לאחרונה הוזמנתי לראשונה עם הבת שלי לשחק אצל חברה מהגן. כששיתפתי את הסביבה שלי בהתרגשות, גילו לי שלעולם הפליידייטס יש צדדים אפלים יותר מהתסריט הוורוד שהיה לי בראש. הנה כמה סיפורים ללמוד מהם לפני שאתם מתאמים את המפגש הבא.
עצות לפליידייט משלוש קומיקאיות
(צילום: דניאל פסו)

הבית שלכם משעמם

דר, אמא לשלושה (8, 6 וחצי, 4 חודשים), תל אביב: "לבת הגדולה שלי יש חברה שרצתה לבוא אלינו כמה פעמים ולא הסתדר. יום אחד הצעתי לאמא שלה אחרי בית הספר שנעשה פליידייט ספונטני אצלנו בבית. האמא אמרה שמתאים כי היא בדיוק קבעה פליידייט לבת הגדולה שלה בבריכה שאצלם בבית. כשהגענו אלינו, הילדה נכנסה והייתה חשדנית מאוד בבית. היא ביקשה מהבת שלי לעשות לה סיור, ואחרי שהיא סיימה להסתובב היא אמרה לי, 'וואי, הבית שלכם נורא משעמם'. קצת נעלבתי אבל אמרתי טוב, אולי בית מעניין עבורה זה בית עם בריכה? גם הבת שלי כנראה קצת לקחה ללב וניסתה להראות לה דברים מעניינים בבית: אפשר לקפוץ על הספה ולצאת למרפסת משני צידי החלון. בסוף, כשישבנו לאכול ארוחת ערב, שאלתי את החברה למה הבית שלנו משעמם בעיניה, והיא ענתה: 'בגלל שהמשחקים מסתתרים בארון'".

"תזמיני לנו סושי?"

אור (39), אמא לשתי בנות (11, 6), ראש העין: "קרו לנו שני מקרים שקשורים באוכל באותה שנה, אחרי הקורונה. הגדולה שלי הייתה בכיתה ב' והזמינה חברה הביתה, הן שיחקו יחד ושאלתי מה ירצו לאכול לארוחת הערב. אצלנו נהוג לאכול ארוחת ערב חלבית - פיצה, פשטידה, חביתות, ביצים קשות עם סלט ירקות, ישראלי קלאסי. החברה פנתה אליי ברצינות: 'מה חלבי? אצלנו אמא שלי מכינה לנו קציצות. תכיני לנו קציצות ואורז ותקראי לנו'. במקרה השני, באה אלינו חברה אחרת, הצעתי להזמין להן פיצה, והיא אמרה: 'אולי תזמיני לנו סושי במקום פיצה?'. עניתי לה: 'אני מזמינה פיצה, איזו תוספת תרצי?'".

הילד בגמילה מחיתולים, בהצלחה!

נועה (30), אמא לשניים (בן 3 וחצי ובת 3 חודשים), רמת גן: "בסוף השנה שעברה בא אלינו חבר של הבן שלי שמגיע אלינו די הרבה. קבענו אחרי הגן, וכשאמא שלו פנתה ללכת וסיכמה איתי את שעת האיסוף, קלטתי בזווית העין שהמכנסיים שלו רטובים. אמרתי, 'יו, נראה לי שהוא פספס', והיא בתגובה אמרה לי באגביות שהם התחילו גמילה וזה לא כל כך עובד. נחנקתי ולא ידעתי מה להגיד. היא הלכה ולא שמתי לב שהיא לקחה איתה את התיק שלו, כך שלא היו לו בגדים להחלפה. הייתי אז בסוף ההיריון השני שלי, וכל הפליידייט רדפתי אחריו שלא יֵשב על הספה או על המיטה. הצעתי לו ללכת לשירותים כמה פעמים, הוא אמר שלא צריך, אבל ברח לו שלוש פעמים, פעם אחת במיטה של הבן שלי. הרגשתי הכי לא בנוח לרדוף אחריו ולהציע לו להחליף בגדים, וגם הוא לא כל כך הסכים והרגשתי שהיה לו לא נעים ממני. בסופו של דבר כשבאו לאסוף אותו נתתי להם את הבגדים המלוכלכים ולא נראה שזה הזיז להם כל כך".

פליידייט גם להורים

הילה, אמא לשניים (9, 6), תל אביב: "הבת הגדולה שלי הכירה חברה בגן טרום־טרום חובה. אמא של החברה הזאת הזמינה אותנו, שני ההורים, עם הבת שלנו לפליידייט. לפני כן לא באנו יחד לפליידייט, אבל אני חושבת שזו גם הייתה הפעם הראשונה שהיא הלכה לחברה, אז אמרנו טוב, סבבה. כשהגענו הופתענו לגלות שגם האח הגדול הזמין אליו באותו יום חבר עם ההורים שלו, כך שנוצר מצב שישבנו עם עוד שני זוגות הורים בסלון, זו הייתה סיטואציה מוזרה. לא הבנו אם גם אנחנו הוזמנו לפליידייט של מבוגרים. בפועל היה מביך, כולם היו טיפוסים שונים, והורגש שכולם אולצו לסיטואציה. חלק מהזמן זוג ההורים הנוסף היה בטלפון. הרגשנו תקועים וחיכינו שהבנות יסיימו לשחק".

"הילדה נרדמה, ואני נאלצתי לשעשע את החברה"

דריה, אמא לשלוש (11 וחצי, 7, שנתיים), ראשון לציון: "לבת שלי יש חברה כבר שנים, שאני לא מחבבת. היו איתה כמה תקריות, והיא פשוט בלתי. כשהן היו בנות חמש הן היו אצלנו בפליידייט, ובאמצע המשחק הבת שלי נרדמה. עדכנתי את ההורים של החברה כדי שיבואו לאסוף אותה, אבל הם לא היו ערוכים להגיע כל כך מוקדם. נוצר מצב שהבת שלי ישנה, ואני הייתי שעתיים בסלון עם החברה. בהתחלה שיחקתי איתה, אחר כך היא רצתה לראות טלוויזיה, ואז הכנתי לה ארוחת ערב".

קושי בפרידות

רעות (45), אמא לשניים (8 וחצי, 6), פרדס חנה: "לפני שנתיים הבן הגדול שלי הזמין חברה מהכיתה - ילדה חמודה עם אנרגיות גבוהות שעשתה רושם שקשה להשתלט עליה. הם קפצו על הטרמפולינה כשהאמא הגיעה לאסוף אותה, והיא לא רצתה ללכת. במשך חצי שעה היא התחננה בפני הבת שלה שתבוא איתה, זה היה מביך. לא רציתי להתערב. בשלב מסוים כבר לא יכולתי להיות עדה לאירוע הנוראי הזה והלכתי לחדר לקפל כביסה. מאז, בכל פעם שהילדה באה אלינו, אני מבקשת מהאמא להישאר באוטו ואני מוציאה לה אותה החוצה, איתי היא לא מתווכחת".

"מצאתי את עצמי משגיחה על הילדים בבית לא שלי"

דפנה (45), אמא לשניים (12, 5), רמת השרון: "כשהבן שלי היה בן שבע היה לו חבר טוב שתמיד אירחנו אצלנו בשמחה. הייתי אז בחודש התשיעי עם הבן השני שלי, ויום אחד אמא של החבר הזה ראתה אותי בכניסה לבית הספר ואמרה לי: 'אוי, את ממש עומדת ללדת! אני אעזור לך ואקח את הבנים אלינו". שמחתי מאוד, ואמרתי יופי, יהיה לי קצת זמן לעצמי לפני הלידה. ערב לפני שקבענו היא התקשרה אליי ואמרה לי שהיא תשמח שהבן שלי יגיע אליהם, אבל יש להם בריכה בבית, ואם אני רוצה שהם ישחו אני אצטרך להגיע ולהשגיח, כי היא לא מוכנה לקחת אחריות. מאחר שהיא כבר הבטיחה להם, ולא רציתי שהבן שלי יתאכזב, מצאתי את עצמי ביום הפליידייט אצלם בבית משגיחה על הילדים בזמן שהם מבלים בבריכה. בהתחלה היא עוד אירחה לי לחברה, אבל מהר מאוד הלכה לעיסוקיה, ואני ישבתי לבד עם עצמי על כיסא לא נוח בחודש התשיעי להיריון".