למה היפניות לא רוצות לבשל?

דלפק הסושי קורץ לי בעליזות על שלל האפשרויות הגלומות בו, אבל הדייט שלי לארוחת הצהריים גונב בגדול את ההצגה: פרופסור בן עמי שילוני, מומחה בעל שם עולמי לתרבות יפן. עם יד על הלב: כמה פעמים יצא לכם לאכול צהריים עם אייקון?

זה שהוא מאגר ידע בלתי נדלה לתרבות יפן, ברור מאליו. בנוסף לכך, למרות שהוא כבר לא ילד (שילוני יצא השנה לפנסיה), יש בו חן כובש ומשובת נעורים שבתוספת מבט ממזרי גורמים לך לאהוב את האיש ממבט ראשון.

כיון שאני מאוד מתרגשת מהמעמד, אני שופכת כוס מים על הדלפק והמחברת שלי גם יחד. המאמא-סן (בעלת המקום) מפזזת מיד לעברי תוך שהיא פוצחת במבצע יבוש הדלפק. אני מחליפה צבעים ומתנצלת ממושכות: 'גומאנאסאי'. השילוני מפטיר בעקבותי 'סומימאסן' מה שאומר שכנראה שוב פישלתי ולא השתמשתי במונח

המדויק. נו מילא. בכל מקרה כבר עשיתי רושם רע. אנחנו מדברים על עניני היום: על ראש הממשלה היפני הססגוני קואיזומי, על המשפחה הקיסרית (תחום ההתמחות הספציפי של שותפי לארוחת הצהריים) וגם קצת על שילוני האיש.

השיחה נמשכת בקפטריה של הסגל באוניברסיטת טודאי (או אוניברסיטת טוקיו) היוקרתית, מכיוון שגירשו אותנו בבושת פנים מהסושי-בר (התירוץ הרשמי היה הפסקת הצהריים, אבל לדעתי הסיבה האמיתית היא ההתנהגות הקלוקלת שלי). אנחנו ישובים מול חלון ענק החושף עצים בשלכת שבוערים בשלל צבעים. 

- איך נדבקת בחיידק האלים שקוראים לו יפן, אני שואלת אני את האיש שמולי, שמציין השנה 40 שנה לרומן שלו עם ארץ השמש העולה.

הוא צוחק במלוא הפה. "הגשתי בקשה למלגת לימודים ביפן, היינו כבר זוג צעיר עם תינוקת, אבל החלטנו ללכת על זה", והשאר היסטוריה, אני משלימה את המשפט.

"אני שייך לדור שניסה להבין את התמונה הכוללת", הוא מסביר לי. "כתבתי את הספרים 'יפן המסורתית' ו'יפן המודרנית' שמנסים לטפל בהכל. היום זה אחרת. יש התמחויות מאוד ספציפיות. אני רציתי להראות תמונה כללית של יפן. ויש אמרו שזה היה יומרני מצידי". בעולם של ההתמחויות ההולכות ומצטמצמות, יושב מולי הקיסר האחרון, עוברת מחשבה במוחי.

- תגיד בן-עמי (אני מרשה לעצמי לשבור דיסטנס אחרי 3 שעות) למה הצעירות היפניות היום לא רוצות להתחתן?

הוא חושב קצת ועונה: "יש היום הרבה צעירות ביפן שלא רוצות להתחתן או דוחות את הנישואין. הן רוצות קריירה והן יודעות שביפן יהיה להן קשה לשלב בין השניים. הבעלים היפנים לא עוזרים, ולכן הן יודעות שהן תאלצנה להקריב את הקריירה. הבנות הצעירות היום רוצות לעשות חיים. החברות הנשואות שלהן אומללות, מה שלא מגביר את החשק. בעבר, בחורה לא נשואה נחשבה כישלון, אבל היום זה לא כך. יפניות רבות גרות אצל ההורים וכל המשכורת שלהן מוקדשת לבילויים: קניות, נסיעות לחו"ל, מסעדות יוקרה. למה אני צריכה להינשא?, היא אומרת לעצמה, וכך קורה שצעירות רבות מגדלות כלב כתחליף לילד".

אין סיבה לטרוח במטבח. טייק-אווי יפני                      (צילום: איריס ז'ורלט)

- מה עם בישולים? אני עוברת לנושא האהוב עלי, למה הן לא רוצות לבשל?

"אין להן סיבה לבשל", הוא אומר", "ממש לא בא להן להכין לבעל ארוחת בוקר, לארוז לו אובנטו (לאנצ' בוקס) לעבודה, כשיבואו הילדים לעולם להכין להם אובנטו לביה"ס שיעמוד בסטנדרטים הגבוהים, ובסוף היום להכין ארוחת ערב לכל המשפחה. "בסופו של דבר", מסכם שילוני, "הבנות גרות עם ההורים, אין להן הוצאות כלל, כל המשכרות מוקדשת למותרות, וזה נפלא לכלכלה היפנית. היפנים לא קונים מספיק והבנות האלו מצילות את המצב".

אם מה שמפריע לצעירות היפניות זה עול הבישול, אני חושבת שהן עושות טעות קרדינלית (לנושאים האחרים אני מבטיחה לעצמי להקדיש יותר מחשבה). במדינה שבא כל כך קל לבשל והכל מוכן, מבושל לגמרי או למחצה, הכל זמין נגיש טעים וזול. כן, זול.

אוכל מהיר - בגירסה היפנית

ביפן הרבה יותר זול לאכול מרק עם אטריות (ראמן) בחוץ או סושי ממסוע הסושי המסתובב (קאיטן סושי) מאשר לקנות את הרכיבים לחוד ולבשל אותם בבית. שלא לדבר על כך שבחוץ זה הרבה יותר טעים. אם רוצים לבשל בבית, המרכולים היפנים מלאים במגשי ירקות שורש קלופים וחתוכים, מוכנים לבישול בסיר הנאבה, בשר בקר פרוס לו דקיקות מוכן לטבילה בסיר השאבו שאבו או הסוקיאקי, פיסות בצק עגלגלות מוכנות לקיפול הגיוזה (הקרפלעך היפני), לצידן מגשי בשר טחון מוכן למילוי, ורוטב תואם ממתין לעקרת הבית שתאסוף אותו. חסות ועלי בייבי שטופים וחתוכים ממלאים שקיות תפוחות ותערובות של ירקות טריים ומבושלים עם רוטב מוכן בצד, קורצים לקונה. המרכולים מלאים באוכל מוכן, טעים להפליא ומגוון: מאוכל יפני מסורתי, דרך סיני, תאילנדי וויאטנמי ועד אוכל מערבי לגמרי. מגשי סושי מוכנים לאכילה ולידם אובנטו מלאים כל טוב.

הנשים היפניות המבוגרות מתלוננות על כך שהצעירות לא עושות שום דבר כהלכה: ציר הדאשי אינו מוכן מפתיתי דג הבוניטו המיובש אלא מאבקת אינסטנט, הן משתמשות בקוביית קארי מוכנה לבישול הקדירה היפנית הפופולרית "קארה רייס", ואת תכולת השולחן המפואר של אושוגאצו (ראש השנה היפני) הן קונות רובו ככולו במרכול, במקום לטרוח על המאכלים המסורתיים במטבחן, נדות בראשן הקשישות ונזכרות בימים שלא ישובו עוד, בהם הן בישלו הכל מאפס.

הנה שני מתכונים קלים, למי שעדיין מוכנים להיכנס למטבח:

טופו עם קישואים

חומרים:

1/2 ק"ג טופו מסוג קשה , חתוך לקוביות בגודל 3X3 ס"מ

5 קישואים גדולים, חתוכים לקוביות בגודל 3X3 ס"מ

2 כפות שמן שומשום

1/2 1 כוסות ציר דאשי מאבקה

1 בצל ירוק, קצוץ

3 כפות רוטב סויה יפני

4 כפות מירין (יין אורז מתוק)

אופן ההכנה:

1. מחממים את השמן בווק או במחבת ומטגנים את קוביות הקישואים, מוסיפים את שאר החומרים - מלבד הטופו – מנמיכים את הלהבה, מכסים ומבשלים עד שהקישואים מתרככים. טועמים ומתקנים תיבול.
2. מוסיפים את הטופו ומבשלים על להבה נמוכה עוד כ-5 דקות. מגישים חם.

מרק סלמון ואצות

חומרים:

1 ק"ג פילה סלמון

1 דאיקון (צנון יפני), אפשר להחליף בלפת - חתוכה לקוביות גדולות

1/2 כרוב, חתוך גס

1 בצל, חתוך גס

כרישה חתוכה למקטעים של 5 ס"מ

1 גזר, פרוס

כוס פטריות שיטאקה, חצויות, טריות או מיובשות מושרות במיים חמים לשעה

2 תפוחי אדמה - חתוכים לרבעים

8 כוסות ציר דאשי מוכן אבקה

3 כפות רוטב סויה יפני

1/4 כוס סאקה

פלפל שחור

10 ס"מ אצה מסוג וואקאמה, או קונבו

אופן ההכנה:

1. מניחים את כל החומרים בסיר. מביאים לרתיחה ומבשלים על להבה נמוכה כשעה. טועמים ומתקנים תיבול. מגישים חם. בצד אוכלים אורז חם ודביק.

איטאדאקימאס!