גלגולה של הזמנה: "כבדוני נא להתעלס איתי באהבים"

בניגוד לאוסף האוטוגרפים של הספרייה הלאומית, הבנוי על אוספו הפרטי של אברהם שבדרון - אוסף הזמנות החתונה המונה בין 25-30 אלף פריטים(השני בגודלו רק לאוסף הכרזות של הספרייה), לא התחיל את דרכו ביוזמת אספן אחד, אלא הלך וגדל עם השנים כתוצאה מהצטברות הזמנות ספונטנית. לימים תרם ציון שורר, מנהל הקטלוג העברי בספרייה, את אוספו הפרטי. בשנת 1974 נרשמו ההזמנות באוסף רשמי.

"בת הרב המופלג משכיל דורש אלקים חיים פרעסס"(מתוך אוספי "הספרייה הלאומית")

אם לכתובה מסגרת הלכתית ברורה, ההזמנה לחתונה מאפשרת שוליים רחבים בהרבה של התנסות וטעם אישי (במיוחד בתקופתנו המשוחררת יותר). זה לא אומר שאי אפשר לזהות מגמות תקופתיות רחבות יותר – בסגנון, באיכות הנייר ובמידה שבה קושטה ההזמנה.

הסלבס (של פעם) מזמינים

הזמנת החתונה המוקדמת ביותר השמורה באוסף חוברה, שלא במפתיע, בירושלים. השנה היא 1883, והאדון הנכבד משה פישל מזמין את מכריו ומשפחתו לחתונת הנכד יצחק יעקב עם מרת רחל "בת הרב המופלג משכיל דורש אלקים וכו' חיים פרעסס". "כבדוני נא אחי ורעי לבא להתעלס אתי באהבים", כותב הסבא.

הזמנה משנת 1911(מתוך אוספי "הספרייה הלאומית")

ספרה המקיף של תחיה ספיר המהווה את המחקר הכמעט בלעדי בנושא, מוקדש - כפי שמובהר בכותרת המשנה שלו - רק ל"הזמנות לחתונות מארץ ישראל מסוף המאה המאה הי"ט ועד היום". בספרה אנו מוצאים תובנה חשובה על ההזמנה שלפנינו ועל התחום כולו: בהזמנות מתחילת המאה ה-20 מופרדות המשפחות בהזמנה, ובעצם הן אלו המזמינות בנפרד את האורחים לחגוג בשמחתן. מאוחר יותר חוברו המשפחות יחדיו בהזמנות. משנות ה-70 לערך, אנו מוצאים שהזוג המתחתן הוא המזמין, ולא בני המשפחה. 

משפחות החתן והכלה חוברו יחד(מתוך אוספי הספרייה הלאומית)

החתן והכלה מזמינים להשתתף בשמחתם(מתוך אוספי "הספרייה הלאומית")

את שמותיהם של חלק מהמזמינים והמוזמנים שבאוסף נזהה על נקלה. התיק שהרכיב לשם כך אריאל נקרא "הזמנות של אישים מפורסמים", ובו אנו מוצאים הזמנת חתונה משנת 1927 שבה שימשו המשורר הלאומי ביאליק ורעייתו בתור נציגי המשפחה (אף על פי שהזוג היה חשוך ילדים).

ביאליק ואשתו על הזמנת החתונה(מתוך אוספי "הספרייה הלאומית")

עוד הזמנת חתונה של "סלב" בן ראשית המאה ה-20, היא זו של הילד העברי הראשון ורעייתו, לאה אבושדיד, ומי שקרא קצת דבורה עומר בזמנו - זוכר ודאי את המורכבות האיומה של השידוך ההוא, שנחתם בקיץ 1910.

אליעזר בן יהודה חוגג את חתונת בנו(מתוך אוספי "הספרייה הלאומית")

כיתוב בערבית ומגן דוד

תיק שלם מוקדש להזמנות מפרס (איראן), רובן מ-1954 ועד 1972. נראה שזוגות יהודים-פרסיים רבים לא הסתפקו בברכת "אם אשכח ירושלים" הנאמרת בחופה, והצהירו על רגשות ציוניים כבר בהזמנת החתונה עצמה. מגן דוד הוא דימוי החוזר פעם אחר פעם בהזמנות.

"חתונתם של ראיא נבויאן ודאריוש ליויאן. החתונה תיערך בשעות אחה"צ ביום ד'"(מתוך אוספי "הספרייה הלאומית")

שאלה נוספת שאוסף ההזמנות עשוי לענות עליה היא היכן נערכות החתונות? בעשורים הראשונים של המאה העשרים נערכו רוב החתונות במלונות או בחצר בית הורי החתן או הכלה. אולמות אירועים הם חידוש של העשורים האחרונים. רק בשנות השישים מתחילים לצוץ אולמות האירועים הייעודים שיחליפו את המלונות כיעד המועדף לעריכת חתונות ואירועים משמחים אחרים. דוגמה אחת שמצאנו היא אולם "תל אביב".

הזמנת החתונה של הרב לאו(מתוך אוספי "הספרייה הלאומית")

 כך גם גילינו שהספרייה הלאומית לא רק אוספת הזמנות. מתברר שחתונה אחת לפחות נערכה בשטחה.

חתונה בספרייה הלאומית(מתוך אוספי "הספרייה הלאומית")

בהזמנה: פירוט כספי לכספי הישיבות

ומה עם מראה ההזמנות? בשנות השבעים נכנסים המעצבים הגרפים לתמונה, ההזמנות מקבלות צורות חדשות. למשל דף ביומן תאריכים. או ההזמנה הזו, המעוצבת ככתובה.

עיצוב ההזמנה - כמו כתובה(מתוך אוספי "הספריה הלאומית")

השיטוט שלנו באוסף העלה בליבנו שאלה בוערת. מה עושים עם הזמנה ישנה? באחוריה של יותר מהזמנה אחת מצאנו פתקים שכתב אדם לעצמו או לאחר, דוגמת ההזמנה הזו משנת 1935, שבאחוריה נכתב פירוט כספי שצריך להיות מוחלק בין "הכולל שלנו והחצי השני עבור הישיבות שלנו".

(מתוך אוספי "הספריה הלאומית")

נציין שגם כיום ממשיכה הספרייה לאסוף הזמנות חתונה. עיקר ההזמנות מגיעות מהקהילה החרדית בארץ, וכך אנו למדים על "השמרנות" בעיצוב ההזמנות העכשוויות, המזכירות את ההזמנות הראשונות של היישוב הישן. בשנים האחרונות הגיעו לספרייה גם כמה הזמנות לחתונות להט"ביות, דוגמת האירוע של גל ויונתן שנערכה ב-2018, והחתונה של עדי שלייפר וענת שבי. להזמנות אלו נשמח להוסיף גם את ההזמנות שלכם.