מדוע נוהגים להפנות את הציפורניים כלפי הנר בהבדלה?
שאלה:
מדוע בהבדלה אנו שמים את האצבעות עם הצד של הציפורן כלפי הנר? (שולה, רמת-גן)
תשובה:
במוצאי שבת מברכים ברכת "בורא מאורי האש", ומודים לה' על כך שנתן לאדם את היכולת לשלוט באש ולהנות מאורה וחומה. האש היא אחד הסמלים ליכולת של האדם ליצור ולהשתמש בטבע, והואיל ובמשך השבת היינו מנועים מעשיית מלאכה, כאשר אנו מבדילים בין קודש לחול וחוזרים לימי המעשה, אנו מנצלים את ההזדמנות ומברכים על הנר.
הברכה היא לא על עצם האש, שהינה תופעה טבעית, אלא על השימוש שהאדם משתמש בה, וכך מדויקת לשון הברכה: לא "בורא האש" אלא "בורא מאורי האש" – כלומר הברכה היא על המאור שבא מהאש, על השימוש שאנו עושים בה (בה"ג הלכות הבדלה).
לכן אמרו חכמים שאין מברכים על הנר עד שיהנו מאורו (ברכות נא). נחלקו חכמים שם איזו עוצמת תאורה נחשבת הנאה מספקת, ולהלכה נפסק כדעת חזקיה, שתאורה המספיקה לאפשר הבחנה בין מטבע של מדינה אחת לאחרת נחשבת הנאה מספקת. הגדרה דומה אמרו שם בתלמוד הירושלמי, שהאור צריך להספיק בכדי להבחין "בין ציפורן לבשר". הואיל והגדרות אלו דומות, ובדרך כלל אנשים אינם מסתובבים במוצאי שבתות עם מטבעות ממדינות שונות בכיסיהם, פשט המנהג להשתמש בהבחנה ש"בין ציפורן לבשר" לפני הברכה. טעם מעניין הוסיפו הראשונים להסביר מדוע דוקא נבחרו הציפרניים – משום שהם גדלות תמיד ומבטאות ברכה (טור תרצ"ז).
כאשר אנו צעירים, הכל גדל – היקף הראש, העצמות, מערכות הגוף. בהגיענו לבגרות, במרבית המערכות הגדילה נעצרת, ובחלקן מתחילה נסיגה. הידיים מבטאות את העשיה, ובקצה ידי המעשה, הציפורניים ממשיכות בגדילה כל חיינו. בעת המעבר בין קודש לחול, כאשר אנחנו מברכים על האש - שבשימוש נכון בידי האדם יכולה להיטיב, אך גם סכנה גדולה טמונה בה, אנו מסתכלים בקצות האצבעות, מבחינים שתמיד יש עוד אפשרות לגדול, ומברכים לבורא מאורי האש. (משיב: הרב דרור ברמה)
מומלצים
