אסיפת הורים
"הפגיעה השקטה בנפשו של הילד": האם אתם הורים נרקיסיסטים? #42
42:47
תכירו את הילדים השקופים של החופש הגדול. בזמן שחלקנו עסוקים בדפדוף מבצעים לטיולי וויקנד מאורגנים לחו"ל, והראש שלנו כבר נמצא עמוק ברומא ובפריז, יש עכשיו ילדים וילדות שמבחינתם הסיוט הגדול שלהם רק התחיל. קוראים לו "החופש הגדול".
בעוד שהילדים שלכם 'סגורים' עם חברים, מוצפים בהודעות וואטסאפ ויש להם ים של הזמנות לכל מיני פעילויות ואירועים, וזה יופי, הילדים השקופים של החופש הגדול מחכים לשמוע דפיקה על הדלת או לקבל איזו התראה על הודעה נכנסת בטלפון הנייד.
השבוע פנתה אליי אימא כואבת ושיתפה אותי במה שעובר על הילד שלה, תלמיד בכיתה ז'. את החופש שעבר, כך היא סיפרה לי, הוא העביר לבד. אף חבר לא טרח להגיע אליו, הטלפון שלו נותר דומם. מעבר לכך, מלבד קבוצת הוואטסאפ של הכיתה שבה הוא נמצא, הילד שלה הודר מכל הקבוצות האחרות שהחברים שלו פתחו.
לדבריה, קבוצה של תלמידים שעוד ביסודי מיררו לו את החיים, המשיכה איתו גם לחטיבה. היא ובעלה חשבו שבחטיבה הם יפתחו דף חדש, אולם לאכזבתם ולתסכולם, קבוצת הילדים הזו הצליחה להכתים את שמו גם בחטיבה. כשכמה ילדים התארגנו לצאת לסרט, הוא לא ידע מה זה בכלל. טיול אופניים, לא היה לו מושג. כשהם החליטו ללכת למשחק של הפועל ירושלים ב'ארנה'', כמובן שרק בדיעבד הוא שמע על זה.
קראו עוד:
כשהיא דיברה איתי, היה לה חשוב להבהיר שהיא ממש לא חושבת שהילדים האלה רעים מטבעם. פשוט אין להם מושג איזו פגיעה וצלקת נפשית המעשים שלהם מעוללים לילד שלה. שאלתי אותה אם יצא לה לפנות להורים שלהם. "בטח", היא ענתה לי, "רק שחלק היו עסוקים מדי, וחלק חשבו שאין להם באמת דרך להשפיע על הילדים הבוגרים שלהם". כמו שאמרה לה אימא אחת: "הם לא בני חמש, מה אנחנו כבר יכולים להגיד להם?".
שמעתם פעם על ילד שלא רק שהוא לא אוהב את החופש הגדול, אלא מבחינתו מדובר בחור שחור בזמן, וברגע שהוא מתחיל הוא רק מחכה שהוא כבר יעבור? התרגלנו בתקשורת אחת לחצי שנה לפרסם את האייטם התורן על הילד/ה שעשו עליהם חרם, אבל נראה שאי-אפשר לברוח משאלת מיליון הדולר: האם זה באמת מעניין מישהו?
מה הסיכוי שהורה שיש לו ילד שטוב לו בכיתה, ושהוא מסודר עם חברים, יפתח את ליבו ויקדיש כמה רגעים של חסד לילד אחר שקשה לו? ואולי החופש הזה הוא בדיוק הזמן שכל הורה צריך לשאול את עצמו: אילו ילדים אני רוצה לגדל לחיים? אילו טיפוסים אני רוצה שהילדים שלי יהיו? אכפתיים? מתחשבים? עם לב ענק? או כאלה שכל מה שעניין אותם הם המתקנים המטורפים של יורודיסני?
ואת השיעור החשוב הזה, שבואו, איך שלא נהפוך אותו יהיה השיעור החשוב בחיים של הילדים שלכם, רק אתם, ההורים, תוכלו להעניק לילדים שלכם בבית הספר של החיים.
יש לי מנהג: לא תמיד אני מצליח לעמוד בו, אבל אני משתדל לשלוח לכל התלמידים שלי אחרי שהחופש הגדול התחיל הודעת וואטסאפ קצרה: "היי, רק לבדוק שעובר בטוב מצד החברים בחופש. זהו. לא צריך יותר מזה. לכו לילדים שלכם ושאלו אותם שאלה אחת פשוטה: "האם יש לכם חברים שאין להם חברים לבלות איתם בחופש?". מאוד פשוט.
זה הזמן להגדיל ראש ולפתוח את הלב. זה הזמן להעצים את הטוב שטמון בילדים שלכם, ולהראות להם שהרבה לפני רומא פריז או לונדון, מה שחשוב הוא לראות את החברים שלהם. להרגיש אותם. להכיל ולהבין אותם. קוראים לזה בני אדם.
