שתף קטע נבחר

8 דרכים לעזור לילדים עם קשיים חברתיים

אל תאשימו אף אחד במצב, נסו לזהות את הקושי מעבר לתסכול הרגעי ולמדו אותו מיומנויות חברתיות. אם הילד חוזר כל יום עצבני מבית ספר או בוכה מכל הערה, אפשר לעזור לו לשפר קשרים חברתיים ולהרגיש טוב יותר

הילדה חוזרת כל יום בוכה מבית הספר? הילד מתעצבן מהר ומוצא את עצמו במריבות רבות עם חברים? הרבה ילדים מתקשים להשתלב חברתית משתי סיבות עיקריות:

 

- ילדים שמפגינים רגישות גבוהה: ילדים רגישים שנעלבים ונפגעים מכל דבר הכי קטן ובאופן מוגזם ולא מותאם לסיטואציה.

 

- ילדים שבהקשר החברתי נוטים להתווכח, להתנגד ולא לשתף פעולה, וילדים שנוטים להשתלט, להיות תוקפניים או עצבניים (לעיתים זו התנהגות שמכסה על חוסר ביטחון ופחד להיפגע).

 

אל תאשימו את הילד במצב (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
אל תאשימו את הילד במצב(צילום: shutterstock)

בדרך כלל יש קשר בין קושי חברתי לקושי לפרש סיטואציות חברתיות. ילדים אלו מפרשים לא נכון סיטואציות, נוטים להאשים או להרגיש דחויים מכל מבט או הערה שנאמרת, ולכן הם מגיבים באופן שלילי כלפי חבריהם.

 

מה שקורה בסופו של דבר זה שהילדים האחרים באמת מתרחקים מהילד בגלל התגובות הלא מותאמות, הבכי, הכעס וההאשמה כלפיהם, וכך המעגל נמשך והילד מרגיש בודד ומתוסכל.

 

איך נוכל לעזור לילדים שלנו?

 

1. לזהות את הקושי של הילד ולהכיר בו

אנחנו כהורים מכירים את הילד שלנו הכי טוב. אם אנו רואים שהוא חווה התמודדויות חברתיות לא קלות, חווה תסכול ביחסים, תחושה שחברים מתרחקים ממנו או לא משתפים אותו, קושי ליצור חברות קרובה, מריבות רבות ואינטריגות כדאי שניקח אחריות ונחליט לפעול בנושא. הבעיה היא שלרוב ההורים יש נטיה לגונן על הילד ולא להבחין בבעיה האמיתית, אבל אם נתגבר על זה, נוכל לחשוב מה לעשות כדי לשפר את המצב.

 

מה עושים? כדאי להיות ערניים ולזהות אם יש רגישות או קושי. זו לא בושה להכיר בכך ויש היום המון מידע ודרכים לעזור לילד. זיהוי הבעיה והכרה בקושי הם הצעד הראשון לטיפול ושיפור המצב.

 

נסו להבין מה הבעיה במקום לגונן כל הזמן (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
נסו להבין מה הבעיה במקום לגונן כל הזמן(צילום: shutterstock)

2. לייצר הפרדה רגשית

כואב לנו לראות את הילדים שלנו סובלים. אנחנו רוצים לקחת מהם את הסבל ולפעמים ממש מזדהים עם הרגשות והתחושות שלהם. אולי זה נוגע לנו בנקודה כואבת או פצע רגשי מהילדות, אולי מזכיר לנו סיטואציה בה נפגענו מחברים שלנו, עברנו חרם חברתי או הרגשנו שכולם נגדנו ואין לנו עם מי להיות.

 

חשוב להימנע מלהזדהות או להתערבב עם תחושותיו של הילד או "להתפרק" מהקשיים והחוויות הלא נעימות. אם אנחנו מזדהים עם הילד אנחנו לא יכולים באמת להיות שם בשבילו ולעזור לו. כשאנחנו מעורבים רגשית וחווים את הכאב שלו כאילו הוא שלנו, אנחנו לא יכולים להעצים אותו ולעזור לו להתגבר על הקושי.

 

מה עושים? כדאי לפתח מודעות והפרדה בין רגשותינו לרגשותיו. להיות אמפתי זה להבין מה הילד שלי חש מבלי לחוש את זה בעצמי. כך אפשר להקשיב ולתמוך בילד, ולחשוב באופן צלול על האפשרויות והאופציות העומדות בפנינו לטיפול בבעיה.

 

קראו עוד:

פחד של ילדים כהזדמנות לשינוי

9 משפטים על כסף שצריך לומר לילדים

כיצד מתעצבת אישיותו של הילד?

 

3. אל תאשימו

כחלק מהכעס שלנו על מה שקורה לילד שלנו אנחנו לעיתים כועסים ומאשימים את החברים, המורה או המערכת. כדאי להיזהר מזה, קודם כל כי אין בזה תועלת וזה רק מחריף את הבעיה וגם כי זה מלמד את הילד שלנו להיות בעמדת המאשים ובתפקיד הקרבן ולא לקחת אחריות על החלק שלו ביחסים. גישה חיובית תאפשר לנו לרתום את המורה לעזרה לילד, להתייעץ איתה ולשתף עימה פעולה לטובת הילד.

 

בנוסף, חשוב להימנע מלצאת בהצהרות שליליות כנגד הילדים בכיתה. הורים רבים מתמלאים כעס כלפי הילדים האחרים ולוקחים באופן אישי את התנהגותם הפוגעת כלפי ילדם. כתוצאה מכך הם אומרים לילד שלהם משפטים מאשימים ומכלילים כמו : "ילדים הם רעים" או "מקנאים בך". כל הצהרה כזו מעבירה מסר שלילי ומרחיקה עוד יותר את הילד מהאפשרות להתחבר. הילד מתמלא אמונה שלילית כלפי הילדים האחרים ואולי אף כעס וטינה, כך שהמעגל השלילי מחריף ומשפיע על תגובותיו של הילד להתנהגות הסביבה.

 

מה עושים? צריך לשים לב לשיח שלנו ולמסרים שאנחנו מעבירים לילדים. שיח שלילי, כועס ומאשים משריש אמונות שליליות בילדים כלפי הסביבה, והתוצאה היא התרחקות והמשך תחושת כעס וחוסר שייכות.

שימו לב אילו מסרים אתם מעבירים לילדים (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
שימו לב אילו מסרים אתם מעבירים לילדים(צילום: shutterstock)
 

 

4. לא להתערב בכל ענין  

עלינו להיזהר מלהתערב ברגע של מריבה או קושי. אנחנו לא רוצים לייצר תלות בנו. כשאנחנו מרחמים על הילד אנחנו מחלישים אותו ומקבעים את המסכנות שלו. כשאנחנו מגוננים עליו על יד כך שאנחנו מנסים לפתור עבורו בעיות חברתיות, אנו יוצרים תלות ומעודדים חוסר עצמאות.

 

מה עושים? אפשר ללמד את הילד דרכי התמודדות אפקטיביות. להקשיב לו ולעזור לו לחשוב על פתרונות אפשריים או דרכי תגובה לסיטואציות שבהן הוא נתקל, וכך לחזק אותו שהוא מסוגל להתמודד.

ככל שיצליח לפתור קשיים בעצמו ולצלוח אתגרים, כך יחוש טוב יותר ויסמוך על עצמו יותר ויותר שיש לו את היכולת להתמודד ולהסתדר בחברה.

 

לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

 

5. מעבר כיתה או בית ספר לא פותר כל בעיה

הישתדלו לא להגיב בקיצוניות ולא לפעול באופן קיצוני על ידי שליפת הילד מהמסגרת או מעבר דירה כדרך להתמודד עם הבעיה החברתית. כדאי להיזהר מזה, כי לעיתים זה פשוט בריחה מהקושי. אם לילד יש קשיים חברתייים הם יופיעו בדרך זו או אחרת שוב ושוב. הילד לומד להאשים אחרים, לברוח ולא להתמודד, הוא נשאר עם הקושי ומתחיל במקום אחר עם אותם הרגישויות.

 

מה עושים? מעבר דירה או מעבר בית ספר זה המוצא האחרון ולא מומלץ כדרך להתמודד עם הבעיה. צריך לתת לילד כלים להתמודדות וללמד אותו מיומנויות תקשורת.

 

6. לעזור לילד לשפר מיומנויות חברתיות

מומלץ לעבוד עם הילד על הפרשנויות שלו של מה שקורה. לעזור לו לראות עוד אפשרויות ולהגמיש את החשיבה שלו. כדאי לעזור לו לפתח אמפתיה כדי להבין מה השני מרגיש וחווה. זה יעזור לו להבין שלא הכל קשור בו או נעשה נגדו. להסביר לילד שלפעמים ילד אחר לא מרגיש טוב ובגלל זה הוא לא חייך ולא בגלל שהוא לא רוצה להיות חבר שלי.

 

עזרו לילד להימנע מלקפוץ למסקנות ולפתח חוסן להתמודד עם קשיים או אם חוסר הצלחה ולא להיחלש מזה אלא להתחזק ולנסות שוב ושוב עד שהוא מצליח. אם אין לכם את הכלים לעשות זאת, מומלץ לפנות לטיפול, אימון או קבוצה למיומנויות חברתיות, שם יעבדו איתו על הדברים האלה.

 

הסבירו לילד לא למהר להסיק מסקנות (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
הסבירו לילד לא למהר להסיק מסקנות(צילום: shutterstock)

7. לעבוד על עצמנו ועל התגובות שלנו

תגובות ההורים מאד משפיעות על הילדים ואנחנו מהווים דוגמה עבורם להתמודדות.

 

מה לעשות? בדקו את עצמכם - האם אתם נעלבים בקלות ומסיקים מסקנות שליליות? לא פתוחים לחשוב על הצד של הילד השני? מגזימים בתגובות שלכם ומגיבים במילים קשות ושליליות? אם כן, זה משפיע על הילד ומחריף את קשייו. לכן ההתנהלות שלנו והיכולת שלנו להתמודד ולהדריך נכון את הילד היא קריטית.

 

8. לפנות לעזרה מקצועית אם התופעה נמשכת

אם אתם רואים שהילד מתקשה חברתית, שוב ושוב נפגע מילדים אחרים ולא מצליח להשתלב, כדאי לקחת אותו לאבחון על מנת לזהות את מקור הבעיה. כך יתאפשר לעזור לו במקומות שבהם הוא זקוק לעזרה. ניתן להתאמן על כל המיומנויות החברתיות ומיומנויות תקשורת בינאישית, לחזק את הילד ואת ביטחונו העצמי, לעזור לו לצאת ממעגל התסכול והדחיה, ולהרגיש טוב מבחינה חברתית. בנוסף, חשוב שההורים יקבלו יעוץ איך להגיב נכון ואיך להתמודד באופן שמעצים את הילד ומחזק את הדימוי העצמי שלו.

 

קושי להשתלב חברתית זו בעיה שיכולה להפריע מאד לילד ולגרום לו לתסכול רב ותחושות מאד לא נעימות. התסכול גורם לכעס ולמעגל של רגישות לדחיה. כאשר ילד מרגיש דחוי שוב ושוב, הדימוי העצמי שלו עלול להיפגע ונוצרת אצלו רגישות גבוהה וחוסר ביטחון עצמי.

 

גם אנחנו כהורים סובלים כאשר הילד שלנו סובל, ולכן חשוב לטפל בקושי ולעזור לילד להגיע למצב של השתלבות חברתית וקשרים חיוביים עם ילדים בני גילו. גם אם הילדים הגיעו לגיל ההתבגרות וממשיכים לחוות קושי להשתלב חברתית, אף פעם לא מאוחר ותמיד אפשר לתקן ולשפר את המצב.

 

הכותבת היא מנחת הורים פרטנית בקליניקה בחולון ומנחת קבוצות הורים מהמרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: shutterstock
אין צורך להתערב בכל מריבה
צילום: shutterstock
מומלצים