אתי כהן. "כתבו לי, 'תודה שצעקת בשבילנו, הילדים שלנו שקופים'"

"הלכתי 'למשחקי השף' כדי לצעוק צעקה של אמא שמגדלת שלישייה על הרצף האוטיסטי"

אתי כהן לא דמיינה שהאודישן שלה יחולל כזו סערה ברשת, ושתקבל מאות הודעות הזדהות מאמהות במצבה. עכשיו היא מספרת איך למרות נסיבות חייה הקשות היא מסתכלת על העולם במשקפיים ורודים, ומגלה שהיא ובן זוגה, השדרן ירון אילן, חולמים להביא לעולם בת משותפת

פורסם: 22.06.21, 08:50
בגיל 40, אחרי שנים שבהן ניחתו על ראשה בשורות קשות, החליטה אתי כהן מראשון־לציון לעשות משהו למען עצמה וניגשה לאודישנים לתוכנית "משחקי השף". היא לא ידעה שהאודישן, שבו הכינה לשופטים פריקסה במילוי מוח על פי המתכון האחרון ששלחה לה אמה האהובה ויויאן לפני שנפרדה מהעולם, ירגש רבים וישבור שיאי צפייה ברשתות החברתיות.

האזינו לכתבה. הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה – המרכז לתרבות מונגשת

"התלבטתי אם ללכת לתוכנית", היא מודה, "אבל החלטתי לנסות כי הרגשתי שאף פעם לא ראיתי את עצמי. תמיד עשיתי בשביל אחרים. אני מרגישה שעכשיו זה הזמן שלי. לא חשבתי שהאודישן שלי יעשה כזה רעש - 120 אלף צפיות ביוטיוב, 150 אלף בטיקטוק, ואין לי בכלל טיקטוק. הלכתי לתוכנית קודם כל כדי לצעוק את הצעקה שלי, צעקה של אמא שמגדלת שלושה ילדים על הרצף האוטיסטי. קיבלתי מאות הודעות מנשים שכתבו לי, 'תודה שצעקת בשבילנו, הילדים שלנו שקופים'".
(האודישן של אתי)

לתוכנית, שמשודרת ברשת 13, הגיעה גם כדי להראות את כישורי הבישול שלה, למרות שהיא בכלל בעלת עסק לעוגות מעוצבות, "מיס ביסקוויט". "אני בשלנית מעולה, באפייה אני פחות טובה האמת. פתחתי את העסק לפני שנתיים לגמרי במקרה", היא מספרת.
איך זה קרה?
"לא עבדתי במשך שנים, הקריירה שלי הייתה הילדים שלי, רציתי להעניק להם כל מה שהם צריכים - טיפולים, אבחונים וחוגים כמו רכיבה ושחייה. יום אחד אחותי התקשרה וביקשה שאכין עוגה לשתי דודות שלי, שחגגו באותו שבוע יום הולדת. לאפות אני לא כל כך יודעת, אז עשיתי עוגת ביסקוויטים מעלפת, קישטתי אותה כל כך יפה. ואז ירון, בן זוגי, אמר לי, 'תתחילי לעשות עוגות מהבית, אנשים יעופו על זה'. הוא העלה סטורי עם תמונה של העוגה, רשם את הטלפון שלי ושכחנו מזה. אחרי שבוע פתאום קיבלתי הודעה ממישהו בווטסאפ, 'זה בקשר להזמנה לעוגה'. הייתי בשוק, כמעט כתבתי לו שזה היה בצחוק, אבל ירון שכנע אותי לזרום. הוא ביקש עוגת יום הולדת 60 לאשתו, שקוראים לה אתי, כמוני, לתאריך 6.8, שזה יום ההולדת של אמא שלי, ואם היא הייתה חיה גם היא הייתה באותו יום בת 60. הרגשתי כאילו שהיא מעבירה לי מסר שאני בכיוון הנכון, והחלטתי לפתוח את העסק".


היריון נדיר עם שלישייה

העשור האחרון לא האיר פנים לכהן. כבר בתחילתו התברר שילדיה (שלושה בנים שנולדו כשלישייה, כיום בני 11) הם אוטיסטים ברמת תפקוד נמוכה. כשהבנים היו בני ארבע, אמה, שהתמודדה במשך שנים עם שרשרת אירועים מוחיים, נפטרה בגיל 53 מדום לב בעודה גולשת בפייסבוק ("אמא שלי הייתה מלכת הפייסבוק, להלוויה שלה הגיעו קרוב לאלף איש שלא ידענו אפילו מי הם").
"בתיכון למדתי במגמת סיעוד, פרשתי באמצע הלימודים, והיום אני אומרת לעצמי שלא סתם פרשתי לפני החלק המעשי, כי את כל הלימוד המעשי עשיתי בכל מקרה"
לאחר מות האם, שאליה הייתה קשורה מאוד, התגרשה, לפני שבע שנים, מאבי בניה, ולפני שנה וחצי איבדה גם את אחותה הצעירה, שנפטרה ממחלה בגיל 36. בין לבין היא סועדת את אביה איציק, מנפגעי הגזזת של שנות ה־50, שמתמודד כבר 15 שנה עם סרטן ויושב בכיסא גלגלים. "בתיכון למדתי ביוענה ז'בוטינסקי במגמת סיעוד, פרשתי באמצע הלימודים, והיום אני אומרת לעצמי שלא סתם פרשתי לפני החלק המעשי, כי את כל הלימוד המעשי עשיתי בכל מקרה. כבר 20 שנה, מאז שאמא שלי חטפה את האירוע המוחי הראשון שלה, טיפלתי בה וגם באבא שלי, וככה ג'ינגלתי בין שניהם במשך שנים", היא אומרת.

4 צפייה בגלריה
אתי כהן
אתי כהן
"הילדים נותנים לי הרבה כוח"
(צילום: אביגיל עוזי)

למרות נסיבות חייה היא מצליחה להביט על העולם דרך משקפיים ורודים, כי "אחרת איך אפשר לצלוח חיים כאלה?". כשאני שואלת מאיפה היא לוקחת כוחות, היא מצביעה לשמיים ומתקנת אותי: 'אני מקבלת, אני לא לוקחת. גם ממנו וגם מהילדים שלי, שנותנים לי הרבה כוח".
כהן, הבכורה במשפחה בת ארבעה ילדים, נולדה לוויויאן ואיציק כהן במצפה־רמון, שם שירת אביה בקבע. בגיל תשע עברה עם משפחתה לשכונת רמת אליהו בראשון־לציון, שם גרה סבתה. בזמן ששירתה בצבא, בחיל האוויר, התגרשו הוריה אחרי 30 שנות נישואים. "הייתי בשוק כשהתפרקה לי המשפחה, אבל לשמחתי ההורים שלי נשארו חברים טובים. בתקופה האחרונה של אמא שלי, כשמצבה הידרדר, אבא שלי דאג לה וטיפל בה", היא מספרת.
מאז שאמא שלי חטפה את האירוע המוחי הראשון שלה, טיפלתי בה וגם באבא שלי, וככה ג'ינגלתי בין שניהם במשך שנים"
במהלך שירותה הצבאי הכירה את מי שהיה בעלה - שהיה כבר גרוש ואב לבת - באירוע משפחתי, וכעבור חצי שנה התחתנו. "אחרי החתונה ניסינו להביא ילד ולא נקלטתי, ואז דודה שלי אמרה לי: 'את מרוקאית קלאסית, כל מה שאת צריכה זה להירגע', אז נסענו לחופשה באילת. הלכתי שם למקווה לקבל ברכה, כי אני אישה מאמינה ומסורתית, ואחרי חודש, יום לפני יום ההולדת שלי, גיליתי שאני בהיריון".
ולא היריון רגיל אלא עם שלישייה.
"באולטרסאונד של החודש השני הרופא אמר שהוא רואה תאומים. אמרתי לו בצחוק: 'תבדוק טוב דוקטור, שאני לא אבוא בפעם הבאה ותגיד לי שיש שלושה'. אחרי שבועיים הייתי אצל אמא שלי והרגשתי פתאום כאבים חזקים בבטן. אמא שלי אמרה לי, 'לכי תבדקי אם את כבר פה', כי המרכז לבריאות האישה היה ממש קרוב אליה. הרופא בדק אותי ושאל: 'אמרת שיש לך תאומים?'. עניתי שכן, אז הוא יצא מהחדר בלי להגיד מילה, והלב שלי זינק למאתיים. אחרי דקה הוא חזר עם הרופא שאמר לי שיש לי תאומים, הוא בדק אותי שוב ואז אמר: 'כן, אני רואה שלושה'".
איך הרגשת?
"התברר שזה מצב מאוד נדיר. העוברים היו בשק היריון אחד עם שליה אחת. ידעתי שהם יהיו מאותו מין ועוד לא ידעתי אם יש לי שלוש בנות או שלושה בנים, אבל כבר הייתי בחגיגות של החיים. מבסוטית עד הגג".
"הבנים נולדו בריאים ושלמים, לא היה צריך אפילו לעזור להם לנשום. הסבירו לי שיהיה להם עיכוב התפתחותי רב־תחומי בגלל שהם נולדו פגים, אבל הם בוודאי ידביקו את הפער בהמשך. לא דאגתי בכלל, הייתי באופוריה"
לא חששת לגדל שלושה תינוקות?
"לא דאגתי בכלל, אפילו שמחתי. נולדתי להיות אמא, תמיד הייתי אמא קטנה לאחים שלי. הייתי מטופלת במחלקה להיריון בסיכון בקפלן, אצל פרופ' יצחק בליקשטיין, שהוא בין הטובים בעולם להריונות מרובי עוברים. הוא אמר לי בפירוש שסטטיסטית אני לוקחת סיכון גדול, כי אני לא עומדת בקריטריונים להיריון כזה: אני נורא קטנה, ובשביל לסחוב היריון של שלישייה אני צריכה להיות בגובה מסוים ובגודל מסוים כדי שהעוברים יוכלו להתפתח ברחם. הוא אמר שעל פי הקריטריונים להצלחת היריון כזה אני צריכה גם להיות אחרי לידה אחת לפחות ומגיל 35 ומעלה. לשום קריטריון לא התאמתי, ולא ידעתי מה לעשות, אז התייעצתי עם דוד שלי, שהוא רב, והוא אמר לי ללכת על זה ושהכל יהיה בסדר. הוא אמר, 'מקסימום הם יהיו קצת בתוך קופסאות', הוא לא ידע להגיד אינקובטור. חזרתי לרופא ואמרתי לו 'ממשיכים'".
איך היה ההיריון?
"עד השבוע ה־31 הכל היה תקין, ואז הייתה קצת ירידת דופק לאחד מהם ואשפזו אותי ב"אסף הרופא". נתנו לי עוד שבוע להבשלת הריאות, ואז יילדו אותי בניתוח קיסרי. הם נולדו בריאים ושלמים, לא היה צריך אפילו לעזור להם לנשום. הסבירו לי שיהיה להם עיכוב התפתחותי רב־תחומי בגלל שהם נולדו פגים, אבל הם בוודאי ידביקו את הפער בהמשך. לא דאגתי בכלל, הייתי באופוריה".
ישנת בכלל בחודשים הראשונים?
"לא ישנתי בכלל, לא אני ולא אבא שלהם. אחותי הקטנה הייתה בהיריון בעצמה ובאה להיות איתי כמה חודשים עד הלידה שלה, וכל המשפחה התגייסה לעזור. לקחתי את זה בסבבה, האמת. עד גיל שנה ושמונה חודשים הם היו איתי בבית ולא שמתי לב שיש בעיה, למרות שבשלב הזה רק אחד מהם ידע ללכת".
4 צפייה בגלריה
אתי כהן
אתי כהן
"גידלתי בשתי ידיים שלושה ילדים, וזה מצב שאין לו תרופה"
(צילום: אביגיל עוזי)


"יש הוראות הפעלה?"

כשילדיה היו בני שנה ושמונה חודשים, רשמה אותם למעון של ויצ"ו ליד ביתה, ואז, בפעם הראשונה, הבינה שהם שונים מילדים אחרים. "קבעתי עם מנהלת המעון שאביא אותם לגן כדי שתִראה לאיזו כיתה הם מתאימים, הסברתי לה שיש להם עיכוב התפתחותי בגלל שנולדו פגים, והוספתי שהפער צפוי להיסגר בקרוב. היא אמרה לי, 'כן, זה מוכר'. ואז באתי איתם - אחד הולך ושניים עדיין זוחלים - ראיתי את המבטים של הגננות, והבנתי שיש בעיה.
"כשהילדים היו בני שנה ושמונה חודשים ורציתי לרשום אותם לויצ"ו, המנהלת אמרה לי: 'בואי, תראי כיתה של ילדים בגילם'. ראיתי ילדים יושבים ואוכלים לבד וילדים רצים, והייתי בהלם – איפה הם ואיפה הילדים שלי"
"המנהלת אמרה לי: 'בואי, אמא, אני רוצה להראות לך כיתה של ילדים בני גילם', ואני נכנסת ורואה ילדים יושבים עצמאית על כיסא ואוכלים לבד, ילדים אחרים רצים מצד לצד, ואני בהלם – איפה הם ואיפה הילדים שלי".
ילדים שעדיין זוחלים בגיל שנה ושמונה חודשים זה עיכוב רציני, איך לא שמת לב?
"לא הכרתי תינוקות לפני כן, אני הבכורה במשפחה והבכורה בין הנכדים. ידעתי שיש עיכוב מסוים בגלל שהיו פגים, אבל אמרו לי שהפער ייסגר, וזה נראה לי נורמלי. מנהלת הגן שלחה אותי לאבחון במכון להתפתחות הילד, ושם התבשרתי ששלושת הבנים שלי נמצאים על הספקטרום האוטיסטי עם פיגור ברמת תפקוד נמוכה מאוד".
איך הגבת?
"אני פרקטית, אספתי את עצמי בשניות ואמרתי, 'אוקיי, יש הוראות הפעלה?'. בסופו של דבר, אגב, הם התחילו ללכת בגיל שלוש וחצי וארבע".
מה מצבם היום?
"הם לומדים בכיתה ה' בבית ספר 'צליל מיתר' בראשון־לציון שמאוד מקדם אותם, בכיתות נפרדות של שישה תלמידים. יש ביניהם ניואנסים, אבל הם פחות או יותר באותה רמה. הם לא מדברים".
אף פעם לא שמעת את המילה "אמא"?
"פעם אחת זכיתי. כשהם היו בערך בני חמש טסתי לאומן להתפלל עליהם, אמרתי שם על הקבר של הצדיק: 'אני לא מבקשת הרבה, רק לשמוע את המילה אמא'. כשחזרתי הביתה, איך שפתחתי את הדלת, אחד מהם רץ לכיוון הדלת ופשוט אמר 'אמא'. הרגשתי שתפילותיי נענו, אבל זה לא קרה שוב.
"באומן, על הקבר של הצדיק, אמרתי, 'אני לא מבקשת הרבה, רק לשמוע את המילה אמא'. כשחזרתי הביתה, אחד הילדים רץ אליי ואמר 'אמא', אבל זה לא קרה שוב"
"גידלתי בשתי ידיים שלושה ילדים, וזה מצב שאין לו תרופה. התרופה היחידה היא הרבה חום, אהבה וסבלנות אינסופית. יש לי את פיטר, עובד זר מהודו, שנמצא איתם כל יום מחמש, כשהם באים מבית הספר, ועד עשר בלילה, כשהם הולכים לישון. פיטר הוא מתנה גדולה, הקשר שלו עם הילדים מדהים. בנוסף לפיטר יש גם את שירז, הבייביסיטר שנמצאת איתנו כבר שש שנים, מאז שהיא הייתה בת 12".
איך עברת איתם את תקופת הקורונה?
"הם היו כל היום בבית ולקחו את זה קשה, הייתה הידרדרות גדולה בגלל חוסר מסגרת ותעסוקה, כי ילדים כאלה לא יכולים להיות סגורים בבית 24/7. היה לי קשה גם כלכלית, הייתי צריכה להעסיק מטפלים פרטיים כי לא רציתי שמצבם יידרדר. ניהלנו מאבק לצד הורים נוספים, ובסוף הצלחנו להחזיר את החינוך המיוחד עד השעה אחת, ללא ימי שישי. ואיך שיצאנו מהקורונה התחילה המלחמה, ושוב הם נשארו בבית ונורא נבהלו מהבומים".
את חושבת לפעמים מה יהיה איתם כשיגדלו?
"ודאי שעולות בי מחשבות כאלה, אבל אני לא מתעסקת בזה ביומיום, אני לא מכניסה את עצמי למקומות האלה, כי זה מוריד אותי. אני חיה את היום, כי בואי, אחרי שאיבדתי אמא ואחות, מי אני ומה אני בעוד שעה? כלום לא מובן מאליו".
מתי יצאת בפעם האחרונה לחופשה?
"לפני ארבע שנים, כשהילדים היו בני שבע. חברה שלי, אם חד־הורית, אמרה לי: 'אתי, די, כמה אפשר, אנחנו טסות לתאילנד'. העמדתי פה חמ"ל מטורף, שירז ופיטר התגייסו לעזור, שתי החברות הטובות שלי, ספיר ושירן, נתנו פה לילות, הייתה רוטינה מסודרת עם לו"ז קפדני, מספרי טלפון חיוניים וקבוצת ווטסאפ של כולם למקרה של תקלות. הכל תקתק חבל על הזמן. היו לנו שבועיים מטורפים, זו הייתה ה־חוויה של החיים שלי, מזל שהיה לי אומץ".

הצעה מפתיעה

לפני שנסעה לתאילנד הכירה כהן את הארוס שלה, השדרן ואיש הטלוויזיה ירון אילן (51), גרוש פעמיים ואב לשניים, באמצעות חבר משותף - רונן רחמני, הקלידן שלו בתוכנית "שישי שמח עם ירון אילן" בערוץ 24. "הוא הציע להכיר לו אותי, אז ירון נכנס לפייסבוק שלי ושלח לי הודעה שהוא ישמח להכיר אותי", היא מספרת. "ישר אמרתי לא, הייתי שקועה כולי בטיפול בילדים ומה קשור עכשיו לצאת עם איש חיי לילה, זה לא בשבילי. הוא התעקש, עברנו לטלפון, ושמחתי שיש לי עם מי לדבר, אבל לא היה מצב לזוגיות, לא היה לי ראש לזה. אחרי חודש טסתי לתאילנד לשבועיים, וכשחזרתי נפגשנו במקרה בבר מצווה של אותו חבר וזהו, מאז לא נפרדנו".

4 צפייה בגלריה
אתי כהן ובן זוגה ירון אילן
אתי כהן ובן זוגה ירון אילן
"בן אדם עם לב ענק". עם בן הזוג ירון אילן
(צילום: אבי מועלם)

איך הוא הגיב כשהוא שמע שיש לך שלושה ילדים אוטיסטים?
"הוא ידע מההתחלה ולא התרגש מזה. סיפרתי לו הכל, לא הסתרתי כלום. לא היה לו מושג מה זה אומר, ולקח זמן עד שהוא נכנס אליי הביתה ופגש אותם. עד שלא הייתי בטוחה שהוא מסוגל להכיל אותם, זה לא קרה, כי לא רציתי שהם ייפגעו. לשמחתי האינטואיציות שלי צדקו, הכנסתי בן אדם עם לב ענק לחיים שלי. הוא בא מאוד פתוח, וברגע שהוא ראה אותם, הוא לא היה יכול להיפרד מהם. פעם הוא אמר לי, 'אני לא אוותר עליהם גם אם לא נהיה ביחד'. לפני כשנה הוא הציע לי נישואים".
"לקח זמן עד שירון נכנס אליי הביתה ופגש את הילדים. הוא בא מאוד פתוח, וברגע שהוא ראה אותם, הוא לא היה יכול להיפרד מהם. פעם הוא אמר לי, 'אני לא אוותר עליהם גם אם לא נהיה ביחד'. לפני כשנה הוא הציע לי נישואים"
הופתעת?
"לא הופתעתי מההצעה, הופתעתי מהעיתוי. זה קרה במירון, ליד הקבר של רבי שמעון בר יוחאי, חודשיים אחרי שאחותי נפטרה. תכננתי לנסוע למירון לעשות סעודה לעילוי נשמתה, כי אני מאוד מחוברת לצדיק, והצעתי לכל המשפחה לבוא. ירון רכב על העניין הזה, אמר לעצמו ככה היא לא תדע. ירדתי אחרי התפילה לשבת עם כולם ו... סורפרייז".
מתי החתונה?
"בעזרת השם בקרוב, בגלל הקורונה זה נדחה. הייתי רוצה חתונה צנועה, אבל עם ירון אי־אפשר לעשות באמת חתונה קטנה, הוא מכיר את כל העולם".
חושבים על ילד משותף?
"האמת שכן. די מהר אחרי שהתחלנו להיות ביחד אמרתי לו: 'קח בחשבון שאני רוצה עוד ילד'. החלטתי שלא משנה מה, יהיה לי עוד ילד, עם או בלי בן זוג. הוא ענה: 'את תעשי ילד רק איתי'".
"די מהר אחרי שהתחלנו להיות ביחד אמרתי לירון: 'קח בחשבון שאני רוצה עוד ילד'. החלטתי שלא משנה מה, יהיה לי עוד ילד, עם או בלי בן זוג. הוא ענה: 'את תעשי ילד רק איתי'"
לא קשה לך מספיק עם שלושה ילדים מיוחדים?
"אני רוצה את החוויה של ילד רגיל. יותר נכון ילדה. החלום שלי זה בת, לא רק בגלל שיש לי שלושה בנים, אני רוצה להביא לעולם עוד מנהיגה כמוני, כדי שביום שכבר לא אהיה פה, יהיה להם על מי להישען".
איך את הולכת למנף את הצלחת האודישן ל"משחקי השף"?
"בזכות סיפור החיים שחשפתי בתוכנית נפתחו בפניי הרבה דלתות. מאלו"ט, האגודה הלאומית לילדים אוטיסטים, יצרו איתי קשר לשיתוף פעולה, ובקרוב אצא לסדרת הרצאות על החיים שלי. חלום חיי הוא להפוך לפנים של כל ההורים לילדים האוטיסטים, והחלום היותר גדול הוא להקים בית לאוטיסטים מתבגרים אחרי גיל 21. אני רוצה לנהל את הבית הזה וגם לגור בו, כדי לראות את הילדים שלי כל יום ולא לעזוב אותם לרגע".
מה ירון אומר על התוכניות האלה?
"הוא אומר 'אמן, אני איתך'".
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.