רוכשת קיבלה דירה באיחור, יורשיה זכו בפיצוי

אישה שהייתה חלק מקבוצת רכישה תבעה את הקבלנית "אלקטרה" אך מתה בזמן ההליך. התביעה התקבלה חלקית והיורשים יקבלו כ-185 אלף שקל

עו"ד טל יעקובוביץ | פסקדיןפורסם: 10.02.21 , 09:28

בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה שהגישה אישה שקנתה דירה בנתניה במסגרת קבוצת רכישה, אבל זו נמסרה לה באיחור של יותר משנה ושלושה חודשים. השופט עדי הדר דחה את טענות החברה הקבלנית "אלקטרה" וחייב אותה ב-185 אלף שקל. מאחר שהרוכשת הלכה לעולמה זמן קצר לאחר הגשת התביעה, יורשיה ניהלו את ההליך במקומה וזכו בפיצוי.

הרוכשת טענה בכתב התביעה כי הצטרפה לקבוצת רכישה שקנתה זכויות במגרש בעיר ימים בנתניה. קבוצת הרכישה התקשרה בהסכם בנייה עם חברת "אלקטרה", שהתחייבה להקים על השטח בניין בן 72 יחידות דיור, ולמסור את הדירה בתוך 19 חודשים - בתוספת גרייס של חודשיים ממועד קבלת צו התחלת עבודה.

הרוכשת טענה כי ב-2015, לאחר עיכוב משמעותי במסירת החזקה בדירות לקבוצת הרכישה, נחתמה פשרה שבמסגרתה הסכימו הצדדים על דחיית מועד המסירה החוזי ואלקטרה התחייבה למסור את הדירות "לא יאוחר מ-60 יום מחיבור הבניין לחשמל". החשמל חובר בפברואר 2015 ולכן היה על הנתבעת למסור את הדירות באפריל 2015.

(צילום: shutterstock)

ואולם, בפועל נמסרה החזקה רק באפריל 2016, כשנה לאחר מועד המסירה על פי הסכם הפשרה וכשנה וחצי לאחר מועד המסירה החוזי. התובעת ציינה כי לפני מסירת הדירה על פי הסכם הפשרה גילתה בדירה ליקויי רטיבות ולכן מועד המסירה נדחה בכשנה.

כחצי שנה לאחר הגשת התביעה נפטרה התובעת, ויורשיה נכנסו בנעליה לצורך ניהול ההליך. החברה טענה בתגובה כי הדירה הייתה מוכנה במועד שנקבע בהסכם הפשרה אך המנוחה נמנעה מקבלתה ועיכבה את המסירה במשך חודשים ארוכים ללא סיבה.

על פי גרסתה, בסמוך למועד מסירת הדירה טענה הרוכשת שבדירה יש רטיבות שגרמה לנזק ובכלל זה שינתה את צבע האבן שבה רוצפה הדירה. המנוחה דרשה שהריצוף בדירה יוחלף. הנתבעת ציינה כי הרטיבות שהייתה בדירה טופלה מיד על ידה ולא היה מקום לדרישה המוגזמת להחליף את כל הריצוף.

אבל השופט עדי הדר קיבל את התביעה בהתאם למומחה שמינה וקבע שהחברה לא פעלה ולא חתרה למסור את הדירה בתאריך שנקבע בהסכם הפשרה, והדירה הייתה מוכנה רק בתחילת נובמבר 2015. עוד נקבע כי הרוכשת פעלה לקבל את הדירה ללא כל מענה אופרטיבי מצד נציגי הקבלן.

השופט הוסיף כי די בעובדה שהנתבעת לא הציגה פרוטוקול מסירה חתום כנדרש בהסכם המכר כדי לקבוע כי יש לקבל את טענת התובעים שהדירה לא הייתה ראויה למגורים באפריל 2015 ואף לאחר מכן.

עם זאת, נקבע כי החל ממחצית חודש נובמבר לא הייתה מניעה לבצע מסירה וכל שנותר היה לתאם מועד. בנסיבות אלה, ממועד זה ועד למועד המסירה בפועל באפריל 2016 הייתה אחריות משותפת של שני הצדדים לאיטיות הרבה של התהליך הפשוט לכאורה של תאום מועד מסירה.

השופט הדגיש כי על פי הסכם הפשרה יש למנות את האיחור על פי המועד הקבוע בהסכם הבנייה. לפיכך, על הנתבעת לפצות בסך הכל על איחור של 15.5 חודשים. עוד חויבה הנתבעת להחזיר חלק מהארנונה ודמי הניהול ששילמה המנוחה.

בסך הכל חויבה אלקטרה לפצות את התובעים ב-167,250 שקל בתוספת שכר טרחת עו"ד בסך 18 אלף שקל, מחצית סכום האגרה ומלוא התשלום שהעבירו התובעים למומחה בית המשפט.