהיה, אלה ראיונות עם השחקנים, מאחורי הקלעים, סצנות שלא נכנסו (אפילו רק עם לדג'ר), ראיון עומק עם כריסטופר נולן או לפחות ערוץ שמע איתו. בקיצור, כל דבר שיספק את מי שראה את הסרט וכל כך נהנה, שלא לדבר על המעריצים. אפילו המארז החביב בצורת הבטמוביל לא מכפה על תחושת הזלזול בצופים.

בשבוע הראשון ליציאתו של מארז הדיוידי נמכרו 10 מיליון עותקים בארצות הברית בלבד. הקידום לו זכה היה עצום ולא בכדי הוא יצא בדיוק לכריסמס. אבל במקרה הזה, זה לא ההייפ שגרם לאכזבה ברחבי העולם. זה פשוט שהצפייה בו לא משתווה או אפילו מזכירה את חווית הצפייה בסרט עצמו.

• "האביר האפל", מהדורה מיוחדת. הפצה: הד ארצי 

יצא גבר

וממארז מושקע ויזואלית אך מאכזב אחד למארז מושקע ויזואלית ומפתיע לטובה אחר. "איירון מן" זכה גם הוא ללא מעט שבחים והצליח יפה בקופות. גם את ציר העלילה שלו מניע איש מאוד עשיר (רוברט דאוני ג'וניור), שחי באחוזה מרשימה ובזכות לא מעט אמצעים טכנולוגיים נלחם ברשע מחוץ לחוק. וגם כאן יש שחקן עם עבר אפל ולא מעט סקס אפיל.

"איירון מן". עושה כבוד למסורת 

ואולם המארז של "איירון מן" בבימויו של ג'ון פבראו, שמגיע באריזת מתכת או מסיכה אדומה, עמוס וגדוש בתוספות שבאמת מצליחות לפנק את הצופה. אין ספק שחברת "מארבל" מכירה היטב את הקהל שלה ומודעת לכך שמודבר בחבורה של אובססיביים שלא יסתפקו בסרטון תדמית קצר וטכנולוגי. בין שלל התוספות ניתן למצוא פירוט, לעיתים מייגע, על תהליכי האינמציה, התלת מימד, האפקטים, התפאורה ויצירת החליפה, וביקורים בסטודיו ובחדרי הישיבות.

למי שפחות מתעניין בצד הויזואלי מחכים אינספור ביקורים על הסטים השונים וראיונות עם היוצרים, אנשי "מארבל" וכמובן השחקנים הראשיים (דאוני ג'וניור וג'ף בריג'ס). והרי מהידועות היא שכמה שיותר רוברט דאוני ג'וניור, ככה יותר טוב. בנוסף יש גם קטעים מהאודישן המצולם של דאוני ג'וניור, מהחזרות שלו עם ברידג'ס וכל הסרטונים משובצים בקטעים מאחורי הקלעים ובשיתוף מלא של כל המשתתפים בסרט.

מלבד זה יש גם מהדורת חדשות בידורית המתייחסת לתגובות

הקשות כביכול בעולם על כך שהטריילר של הסרט עומד להפוך לסרט באורך מלא ומה זה יעשה לדמויות, כי "הקהל מת על גווינת פאלטרו בתפקיד בן שלושת רבעי השנייה שלה".

ההבדל המרכזי בין המארזים הוא הדרך בה התוספות ב"איירון מן" מתייחסות להיסטוריה של הסרט, של הדמות ושל תרבות הקומיקס ממנה הוא מגיע. באופן משונה גם כאן אין ערוץ שמע מתבקש עם הבמאי או השחקנים. אבל אין ספק שהפעם הדיוידי עושה כבוד גדול ליצירה, ובמיוחד לקהל שלה. 

• "איירון מן", מארז לאספנים. הפצה: NMC יונייטד