ממכר כראוי: Torchlight 2
משחק התפקידים-פעולה החדש של Runic עשיר וממכר כראוי, אבל פחות מבדר למשחק חוזר מכצפוי. חובבי דיאבלו יאהבו, אם הם לא מתנגדים לסגנון הגרפי
המבוך העמוק שבו בילינו את רוב Torchlight המקורי מופיע רק לרגע, בפתיחת משחק ההמשך, ואור רפאים מבשר רעות מהבהב ביציאה ממנו. רגע לאחר מכן מגיח מתוכו האלכימאי, אחת משלוש הדמויות שיכולנו לגלם במשחק הקודם, עטוף מרגל עד ראש בשריון אימתני ומוקף באנרגייה השחורה של אורדרק, כוח הרשע שהבסנו בתחתית המבוך. הנצחון, כמו תמיד במשחקים מצליחים שמולידים המשכים, היה רק הקדמה לקרב גדול יותר.
עוד ב-Games: מנצח "רק בבאטלפילד 3" מנחית מסוק על המרפסת
כמו דיאבלו 2 ל-1
סדרת Torchlight פותחה על ידי Runic Games, מפתחת קטנה שמובלת על ידי כמה מאנשי "בליזארד צפון" ז"ל, האולפן שהמציא את דיאבלו ואיתו ז'אנר שלם של משחקי תפקידים-פעולה. לא פלא אם כן ש-Torchlight נחשב לאחד מדמויי דיאבלו הטובים של השנים האחרונות: Runic יודעים ללכוד במדויק את הנוסחה הממכרת, גם אם הם לא הראו עד כה שאיפה להוסיף לה פיצ'רים מהותיים. Torchlight 2 הוא בדיוק מה ש-Runic הבטיחו, לא פחות מזה: הרחבה עצומה של Torchlight ברמת התוכן, כולל שדרוג של מנגנוני ומצבי משחק, כמו תמיכה חיונית במשחק שיתופי (עד שישה שחקנים). הוא גם לא יותר מזה.
אם את Torchlight בילינו בתוך מבוך אחד, גם אם עמוק ובעל מספר אזורים נפרדים במראם ואוכלוסיית המפלצות ששורצת בהם, המרדף שלנו אחר האלכימאי, המושחת בכוחו של אורדרק, יקח אותנו מיערות ירוקים למדבריות רחבי ידיים; ממישורים קפואים לשבילי הרים; ממקדשים עתיקים למערות קבורה, מכרות, תעלות ביוב ושרידיהן של ערים מכניות קדומות. פיזית, המשחק גדול פי כמה מקודמו, בלי שנפגעה רמת הגיוון, שהיא יותר מקוסמטית - לכל אזור יש את המפלצות שלו ומספר מאפיינים אינטראקטיביים יחודיים, כמו מלכודות, מנגנונים שחושפים חדרים סודיים, עצמים מתפרקים/מתפוצצים, אפקטים סביבתיים שיכולים לפגוע או לסייע לכם וכן הלאה.
כל אזור על נופיו ויצוריו מציג טווח צבעים שונה, מרקם פני שטח ואפקטים של תאורה ומזג אוויר שמבדילים אותו מאזורים אחרים, באותו סגנון מצוייר שאפיין את המשחק הקודם. אם אתם מאלה ששנאו את המעבר של סדרת דיאבלו מגרפיקה ריאליסטית וקודרת למראה צבעוני ומוגזם יותר, משחקי Torchlight הולכים צעד אחד מעבר לזה וידרשו, לכל הפחות, תקופת הסתגלות. ראוי לציון פס הקול על תרומתו הגדולה לאווירה, במיוחד המוזיקה של מאט אולמן, שמייד עם ניגון הצלילים הראשונים תזהו אותו כמלחין דיאבלו 1 ו-2.
עוד ב-Games: עזרו לעצב את מראהו העתידי של פק-מן
בתר-שסף בשלוש מערכות
ההמשך לא רק גדול יותר, הוא גם פתוח יותר. Torchlight המקורי היה ליניארי - התקדמנו בו קומה אחר קומה. Torchlight 2 מחולק לשלוש מערכות: בעוד ההתקדמות ממערכה למערכה ובמשימות העלילתיות היא רובה ליניארית, בכל מערכה יש מפת פני שטח גדולה שניתן לחקור באופן כמעט חופשי, תוך איתור והשלמת "קווסטים" צידיים. זה לא סקיירים, כמובן, אבל זה יותר מעניין מלרוץ בשבילים ומסדרונות כל המשחק.
Torchlight 2 הוא לא Bastion: עם כל הגודל והעושר שלו, הוא לא מנסה לעשות משהו חדש עם הז'אנר. ניתן להטיח בו את כל הביקורות הרגילות נגד דמויי דיאבלו: שהוא 98 אחוזי קרב עם מעט מדי שינויי קצב ומשחקיות; שהרדיפה אחר ציוד חדש שהוא מהותית זהה לציוד הישן שלכם אבל מוסיף כמה נקודות לנזק פה, כמה נקודות להגנה נגד אש שם, היא סיזיפית; שהמפות שלו היו יכולות להיות מעניינות יותר והסיפור יותר מושקע ומשולב במשחק עצמו ולא רק בתיאורי משימות וקטעי קישור בין פרקים. על חלק מהמאפיינים האלה יש ביקורת מוצדקת, חלק הם ממהותה של החיה - מחזור ההרוג-אסוף-שלל-צבור-ניסיון-שדרג-דמות המהיר והמתגמל של סוג המשחקים המדובר.
הדבר החשוב הוא שלמרות קנה המידה הרחב הרבה יותר, למרות שיש הרבה יותר מפלצות עם כוחות שונים, יותר סוגי ציוד ודרכים לשדרג אותו, האיזון נשמר לאורך כל המשחק, ובליבו מנגנון קרב מהיר ומספק שממלא הרבה דברים במקביל: ממלא את התשוקה לראות דברים מתפרקים, נשרפים, מתחשמלים ונזרקים לאחור; ממלא את מד ה-Charge של הדמות שלכם, שמאפשר לה, לפי מקצועה, להפגין כל מיני ביצועים מרשימים במיוחד; ממלא את מדי הניסיון והתהילה שלה, שכל אחד מהם תורם לחיזוקה; ממלא את רשימת המצאי שלכם בכל מיני חפצים ואת הכיס שלכם בזהב, בו ניתן להשתמש בחנויות או נותני שירותים אחרים שמפוזרים בעולם המשחק, למשל ה-Enchanters, שיכולים בעבור חופן מטבעות להוסיף תכונות שונות לחפצים, אפילו לחפצים קסומים ונדירים. קצב מהיר עם שילוב קרוב למושלם של אתגר ותגמול - תלוי בדמות, בסגנון המשחק ובדמות שבחרתם - מבטיחים שעות של משחק מהפנט, כפי שהייתם מצפים מיוצרי דיאבלו.
עוד ב-Games: הורידו ושחקו את StarCry, מוד מדע בדיוני ל-Crysis
כל יום אותו מקום
אחרי שסיכמנו שהמשחק ממכר כראוי, עכשיו לאכזבה הגדולה שלי ממנו: הרנדומיזציה. מהמאפיינים הידועים של דמויי דיאבלו היא האקראיות - מפות שמשתנות ממשחק למשחק, מיקום וכמות מפלצות, הציוד שנופל מהן. מאחר ואורך החיים של המשחקים הללו מבוסס על משחק חוזר ונשנה, שנותן לשחקן את ההזדמנות לפתח דמויות שונות ולחקור סגנונות קרב מגוונים, התיאוריה היא שהאקראיות עוזרת למשחקים חוזרים - דרך אותו סיפור, על פני אותן סביבות כלליות ונגד אותן מפלצות - להפתיע ולהישאר רעננים. כדי שזה יעבוד, השינויים ממשחק למשחק צריכים להיות משמעותיים מספיק; למרבה הצער, רוב המשחקים נכשלים בזה (משחק אחד שדווקא מצליח עם זה בגדול פותח על ידי איש אחד, The Binding of Isaac). גם Torchlight 2 כושל כאן, אם כי אולי פחות מהפיל שבחדר, דיאבלו 3.
כן, כל פעם שתתחילו משחק המפות יבנו מחדש: לא תפגשו בדיוק את אותן קבוצות מפלצות בדיוק באותם מקומות, וכמובן שפריטי הציוד המדוייקים שתבזזו מגופותיהן יהיו תלויים במזל. אבל מה הטעם בכך שפיתולי המפה מעט שונים, אם אתה יודע מראש בדיוק איזה תוכן תמצא בה? כי סוגי התוכן העיקריים לא עוברים שום רנדומיזציה: הקווסטים המשניים הם אותם קווסטים, הדמויות שתפגשו אותן דמויות, סוגי המפלצות נותרים קבועים פר מפה. אם המבוך היה בקצה המזרחי של המפה במשחק הקודם, עכשיו הוא במערבי - אז מה? זה עדיין אותו מבוך, באותו גודל ועם אותו מספר קומות, ובסופו - בדיוק אותו בוס. במשחק שהושקע כל-כך הרבה ביצירת מגוון תכנים בעבורו, לא היה צריך להיות קשה להרחיב את מנגנון הרנדומיזציה כך שישנה את העולם ממשחק למשחק באופן נרחב יותר שעדיין ישאר הגיוני ומאוזן. זה לא נעשה, והתוצאה היא שאחרי ריצה אחת דרכו Torchlight 2 הופך הרבה פחות מושך ומעניין ממה שהוא היה יכול להיות אם יוצר העולם האקראי שלו היה גמיש ובלתי צפוי יותר.
החסרון הזה אפילו יותר משמעותי אם תיקחו בחשבון שמערכת פיתוח הדמות של Torchlight 2, שמאפשרת לכם לשדרג כ-30 יכולות וכוחות שונים לכל אחת מארבע הדמויות החדשות שניתן ליצור, לא מאפשרת respec מלא (חלוקה מחדש של נקודות השדרוג), אלא רק של שלושת השדרוגים האחרונים שביצעתם. התוצאה - במשחק מלא, שיביא אתכם לסביבות דרגה 60, תוכלו לשדרג עד תומן בסך הכל כ-5 מתוך 30 היכולות הזמינות לדמות. כדי לנסות מבחר גדול מהיכולות של כל דמות במלוא כוחן, תצטרכו להתחיל את Torchlight 2 מחדש עשרות פעמים - וזה היה מאוד עוזר כאן אם המשחק לא היה צפוי כל-כך מהפעם השניה והלאה.
בגלל האכזבה שלי מהעובדה שלמשחק כמעט ולא נותרו הפתעות עבורי אחרי השלמה אחת (כמעט - עדיין אפשר לסמוך על זה שפעמיים-שלוש במשחק יופיע מבוך אקראי קטן שהוא לא חלק מהתוכנית הקבועה, או תיתקלו בחדר סודי מסוג חדש או אפילו - אלוהים ישמור - חידה קטנה), שקלתי להוריד לו את הציון ל-3.5 כוכבים. בסופו של דבר, אחרי ששעות משחק רבות נוספות נעלמו לתהום הנשיה בלי ששמתי לב, החלטתי לוותר לו על זה בזכות המשחקיות הבסיסית המלוטשת, שהוא קלע אליה היטב כל-כך, וההשקעה בכמויות התוכן ביחס ל-Torchlight המקורי - בלי לשכוח גם שמדובר במשחק שמתומחר ב-20 דולר, שליש ממחיר דיאבלו 3, ותומך במודים שוודאי ירחיבו אותו בעתיד.
יאהבו: חובבי דיאבלו שלא מתנגדים לסגנון הגרפי
ישנאו: מי שמחפשים עולם משחק שמפותח יותר מהעיצוב הגרפי של המפלצות שלו
