חלום אמריקני - מה בדיוק אנחנו מפסידים?

אחרי שסיפרנו על התסבוכת שסביב נושא הייבוא מארצות הברית, הגיע הזמן להראות מי נלחם על פתיחת השוק, ומה בדיוק אנחנו מחמיצים

בפרק הקודם סיפרנו לכם על הקשיים העומדים בפני יבואני הרכב שמבקשים לייבא מכוניות יפניות המיוצרות בארצות הברית. כעת, הגיע הזמן לספר אילו מכוניות היו שמחים היבואנים למכור לכם - אבל אינם יכולים. 

 

ניסאן

 

יבואני ניסאן גילו רק לאחרונה את האופציה האמריקנית, וזאת אחרי שקבלו אישור ועידוד מניסאן שתהליך כזה רצוי ואפשרי. וניתן בהחלט להבין את ההתלהבות של היבואן המקומי מהאפשרויות האמריקניות. המבחר האירופי של ניסאן סובל היום ממספר חוסרים, בייחוד בתחום מכוניות הנוסעים הגדולות והמיניוואנים, ואילו בתחומים אחרים (משפחתיות) הוא נראה מעט אפרורי. הקו האמריקני שונה לחלוטין, מושך יותר וכולל מכוניות כמו האלטימה או אפילו המקסימה החדשה. הוא יכול לסייע גם בתחום המיניוואנים הגדולים שכה חסרים לניסאן בשנים האחרונות עם הקווסט האופנתי.

 

והיבואן, שמאוד רוצה לקדם את התדמית בארץ, מדבר אפילו על ייבוא מכוניות של אינפיניטי (מותג היוקרה של ניסאן) אם רק ירשו לו. בקיצור, ניסאן לא מדברים על דגם אחד אלא על כמה וכמה, היצרן מוכן ללכת איתם אם יבוטל המחסום.

 

סובארו

 

בסובארו העניין פשוט הרבה יותר. כמותג קטן סובארו סובלת מהיצע דגמים מוגבל וקטן מכדי לאפשר נפח מכירות גדול, והיבואן תר אחר כל דרך להרחיבו. אחת הדרכים המעניינות יותר היא ייבוא הבאחה. זהו טנדר מבוסס לגאסי שמיוצר בארצות הברית, ומציע אווירה אופנתית בהרבה - ומן הסתם גם מנהגי כביש טובים עשרות מונים - מטנדרים מסורתיים. הבאחה יכול ליצור נישה משלו אם רק יקבל את אישור העלייה המיוחל, שכרגע נעצר במחסום התקינה. אנשי סובארו הם כרגע מהלוחמים הנלהבים בהסרת המחסום.

 

מיצובישי

 

במיצובישי העניינים אפילו פשוטים יותר מבסובארו. היצרן היפני המשתקם ערך ארגון מחדש של היצע הדגמים, בעקבותיו מצא עצמו היבואן תקופה ארוכה ללא משפחתית גדולה בקטגוריית ה-2.0 ליטר החשובה. הגאלאנט, שהייתה בעבר מתחרה בעלת נוכחות בשוק, אינה מיוצרת היום עבור אירופה וליבואן אין מתחרה במאזדה 6. זה אפילו מציב אותו במצב מביך - בו מכונית הנוסעים הגדולה ביותר של מיצובישי בארץ היא הלאנסר.

 

הפיתרון למצב הבעייתי הזה הוא להביא את הגאלנאט החדשה מארצות הברית, מכונית שנראית טוב ובהחלט יכולה להתאים לשוק המקומי. זה כמובן נעצר כרגע במחסום התקינה, כי למיצובישי אין תוכניות להביא את המכונית לאירופה. ואם יפתח כבר השער, אז התוכניות במיצובישי יעברו אפילו להילוך גבוה יותר, עם כוונה להביא את האקליפס (הבאה), ואת רכב הכביש-שטח המכונה אנדוור.

 

איסוזו

 

איסוזו הייתה בעצם האחרונה להכניס לארץ - דרך הדלת האחורית - מכונית ממותג יפני שמיוצר בארצות הברית. מדובר ברודיאו, שאישור ייבואו בוודאי גרם בשנים שאחרי אי נוחות במשרד התחבורה. אבל הרודיאו יורד מפס הייצור וכעת המצב שם מסובך יותר.

 

מצד אחד, סובל המותג מצמצום היצע דרסטי ביותר שיותיר אותו בקרוב עם ה-D מקס בלבד. מצד שני, אם תיפתח ההגבלה, הוא יכול יהיה להביא את האסנדר מארצות-הברית ולהוסיף רכב שטח גדול ומהודר להיצע. אלא שאז הוא יתחרה באותו כלי עצמו ממש, הטרייל-בלייזר, שמגיע במדי שברולט וללא בעיות מיוחדות, מארצות הברית. ולכן לאנשי UMI אין כרגע סיבות מיוחדות להתאמץ בצד של איסוזו.

 

הונדה

 

שלא במפתיע היו אנשי הונדה מהיבואנים היפנים הראשונים שהרימו על סדר היום את הנושא האמריקני. אחרי הכל, בתחילת הדרך היה היבואן המקומי מחובר יותר להונדה אמריקה מאשר ליפן.

 

דוגמאות לכלים שהיו יכולים לסייע להונדה בארץ לא חסרים. היבואן רצה מאוד את האודיסיי, מיניוואן גדול שחסר לו בהיצע. הוא היה יכול להיעזר גם בפיילוט או ב-MDX, כלי הפנאי הגדולים שמצליחים בארצות הברית. יתרה מזו הונדה הציעה באופן מסורתי בשנים האחרונות את האקורד ה"אמריקנית" (שהגיעה דווקא מיפן) כדגם גדול ויקר, שנתפס גם כיוקרתי מהאחות האירופית. וכיוון שהם מוכרחים כיום להשתמש רק בגרסה האירופית, הם למעשה הפסידו דגם חשוב. וכאן כמובן לא מסתיימות האפשרויות של הונדה באמריקה.

 

ואולם נראה שבתקופה האחרונה התעייף היבואן מהמאבק במשרד התחבורה, ובנוסף תחשיבים שערך מצאו שהמחיר הצפוי יהיה גבוה ממה שסבר תחילה. אבל זה לא סוף הדרך, וגם אם בהונדה לא נאבקים היום סביר להניח שגם הם ישמחו ליהנות משינוי בכללי התקינה.

  

טויוטה

 

המבחר האמריקני של טויוטה ענק, אבל מבחינת היבואן אין כרגע עניין בדגמים מסוימים בארצות הברית. הוא לא בטוח אם יהיה כאן יתרון כלכלי, ומעבר לכך הוא יודע שבטויוטה הדברים עובדים אחרת. היפנים מחליטים מה נחוץ ורצוי לכל שוק ופועלים בהתאם לכך.