|
|
טורים אישיים: |
|
על השולחן בביתו של נווה מונחת מערכת השעות של כיתה ב'. אלה בת השמונה נרדמת רק הדר גיל-עד | |
אם הייתם אומרים לי לפני כמה חודשים שאני אצטרך לעזוב את הבית שלי, את העיר שלי ואת יהודית פלד מבית השיטה כותבת לבעלה, אל״מ (מיל׳) משה פלד שמתנדב למילואים, לבנם התאומות חוגגות שנה, ומלמדות אותי שאנחנו במרתון שבו אין לאן או בשביל מה למהר. הן ביום הראשון לניסוי המשפחתי המתבגרים רק נהמו. את היום השני ביליתי בצילומי בוק עם בג"ץ פסק כי יום הלימודים בכיתות התקשורת יסתיים ב-16:45, ולא יתקצר. אצלנו מיד יותר מ-30 שנים עברו מאז שהחבר הטוב שלי החליט שהוא לא יושב לידי ביום הראשון אבא היה מורה ומחנך, וכל שנה בחופש הוא היה איתנו בבית. החלום של אחרים היה העינוי בזמן שאתם עוטפים בהתרגשות ספרים ומחברות, אני מנסה להרגיע את החרדות. אחרי שהילד השופטים ביטלו את ההחלטה לקצץ שעה מיום הלימודים בחינוך המיוחד. הם הבינו שכל דקה הילדים שלכם אולי 'סגורים' עם חברים, וזה יופי, אבל ממש עכשיו יש ילדים שיושבים לבד ההצעה הזו שהאחיינית שלי קיבלה באינסטרגרם לא נותנת לי מנוח. נכון, זו לא תופעה בגיל שש התחלתי לעשן סיגריות. בגיל שמונה שתיתי אלכוהול. בגיל 11 הדלקתי את הג'וינט מתחילת הדרך היה לי ברור שאני רוצה לדבר על מה שאני עוברת, ואני עדיין עושה זאת. צעדתי כאב לבן טרנסג'נדר, ולמען בני וחבריו וחברותיו. צעדתי בשביל כל מי שגאה, כל לסיים 12 שנות לימוד זו בהחלט סיבה למסיבה, אבל לא בהכרח במחיר של מאות שקלים עבור בבוקר שבו התאומות נולדו, באותו בית חולים, סבתא לביאה נפטרה. שמונה חודשים אחרי, בום. אבא שלי יצא מהארון והחיים התהפכו. ברגע אחד המשפחה שלי הפכה לשיחת היום, וכל פתאום באמצע החיים חליתי באפליפסיה, והמשבר היה גדול. לא יכולתי לפרנס את המשפחה, כאב לבן טרנסג'נדר שאלו אותי, איך יודעים שזה-זה? איך מתחילים וממשיכים? איך חיים התגלית החשובה של המדענים הישראלים, שגילו ממצא שעשוי להביא למציאת תרופה שתסייע פעם ניסיתי להסתיר את הגמגום בכל מחיר, כי בטיפולים לימדו אותי "להתגבר" ולדבר |
|
|
| | |
|
| | | |