הרבה שנים חלמו ורד ואורן נהרי לנסוע בעקבות הגורילות כסופות הגב, חיה שהייתה בסכנת הכחדה והצליחה לשרוד בזכות שימור פעיל. בתחילת אוגוסט 2025 ארזו בני הזוג את התיקים שלהם ונסעו לאוגנדה ורואנדה כדי לצפות בהן. מעט מאוד אנשים ידעו מה התרחש מאחורי הקלעים של הנסיעה ההיא. ״שלושה חודשים לפני כן, בבוקר אחד בחודש מאי, אורן הגיש לי קפה", נזכרת ורד. "יש לו טקס כזה שהוא מכין לעצמו את הקפה השני, ואז מכין גם לי. כשהוא הגיש לי את הכוס ראיתי שהיד שלו קצת רועדת, ואמרתי לו. הוא ענה: ׳בטח התאמצתי קצת הבוקר׳. אבל אז התחלתי לשים לב שהרעד חוזר על עצמו, וחפרתי לו. רק כדי שיהיה לו שקט ממני הוא הלך לרופא המשפחה, שלא התרגש מזה״.
באוגוסט המצב החמיר: אורן התחיל להרגיש חולשה בצד הימני של הגוף. בני הזוג פנו לנוירולוג, ובבדיקה עלה החשד הראשוני למחלה ניוונית.
למרות הכול, בחרתם לטוס לאפריקה.
ורד: "וזה היה מסע מטורף. טיפסנו על הר גבוה והלכנו שם בשטח כדי לראות את הגורילות. כל הדרך הייתה בעלייה ולי היה קשה לטפס. דווקא אורן עשה את זה בקלות, טיפס הכול וגם עזר לי".
אורן: ״למרות שכבר ידעתי שיש לי מחלה ניוונית כלשהי, נסענו. בריאותית זה התאפשר. על ההר מצאנו משפחה של תשע גורילות. הגענו אליהם בשעת צהריים. הם בדיוק אכלו, ואז גרבצו, סליחה על הביטוי, ופרשו לשנ״צ. היה מדהים לראות שהם ממש כמונו".
המשכתם לטייל בעולם גם אחרי המסע הזה.
״נכון. אחרי אפריקה נסענו לרודוס עם הילדים של ורד ובנות זוגם, ואחר כך ללונדון עם הבן שלי. באוקטובר טיילנו בקוריאה עם חברים. זה לא שניסינו לחטוף את כל מה שניתן כי עוד רגע לא נוכל. זו לא הייתה המחשבה. אלה טיולים שתוכננו מראש. בדיעבד זה יצא הקיץ המושלם האחרון".
אישה בורחת מבשורה
בפסח הקרוב היו אמורים בני הזוג נהרי לטייל בנאות המדבר של אוזבקיסטן. במשך שנים היה אורן מלווה טיולים כמרצה, ועם הזמן סימן לעצמו יעדים לביקור. אולם בסוף נובמבר האחרון אובחן כחולה ALS, מחלה ניוונית הפוגעת בתאי העצב המוטוריים האחראיים על הפעלת השרירים הרצוניים בגוף.
"לי כל הזמן הייתה תקווה שאולי זה לא נכון", מספרת ורד. "הלכנו לרופא באיכילוב, והוא התחיל לבדוק וכל הזמן אמר, ׳בסדר, בסדר׳. ואורן אמר לו, ׳זה בעצם ממש לא בסדר, נכון?׳. הרופא ענה לו שאסור לו להגיד, אבל התוצאות יכולות להתאים ל־ALS ואני זוכרת שיצאנו והלכנו במסדרון ארוך מהמרפאה לחניה. לא הוצאנו מילה.
ורד: "על נקודת הזמן הזו אני עוד אסתכל בנוסטלגיה כזמן הקל בתוך המחלה. אנחנו יודעים שאנחנו הולכים לעוד יותר גרוע"
"שבוע אחרי זה הייתה לנו פגישה אצל פרופ' ויויאן דרורי, שהיא האורים והתומים בתחום. היא עשתה לאורן בדיקה מקיפה, ואז אמרה ׳כן, זה זה׳. אמרתי לה ׳סליחה, פרופסור, אני מבקשת שתגידי לי את שם המחלה, אני צריכה לשמוע אותך אומרת לי את זה כדי שלא יהיה לי ספק׳. והיא אמרה: ׳כן, זה ALS', וזה הוריד את הבום עליי. אורן כבר ידע, וכל הזמן קרא לי 'אישה בורחת מבשורה'. ופה נגמר המרוץ. הפסדתי. הבשורה תפסה אותי".
אורן: "אחרי שאובחנתי התחלתי להתארגן. פתחתי תיקייה במחשב שקראתי לה ׳מות אורן׳, והתחלתי לבדוק ביטוחים ולכתוב דברי פרידה".
ורד: ״קלטנו שנפל עלינו משהו רע מאוד, והיינו קצת רובוטים. אורן חתם על ייפוי כוח מתמשך (מסמך שבו נקבע מי ינהל את ענייניו אם יאבד את כשירותו לקבל החלטות, אמ״ר), ומשם עברנו להתאמה של הבית".
מכאן החל מסע מאתגר של התמודדות נפשית וגם פיזית, שכן המחלה החלה להידרדר במהירות. נכון לכתיבת שורות אלה, אורן נהרי, שטיפס על הרים בקיץ, כבר מתנייד בכיסא גלגלים (בשילוב הליכון) ונתמך במטפל סיעודי. במהלך המלחמה עם איראן שוהים בני הזוג בביתם היפה ונטול הממ״ד בקומה השמינית של בניין ברמת גן. כשיש אזעקות ורד יורדת בלית ברירה למקלט, לבד.
מעבר לבית עם ממ"ד לא היה אופציה?
ורד: "כשאורן אובחן אמרתי לו שאנחנו צריכים לעבור דירה. אמרתי, 'אנחנו מכירים את מדינתנו האהובה, ואנחנו צריכים דירה עם ממ"ד כי אתה לא תהיה נייד'. הייתי בטוחה שהוא יגיד לי כן, כי ממילא תכננו לעבור לתל אביב בשלב מסוים, אבל כשהעליתי את הנושא הוא הפתיע אותי ואמר שהוא לא רוצה לעבור".
אורן: ״אמרתי לה, 'פה נולדה אהבתנו, מפה אספתי אותך בפעם הראשונה כשיצאנו לדייט. כאן אני באתי לגור איתך. כל ההיסטוריה שלנו כאן'".
ורד: ״מצאנו בבית מקום שהוא לכאורה מוגן יותר, לפחות מפגיעות הדף. אז זה הנוהל. אנחנו עוזרים לו להגיע לעמדה הזו ואני יורדת למקלט".
היי, אני ורד
לפני חודש חשף אורן נהרי (70) את מחלתו בריאיון לרוני קובן בכאן 11. מאחורי הקלעים ישבה אשתו השנייה, ורד אריאל־נהרי (59), מנכ״לית עמותת ״בשער – קהילה אקדמית למען החברה בישראל״, והבינה שהחיים עומדים להשתנות. ורד, אישה רבת פעלים וכישרונות, נולדה וגדלה ברמת גן, ילדת הסנדוויץ׳ של ניצול שואה מהונגריה וצברית מתל אביב. היא למדה בתיכון בליך, שירתה כפקידת לשכה ועשתה תואר במדעי המדינה, תואר שני במנהל עסקים ודוקטורט בספרות עברית. בגיל 21 התחתנה עם החבר מהצבא, מהנדס שקיבל עבודה בבריסל. הם נסעו לשלוש שנים ונשארו 13 שנה.
בבריסל נולדו שני ילדיה - דין, 35, רופא וגיל, 32, הייטקיסט. היא לימדה עברית, כתבה למוסף ״שבעה ימים״ של "ידיעות אחרונות" ועבדה עשר שנים בשגרירות הישראלית כיועצת לענייני האיחוד האירופי של הנספח המסחרי. בקיץ 2002 חזרה לארץ, התמקמה בדירה ברמת גן בבניין שבו התגוררו הוריה (״זה היה מפנק מאוד״) וגם התגרשה מבעלה הראשון. ״דברים התבשלו עוד קודם, אך החזרה לארץ סימנה את קו השבר במציאות ולא רק בתוך הלב״, היא מגלה.
בארץ החלה לעבוד כאחראית שיווק ותקשורת ב־ISERD, מִנהלת ישראל־אירופה למחקר ופיתוח (שפעלה מלשכת המדען הראשי, היום הרשות לחדשנות). במקביל למדה ספרות והשלימה דוקטורט שעסק במשורר חיים לנסקי, שעליו קיבלה את פרס דב סדן לדוקטורנטים מצטיינים. היא כתבה ביקורת שירה, עסקה בעריכה, ייעצה בנושאים הקשורים לאיחוד האירופי ואף הקימה סטארט־אפ בתחום המסעדנות שנעצר במשבר הקורונה (״אולי עוד אחזור אליו״). בדרך פרסמה שני ספרי שירה: ״זמן עביר״ (הוצאת כרמל) ו״אני מקשיבה״ (עיתון 77).
מתי זוגיות בפרק ב׳ הפכה לאופציה?
"אחרי שהתגרשתי הייתי שש שנים לבד. זה לא עניין אותי. רציתי לנוח, להיות אדון לעצמי ולהיות אמא לילדים שלי. הייתי צמאה לתרבות עברית, שרתי במקהלה והלכתי להצגות ולהשקות ספרים. החיים שלי היו מלאים ונהדרים ולא היה חסר לי בן זוג. כשהייתה בי פתיחות לזוגיות, היו לי כמה ניסיונות מאוד לא מוצלחים".
את אורן נהרי, עיתונאי ומגיש בכיר בתאגיד ולשעבר עורך דסק החוץ, הכירה לפני 18 שנה במסגרת עבודתה ב־ISERD. ״כשקיבלנו הזמנה מהאיחוד האירופי לשלוח עיתונאי שייצג את ישראל בכנס מקצועי, הוחלט לפנות לעיתונאי אורן נהרי. כיוון שלא הייתי שנים בארץ, השם לא אמר לי כלום. פניתי אליו והצעתי לו את הנסיעה, והוא סירב בלי לנמק. זה היה מעצבן.
"כמה חודשים אחר כך שוב פניתי אליו. הפעם הזמנתי אותו לערב הוקרה לחוקרים וחוקרות שהתקיים בחצר של שגריר האיחוד האירופי בהרצליה פיתוח. אורן אישר השתתפות ולא הגיע. בפעם אחרת שלחתי לו מחקר פורץ דרך שקיבל מענק. הוא לא שידר את זה. מקצועית לא הלך לי איתו, ולכן לא חיבבתי אותו".
ורד על המתת חסד: "אני לא מרגישה שיש לי זכות להתערב בזה. כל החלטה שאורן יקבל, אני מגבה אותו. אני חושבת שזה דבר סופר־אתי והלוואי שאפשר היה לעשות אותו בארץ"
את התאריך שבו נפגשו הם זוכרים במדויק: 15 בינואר 2008. זה היה במסגרת קבלת פנים של כנס הייטק שאליו נקלעו שניהם. ורד הציגה את עצמה, והקרח נשבר. ״נפגשנו באזור של הכיבוד״, היא מספרת. ״אורן לא ידע מי אני. אמרתי לו, 'היי, אני ורד מ־ISERD'. התחלנו לדבר, והוא היה מאוד צ׳ארמינג ואמר שישמח לפגוש אותי שוב. החלפנו טלפונים".
אורן: ״בכנס ההוא ורד הזכירה לי את כל חטאיי. מכאן עברנו לפאזה אחרת מהר מאוד. קסם לי בה הכול. היא סופר־אינטליגנטית, מצחיקה, עם הומור ועם ידע וגם יפה. מה יש פה שלא יקסום? ואז גם התברר לי שהיא משוררת, שרה ועורכת ספרים. ב־23 בינואר אמרתי לה, ׳אני מתאהב בך׳".
אורן נהרי נחשב למומחה בענייני חוץ, היסטוריה ואקטואליה בינלאומית. כיום הוא משדר את תוכנית הרדיו ״שבת עם אורן נהרי״ בכאן רשת ב׳. בעת המפגש עם ורד היה גרוש שלוש שנים ואחרי זוגיות נוספת שהסתיימה, והתגורר בירושלים. שני ילדיו, טל (בת 36) ועידו (בן 32) לא חיים היום בארץ. ורד ואורן הם כבר סבים לשניים: מהצד שלה – יונתן בן השנה וחצי מבנה דין, ומהצד שלו – קיטה בת החמש מבתו טל.
"אורן הזמין אותי לדייט והתאהבנו", מספרת ורד איך הפכו לזוג. "בשנה וחצי הראשונות היינו באופוריה מטורפת של מאוהבוּת. לא היה עולם. לא ראיתי חברות שלי, חלקן לא סלחו לי על זה. רק הילדים, ההורים שלי והאחים קיבלו תשומת לב. כל הזמן היינו עסוקים בשאלה איך ומתי אנחנו נפגשים. אהבתי את הדרך שבה הוא אוהב אותי. הוא לפעמים היה בא מירושלים לראות אותי בבוקר, חוזר לעבודה ולפני שידור מגיע מירושלים שוב לעוד חצי שעה.
"אני שרה כבר 14 שנה באנסמבל 'קולי קורל', ואורן היה בא איתי לכל ההופעות. אני הגעתי כמעט לכל הרצאה שלו, הייתי יושבת בקהל. אורן גם היה הקורא של הדוקטורט שלי לפני שהוגש, וכשפנו אליי לערוך מהדורה מתוקנת של כל שירי לנסקי, הוא היה איתי פה כל הזמן, ייעץ וסייע. הוא היה חלק בלתי נפרד מהעשייה שלי. כשערכתי את 'בקול רם!', סדרת המחזות של פואטרי סלאם, ביקשתי מאורן שיכתוב את ההקדמה. גם כשאורן הוציא את הספרים שלו, אלה היו רגעי שיא משותפים".
אורן: "קסם לי בה הכול. היא סופר־אינטליגנטית, מצחיקה וגם יפה, מה יש פה שלא יקסום? נפגשנו ב־15 בינואר וב־23 אמרתי לה, ׳אני מתאהב בך׳"
בדיוק שנה מהיכרותם, ב־15 בינואר 2009, בני הזוג נישאו. "לא חשבתי שאתחתן שוב, אבל אורן שינה את זה. החתונה הייתה ההצהרה שלנו לעולם שאנחנו ביחד. התחתנו באירוע אינטימי ב'חמאם' ביפו עם רב רפורמי. מאז עברו השנים. ברור שהחיים זימנו לנו הרבה התמודדויות, אבל שרדנו אותן. טיילנו המון. הזוגיות שלנו חזקה מאוד".
אורן: "אם היית שואלת אותי לפני שהכרתי את ורד, הייתי אומר לך שחתונה נוספת היא לא על הפרק. לא עלה על דעתי. התחתנתי כי אהבתי את ורד ולא רציתי שיהיה כתוב לי בתעודת הזהות 'גרוש', כי הרגשתי נשוי".
לא הבאתם לעולם ילדים ביחד.
אורן: "לקראת החתונה זה אחד הנושאים שעלו בינינו. אני לא רציתי עוד ילד וגם ורד לא. היא הביאה איתה לקשר את פיקסל, חתול־על מפואר ואנטיפת, שהתיידד איתי וכרתנו ברית. הוא נפטר לפני שלוש שנים".
למה דווקא המחלה הזו?
בשלביה הראשונים של המחלה, מספרים השניים, כמעט דבר לא השתנה. ״עדיין המשכנו את אורח החיים הרגיל שלנו״, נזכר אורן. ״אבל מלמעלה כל הזמן ריחף הצל של ההידרדרות הצפויה. בזוגיות כל צד צריך להביא משהו. היו לי הדברים שהייתי אחראי עליהם, ופתאום הפכתי מבן זוג לפציינט. זה שינה מהותית את הדברים. ורד איתי לגמרי, והיא אמרה, 'מה שתבקש - זה יהיה. אם תרצה טיול לאנטארקטיקה, ניסע'. אבל את הזמן הזה אני רוצה לבלות איתה, עם הילדים ועם הנכדים".
ורד: ״מהרגע שאורן אובחן הפסקתי הכול חוץ מהעבודה. לפני כן רכבתי ארבע שנים על אופני שטח עם קבוצת נשים. כשאורן חלה נכנס בי פחד. בכל זאת, ברכיבת שטח יש אלמנט של סיכון. אם יקרה לי משהו, מי יטפל באורן? אז לפחות חמישה חודשים לא יצאתי לרכוב. זה בסדר, כי ברור שהחיים לא יכולים להמשיך כמו שהם, וכן, אני עצובה. אני מתחילה תהליך, כמו פרידה".
מה מצב המחלה כיום?
"באוקטובר, כשטיילנו בקוריאה, עוד טיפסנו להר הזריחה, 700 מדרגות. לא היה קל, כי הרגל של אורן כבר לא הייתה בסדר, אבל עלינו, הלכנו, טיילנו. בהמשך אורן התחיל ללכת עם מקל והיום הוא כאמור כבר בכיסא גלגלים. הוא כמעט לא יכול להקליד. כל ההרצאות שלו בוטלו. הדבר היחיד שהוא השאיר זה את תוכנית הרדיו. סידרו לו אפשרות לשדר מהבית, ועכשיו זה בהפסקה בגלל המלחמה.
״בגדול, אורן משותק בארבע גפיים. הוא לא יכול לקום מהמיטה לבד, לא יכול להסתובב במיטה, לא יכול לקום מכיסא לעמידה. יש לו מטפל צמוד והכנו חדר בבית לזמן שבו המצב יידרדר. יש שם מיטת בית חולים. תיאורטית הוא יכול היה להיות בה כדי שיהיה לו נוח יותר, אבל אנחנו עדיין משתדלים להיות באותה המיטה".
אילו שיחות יש ביניכם?
"יש בינינו גם הומור. אמרתי לו, ׳אמרת שלא תעזוב אותי, מה זה הסיפור הזה? מכל המחלות דווקא זו?׳ והוא אמר לי, ׳מה לעשות? אני לא אהיה הגבר הראשון שמפר הבטחה לאשתו׳. צחקנו מאוד".
ורד: "היינו באופוריה מטורפת של מאוהבוּת. לא היה עולם. לא ראיתי חברות שלי, חלקן לא סלחו לי על זה. אהבתי את הדרך שבה הוא אוהב אותי"
אתם מדברים על המוות?
"לפני שבוע הוא ישב לאכול וכמעט נחנק, ואני חשבתי שהוא הולך למות. אמרתי לו, ׳עוד לא, עוד לא׳. הבנו שאין לנו עוד 20 שנה ביחד. קשה לי לחשוב על חיים בלי אורן. אני כבר לא יודעת איך אני נראית בלעדיו. ברור שאני אדם בזכות עצמי ויש לי הישגים משלי ובלה בלה בלה, אבל הוא חלק מעולמי הפנימי".
בריאיון לרוני קובן, אורן אמר שהוא בהחלט שוקל את "הפתרון השוויצרי", כלומר, לסיים את חייו באופן אקטיבי. איך את מרגישה עם זה?
"אני בנושא הזה לא מרגישה שיש לי איזושהי זכות להתערב. זה ממש שלו. לא ניסיתי לשכנע אותו לוותר על זה, וכל החלטה שהוא יקבל, אני מגבה אותו במאה אחוז. זה נושא שעלה בינינו עוד בכלל לפני שהוא היה חולה. אמרנו שלא היינו רוצים להגיע למקום כזה שאנחנו לחלוטין תלויים. תמיד אמרנו: איזה מזל שיש את ׳דיגניטאס׳ (ארגון שוויצרי שמסייע בהמתת חסד לחולים במחלות חשוכות מרפא, אמ״ר). לא ידענו שנצטרך לחשוב על כך כאפשרות כל כך מהר. אז כן, אורן דיבר על זה עם אנשים, אבל עוד לא עשה עם זה כלום. הלוואי שהיה מוסד כמו 'דיגניטאס' בישראל ואנשים לא היו צריכים לטוס לשווייץ. אני חושבת שזה דבר סופר־אתי לאפשר לחולים סופניים שנמצאים בסבל נוראי לסיים את החיים שלהם בכבוד אם זו הבחירה שלהם, והלוואי שאפשר היה לעשות את זה בארץ".
בריאיון האחרון שלה, מירית הררי אמרה לי שביקשה מדידי לא להישאר לבד.
"אנחנו ממש לא דיברנו על זה. בכלל לא. אנחנו מפחדים לגעת בשאלות של ׳אחרי׳".
מה עוזר לך לקום בבוקר חזקה?
"חוסר הברירה. יש לי אחריות, יש לי ילדים ונכדים, יש לי עבודה, יש לי בן זוג לדאוג לו. לשכב במיטה לא יעשה לי טוב. זה ייתן לי זמן לחשוב על מה שבכל מקרה יקרה ואין לי דרך לשנות. ולא רק זה: על נקודת הזמן הזו אני עוד אסתכל בנוסטלגיה כזמן הקל בתוך המחלה. אנחנו יודעים שאנחנו הולכים לעוד יותר גרוע. אני לא עוזבת את אורן לרגע, עוד לפני המלחמה ובוודאי במלחמה".
"לפני שבוע הוא ישב לאכול וכמעט נחנק, ואני חשבתי שהוא הולך למות. אמרתי לו, ׳עוד לא, עוד לא׳. הבנו שאין לנו עוד 20 שנה ביחד"
היה לך רגע שנשברת?
״בפעם הראשונה שיצאנו עם כיסא הגלגלים לתור בבית החולים. קיפלתי אותו והנחתי בבגאז', האצבעות שלי נתפסו בקיפולי הכיסא וזה כאב. כשמצאתי חניה והוצאתי את הכיסא הוא נפל עליי. התחלתי לבכות וביקשתי מאורן סליחה, כי הוא זה שחולה. דווקא שם".
הריאיון עם רוני קובן הביא הרבה חשיפה. היית מוכנה לזה?
"זו הייתה לי חוויה מטלטלת. ישבתי בחושך באולפן וצפיתי בהם, וקרה לי שם משהו. ראיתי את חיי מלמעלה. קלטתי שאני מסתכלת על אהוב לבי ואני אבלה. חזרתי סחוטה רגשית. מהבחינה הזאת אורן יותר חזק ומפוכח ממני. אני מוצאת נחמה בכך שהיו לנו שנים נהדרות ביחד, שעשינו דברים, שחווינו. זיכרונות נהדרים הם נחמה".
"אנחנו נלחמים למען הדמוקרטיה והחופש האקדמי"
מ־2021 מכהנת ורד כמנכ״לית ארגון ״בשער – קהילה אקדמית למען החברה בישראל״, שהוקם לפני 27 שנה ומנוהל כיום על ידי נשים בלבד. ״בשער״ הוא גוף בלתי תלוי שמטרתו להרחיב את התרומה של אנשי אקדמיה לטובת החברה בישראל. בין היתר הוא מעניק ייעוץ לאנשי אקדמיה, מקיים סדרת הרצאות בפריפריה במגוון נושאים, מפעיל תיבת "שאלות ותשובות" לציבור הרחב ומנסח ניירות עמדה.
"בלי החופש לחשוב, לבקר, לחקור, לשאול שאלות, להיות ביקורתי - אין לך אקדמיה", אומרת ורד. "לשם כך צריכים להיות תנאים של דמוקרטיה ליברלית, ואנחנו מסייעים לאנשי אקדמיה שמרגישים איום או צנזורה, ויכולים לפנות אלינו גם בעילום שם. אנחנו מפעילים 'קו חם' ויש משפטנים שעוזרים. אנחנו רותמים את כל 2,500 חברי הקהילה שלנו, אנשי אקדמיה מכל המוסדות, כדי להפיץ את הידע ולהילחם למען הדמוקרטיה והחופש האקדמי".
את ממשיכה בתפקיד למרות המחלה של אורן.
"עלתה השאלה אם עליי להתפטר כדי להיות עם אורן בזמן הטוב שלו. אנשים אמרו לי, 'שלא תעזי להתפטר. אסור להתנתק מהדברים שמרכיבים את השגרה'. היו ימים שלא הפסקתי לבכות והיו ימים שבאמת כאילו לא ידעתי מאיפה יהיה לי כוח לשאת את היום הזה, אבל אני ממשיכה להיות בעשייה, וזה מה שעושה אותי חזקה".
