סחרוף ותזמורת המהפכה: לראות את ברי עירום על הבמה ולא להתרגש

ברי סחרוף הביא את "סימנים של חולשה" לאופרה(צילום: רז גרוס)

"נגיעות", האלבום הנגיש והמיינסטרימי ביותר של סחרוף, מעולם לא היה הפייבוריט שלי. אהבתי גם אותו, אבל את הברי שלי תמיד העדפתי כסאחיסטי, דיסטורשני, מלוכלך, ואם אפשר גם חלוצי ואלקטרוני - בדיוק כמו ב"סימנים של חולשה", אלבום המופת שיצר עם רע מוכיח ולקח את המוזיקה הישראלית אל נקודת האל-חזור.

והנה, גם האלבום הזה משנת 1994 חזר אמש (ד') לבמה, במופע מיוחד של סחרוף ומוכיח עם תזמורת המהפכה. בקדמת הבמה של בית האופרה בתל אביב, ישבה התזמורת, מאחוריה על במה מוגבהת היו סחרוף ומוכיח, במבנה שיש בו הצהרה - ברור מי מארח את מי. שירי האלבום נוגנו אחד אחרי השני, בסדר המקורי של האלבום ("כמה יוסי", הלהיט שפותח את האלבום נשמר לסוף).

אולם החוויה הייתה, איך לומר, מוזרה. השירים הופשטו מהרובד האלקטרוני, העמוס והמלא שלהם, ובמקומו נכנסו כלי התזמורת בעיבודים כמעט זהים, אבל מרוככים. הטמפו ירד, "הזיות" הפך מהורהר, "רעש לבן" איטי - את הביטים החליפו הכינורות.

עוד ביקורות מוזיקה:

החדש של רונה קינן: ייאוש נעים ומערסל

מרחבא אוסטין: הלהקה הפלסטינית שלא מאמינה ב-BDS

שיא הרגש: דני רובס לא השאיר לחי יבשה בהיכל התרבות

רע מוכיח על החשמלית והתופים(צילום: רז גרוס)

תזמורת המהפכה משתפת פעולה עם אמנים מז'אנרים שונים מזה זמן מה, כך היא מצמצמת את הפערים שקיימים בין אמנות גבוהה לכאורה לבין מוזיקה להמונים - ומערערת על התפיסה האליטיסטית הזו. אבל האם היחידה הלהקתית של ברי סחרוף, אחד הפרפורמרים הטובים בארץ ויוצר בחסד, שמוביל את קדמת העשייה המוזיקלית בארץ כבר שנים - יכולה לעמוד על במה אחת עם תזמורת? האם שתי היחידות הללו מצליחות להפוך למקשה אחת? האם העיבודים התזמורתיים מוסיפים פרשנות נוספת ומעניינת לאלבום שכבר הפך חלק מהקאנון הישראלי?

על פניו, התשובה היא כן, תזמורת המהפכה שיתפה פעולה עם להקות רוקנ'רול כבר שנים, ויש לכך דוגמאות רבות. אולם במבחן התוצאה התשובה לא חד משמעית. לפעמים זה עובד, לפעמים פחות. ברגעים הרועשים ביותר, כשכל התזמורת ניגנה, מוכיח התפרע על התופים (או על החשמלית) וסחרוף ניגן בכל הכוח ושר - שם זה עבד, הלהיב, עניין. כשהגיעו ל"בשבילך" השיר השישי במופע, עלתה על הבמה מקהלת "בת שיר" לבושת לבן. הם הקיפו את סחרוף ומוכיח, ונתנו זריקת מרץ על גלי סופרן למופע כולו – פה זה התחבר. וגם בביצוע השונה ל"נפתלי הדג" כשסחרוף התיישב, ובחורה צעירה שרה בקדמת הבמה בקול דקיק בליווי המקהלה (אל דאגה סחרוף והגיטרה הצטרפו בסוף). הרגע הטוב ביותר במופע היה השיר האחרון לפני ההדרן, "בריז'יט ברדו זה לא פשוט", כלי הנשיפה נתנו טוויסט ספרדי לשיר המופלא, הבמה כולה נרעשה וגעשה עם מעל 50 איש שעמדו עליה בבת אחת.

הבמה העמוסה(צילום: רז גרוס)

מתוך המופע(צילום: רז גרוס)

המופע הזה הפשיט את סחרוף מהגיטרה שלו, הלכה למעשה. בכמה מהשירים הוא עמד במרכז הבמה עירום, והקול שלו קיבל מקום של כבוד. ברגעים בהם הגיטרה שלו נשמעה, היא דגדגה את הגוף שייחל לעמוד, להשתחרר מכבליו המעונבים והנוחים של האולם המיושב ולרקוד. אגב, כשכבר ניתן האות לעמוד, רגע לפני ההדרן, יד טפחה על גבי וביקשה ממני לשבת. המחווה הסמלית סימנה את ההבדל בין אמש לבין ההופעה של "נגיעות", עם הלהקה הגדולה, האנרגיות המטורפות, תחושת הצלצולים באוזניים והרגליים הדואבות בסופה. במופע עם התזמורת גם סחרוף נראה לפרקים כמי שלא מוצא את מקומו - הוא שמר על שקט בין השירים וכמעט ולא הסתובב, וכשהסתיימה ההופעה - אחרי שהקהל מחא כפיים דקות ארוכות בעמידה - השתררה דממה באולם ובגוף.

תזמורת המהפכה תארח את ברי סחרוף ורע מוכיח גם ב-6 באפריל באודיטוריום בחיפה.