עבור יעל שושנה כהן, סולנית להקת "לולה מארש", הצילומים שלפניכן לא היו סתם הפקת אופנה. לדבריה, עבורה היה מדובר ממש במזור לנפש. "ההפקה הזאת ריפאה אותי", היא מספרת. "ארבעה ימים אחרי שהתחילה המלחמה האחרונה עם איראן, עברתי פרידה. עד אז הייתי בממ"ד אצל האקס שלי. חזרתי לדירה שלי בדרום תל אביב שדי עשויה מנייר, ומצאתי את עצמי רצה כל לילה ארבע־חמש פעמים למקלט. בשלב מסוים קלטתי שאני לא מספיקה להגיע למקלט, אז עברתי לישון בו לכמה לילות, פשוט שמתי שם את המזרן. היו לילות שישנתי על ספות של חברים".
מעבר חד.
"כן. המלחמה העצימה את הכאב של הפרידה. החברות הכי קרובות שלי לא היו בעיר, כולן היו אצל ההורים שלהן. התמודדתי עם זה לבד והייתי חייבת פשוט להתקרב לעצמי".
(צילום: מאיה גייר)
איך עושים את זה?
"לא הייתה לי ברירה. הייתי צריכה קודם כול ללמוד להיות לבד וליהנות מזה. לפני בן הזוג הנוכחי, שאיתו הייתי חצי שנה, עברתי פרידה מבן זוג שאיתו הייתי שלוש שנים (הצלם והדוגמן עמרי רוזנגרט. א"ו). זאת הייתה אהבה מאוד גדולה, ואחר כך עברתי די מהר לזוגיות חדשה, שגם היא הייתה אהבה מאוד גדולה. הבנתי שיש פה איזה דפוס, שאני לא עוצרת, שאני עוברת מבן זוג לבן זוג כבר שנים ואני רגע רוצה להכיר את עצמי.
"הבנתי פתאום כמה חשוב לחזור להיות החברה הכי טובה של עצמך. מתוך הלבד הזה את מגלה עוצמות חדשות שלא ידעת עליהן. זה מדהים. את מגלה שאת סופר־אמיצה וכיפית. זה פשוט להיכנס למים העמוקים האלה בלי פחד. זה היה די משחרר".
איך העברת את הזמן במלחמה?
"בהתחלה רזיתי בבום, ירדתי ארבעה קילו, וזה קצת הבהיל אותי. ואז אמרתי: 'טוב, את חוזרת לעצמך'. עשיתי דברים כיפיים עם עצמי: לרקוד בבית, לנגן, לשיר ולגלות את השכנים שלי".
(צילום: מאיה גייר)
יעל שושנה (41) פרצה לתודעה ב־2012 בתוכנית "דה וויס", שם כיכבה בנבחרת של אביב גפן. ב־2013 הקימה יחד עם גיל לנדאו את להקת לולה מארש. בשנים שחלפו מאז מיצבה את עצמה הלהקה כאחד ההרכבים הישראליים המצליחים בעולם, עם עשרות מיליוני האזנות בספוטיפיי, הופעות בפסטיבלים ברחבי הגלובוס ושירים שכיכבו בפסקולים של סרטים וסדרות.
+
לחצו לצפייה >
(צילום: מאיה גייר)
מה קורה איתכם מאז 7 באוקטובר? הרגשתם שינוי ביחס אליכם מצד הקהל או מנהלי פסטיבלים?
"היו תגובות לכאן ולכאן. היו גם סירובים וביטולים, אבל גם המון אהבה. קיבלנו הודעות שנאה וגם הודעות של 'אנחנו אוהבים אתכם, אנחנו איתכם ואנחנו מחכים שתחזרו'".
זה בטח קשוח שאנשים שהעריצו את הלהקה פתאום שופטים אתכם על משהו שלא קשור אליכם.
"אני תמיד אמרתי שאני עושה מוזיקה ומופיעה בפני אנשים, ולא בפני מדינות. וזהו, זה אומר הכול. יש לנו באמת כל כך הרבה אנשים שאוהבים אותנו בכל העולם. אני רואה את זה בספוטיפיי, המספרים לא ירדו. אנשים אוהבים לשמוע את השירים שלנו, וזה נותן להם אור ותקווה. המוזיקה זה מה שיביא בסוף את האחווה והשלום".
אתם ממשיכים להופיע?
"לא יצאנו הרבה זמן לטור, אבל מסיבות טובות. אנחנו מקליטים אלבום חדש. פתאום רצינו להיות פה, לתת נחמה ולהיות בדבר המאוד עצוב שקרה פה לכולנו. ואז גם אמרנו: טוב, נעצור רגע. זה זמן טוב להתמקד בעבודה באולפן. אבל נחזור לפסטיבלים בקרוב מאוד - אנחנו עכשיו במגעים לחזור להופיע בחו"ל, וזה מאוד־מאוד משמח".
(צילום: מאיה גייר)
ההפקה שבה מככבת יעל ושהיא הייתה שותפה ביצירתה, מציגה את מה שכולנו עברנו ועדיין עוברים בישראל. היא משלבת בין פנטזיה למציאות וכוללת גם אלמנטים מצוירים. "ההפקה הזו נולדה מהמסע של הפרידה והמלחמה", היא מספרת. "היו ימים שלא הספקתי לצאת למקלט כי פתאום ההתרעה לא עבדה לי, אז שמתי את המזרן על הראש, זו הייתה הדרך שלי להגן על עצמי. כשהתחלנו לעבוד על ההפקה, פתחנו קבוצת ווטסאפ וקראנו לה 'מזרן על הראש'. היינו נפגשים בין האזעקות, הבאנו מלא קרטונים והתחלנו לצייר עליהם. הרעיון היה שיש אזעקה והזמן עוצר, ואת באמצע כוס קפה או מכינה אוכל, ואז עוזבת הכול".
את הבית שאת נושאת על הגב ממש הכנתם מעיסת נייר, נכון?
"כן. ההשראה הייתה תיק שארזתי עם דרכון, תמונות ילדות, תכשיטים של אמא וסבתא שלי, מחשב ומצלמת פילם שהיא הבייבי שלי. אלה דברים שאם הבית שלי ייפגע, לא ארצה שייהרסו. בכל פעם שהייתה אזעקה ורצתי למקלט, לקחתי אותו איתי. המזרן על הראש והבית על הגב באמת היו ההשראה להפקה הזאת".
"המזרן על הראש והבית על הגב באמת היו ההשראה להפקה"
(צילום: מאיה גייר)
- סטיילינג: חיה וידר איפור: עמית סדן, תאורה: יהב טרודלר, ארט: מאיה גייר, יעל שושנה, יהב טרודלר, אורי שרייבר, קמאי הראל, גילי לוינגר, יאיר שילוח, שירה קומזיץ, עוזרות הפקה: גילי לילי, שירה קומזיץ, ייצוג יעל שושנה: inch models
