אסיפת הורים
גישת החינוך המונטסורית: מה זה בדיוק ואיך מיישמים עם הילדים בבית #52
36:29
(האיזנו לפרק של "אסיפת הורים" על הגישה המונטיסורית)
'אמא' היא המילה הנכונה ביותר לפתוח את הטור הזה. כמה כוח יש בשלוש האותיות האלו. יצאתן מהבטן שלה לפני שנה, בהפרש של שבע דקות אחת מהשנייה, וזיכיתן אותנו בתואר כה עוצמתי. "ברוכות הבאות לעולם, גאיה ואמה", אמרתי בפרץ אושר. הבטתי בכן ובאמא בהערצה, ויצאנו למסע.
וכך, מאמא ופאפא שלכן לעיתים מדדים על קצות האצבעות, לעיתים צועדים, ומדי פעם דופקים ספרינטים ואז נזכרים שאנחנו במרתון שבו אין לאן או בשביל מה למהר. הסברתן לנו בדרככן שאין קצב אחיד, דרך פלא או חוקיות בלהיות הורים. ואתן מעניקות לנו שיעור פרטי בהורות מדי יום.
אבא אוהב אותך, מאמין בך ויודע שאת תוכלי להיות כל מה שרק תרצי. כל יום לפני השינה, חשוב לי לומר את המשפט הזה לכל אחת מכן בנפרד, כשאני מנסה לתפוס את המבט שלכן, ולאחר מכן מנשק את המצח או את הראש. זו מן התחייבות שלי כלפיכן, לעתיד שבו אראה אתכן גדלות באושר ובהנאה מהחיים. ואולי גם התחייבות בפני עצמי להיות גם במעגלי החיים האחרים ה-אני הטוב ביותר שלי.
זה לא כזה פשוט להפריד לחלוטין בין משפחה, זוגיות, חברים, עבודה והעצמי (בייחוד שמרבית הלילות עדיין כוללים הקפצות לסירוגין), אבל השאיפה היא להשתדל לשים בצד מתחים, חששות ומחשבות שלא מקדמים אותי, בין אם בחינוך מולכן או בכל מעגל אחר. זה עוזר לי מאוד לא לשכוח את עצמי. למה הכוונה? לכתיבת דברי הוקרה בבוקר על פתק קטן שאותו אני מטמין בכיס הימני של המכנס, להקשבה ל-piano relaxing music בבקרים, כמובן לקריאת ספרים ולספורט על בסיס שבועי. הרי אם אני לא אזכור את עצמי, איך אני אוכל לדאוג לכן?
קראו עוד:
אתן יודעות, יש כל כך הרבה קבוצות של אימהות, ברשתות החברתיות או בוואטסאפ, שבהן הן משתפות אחת את השנייה בהכול. באותו אופן, בכתבות או בטורים אישיים, הדבר הבולט הוא נושא ההלקאה העצמית שהן חושפות. שתדעו, גם לי יוצא לעיתים להרגיש שהסבלנות הולכת לאיבוד. בעיקר בגלל בכי ממושך. כבר אמרתי שמדובר בעצבים על המצב עצמו, ובערך כמו כל פסקה שכתבתי כאן עד עכשיו - המהות היא למידה. או מן חדר כושר לנפש.
אגב, לאחרונה פגשתי ברשת גם אבות שמדברים על הנושא. בינינו אבאל'ה? להפגין רגישות מבפנים החוצה, לא הופך אותך לפחות גברי. אלא לאדם יותר מודע ושלם (נראה לי אחרי משפט כזה אתן צריכות לפרגן לי בחיבוק גאיה ואמה).
נסיכות של אבא, את יום ההולדת הראשון שלכן אתן לא באמת תזכרו, אבל המילים האלה יישארו ואתן תקראו אותן בדיוק כמו האחרים. תהיו בריאות. אני מחכה לראות אתכן ממשיכות לחזק את הקשר אחת עם השנייה, לצפות בהתפתחות שלכן ובשטויות שאנחנו אוהבים לעשות יחד. שתדעו שהטלפונים מהגננת ("בואו לקחת את...", ואז אחרי יומיים - "בואו לקחת את...") מבאסים, אבל זה בקטנה.
נראה לי שגם ממש בקרוב אתן תלמדו ללכת, ולאט-לאט גם לדבר, ואז אוכל לשגע אתכן קצת יותר. ושתדעו גם שאמא ואבא לא שוכחים את חשיבותה של הזוגיות, למעננו ולמענכן, הרי משם הכול התחיל. אז מזל טוב גאיה ואמה פלדמן, אני מוקיר את כוחו של הרגע, מוקיר את מי שאתן עבורי, ואת העתיד לבוא.
שגיא פלדמן הוא אבא לתאומות, יועץ תקשורת, יוצר תוכן של העולם ומחבר הספר רחוק מכאן
#האבא_של_התאומות #התאומות_פלדמן #הבטחתילעצמי
