ניו יורק: עיתונאי שקרן בעבר, קואצ'ר בהווה

העיתונאי לשעבר, שהתפרסם בשל שורה של כתבות שקריות ומפוברקות ב"ניו יורק טיימס", החל לעבוד בתור מאמן אישי. שש שנים אחרי שנחשפה הפרשה שזעזעה העיתון היוקרתי בעולם, מתברר כי ג'ייסון בלייר מצא קריירה חדשה - ייעוץ לאנשים אחרים בנוגע לחייהם.

בלייר סיפר כי כשהוא מספר לאנשים על עיסוקו החדש הם אומרים לו: "'רגע, אתה קואצ'ר? זה לא הגיוני בכלל'. אבל אז הם מתחילים לחשוב על ניסיון החיים שלי ועל כל החוויות שעברתי בחיי והם אומרים: 'רגע, זה דווקא כן הגיוני". 

משנה מקום משנה מזל. בלייר בניו יורק (צילום ארכיון: AP)

בלייר (33) התפטר מתפקידו ככתב ב"טיימס" לפני חמש שנים לאחר שהתברר כי הוא בדה ידיעות רבות בעיתון היוקרתי ביותר בעולם. כתוצאה מהפרשה התפטרו שני עורכים בכירים בעיתון. בלייר, מצדו, כתב ספר מצליח על חוויותיו ומיד לאחר מכן נעלם מהעין הציבורית.

בשנתיים האחרונות, בשקט בשקט, הוא החל לעבוד בתור מאמן אישי בחברה העוסקת בבריאות הנפש בצפון מדינת וירג'יניה. "הוא מצליח ליצור קשר מצוין עם המטופלים", סיפר מייקל אוברשניידר, פסיכולוג שהעסיק את בלייר ושכנע אותו לעבוד בתור קואצ'ר. "לפעמים אתה פוגש אנשים שיש להם אישיות מחשמלת. ג'ייסון משתמש עכשיו בכשרונותיו למטרות טובות יותר".

אוברשניידר סיפר כי הוא נתקל בבלייר לראשונה כשראה אותו עומד בראש קבוצת תמיכה לאנשים הסובלים מהפרעה דו-קוטבית. הוא ייסד את הקבוצה בעיירת הולדתו סנטרוויל בווירג'יניה, אחרי שהוא אובחן בעצמו כסובל מהמחלה. הפסיכולוג המנוסה אמר כי הוא התרשם מכברת הדרך שעבר בלייר ולכן החיט להעסיק אותו. "מעט מאוד אנשים יכולים לעבור את מה שהוא עבר ולשרוד את זה. הוא באמת סיפור הצלחה".

בלייר התפטר מעבודתו בעיתון ב-1 במאי 2003 לאחר ארבע שנות עבודה. הוא נחשב לכוכב עולה ב"טיימס" ווייתכן שהיה ממשיך להתקדם, אלמלא נחשד שהעתיק ממקורות אחרים את רוב הכתבות שמסר לפירסום. כתבת של

העיתון "סן-אנטוניו אקספרס ניוז", התקשרה ב-26 באפריל לעורכי ה"טיימס" והפנתה את תשומת לבם ל"דמיון מפתיע" בין כתבה של בלייר על אם שבנה נעדר בעיראק לכתבה שהיא עצמה פרסמה בנושא שבוע קודם לכן. "הוא לקח ממני פסקאות שלמות", אמרה לעורכים.

"טיימס" הפעיל מיד שבעה עיתונאים מן הצוות שלו, והטיל עליהם לחקור ולבדוק את כל כתבותיו של בלייר. החקירה הולידה כתבה והתנצלות ענקית, שאותה מיקם העיתון בראש העמוד הראשון שלו ועל פני לא פחות מארבעה עמודים שלמים. הפרשה הוגדרה על ידי בכירי העיתון "אחת מנקודות השפל בהיסטוריה של 152 שנות העיתון".