אומרים שזה מאוד לא רצוי, אבל הנה, אני מודה: לאחרונה מצאתי את עצמי מזייפת! לא הרגשתי את זה, אז החלטתי להעמיד פנים כאילו אני כן. רגע, זה לא מה שאתן חושבות. כלומר, וואו, הלוואי שזה היה מה שאתן חושבות. זה בטוח היה מגניב יותר, עסיסי יותר. אבל לצערי מצאתי את עצמי מזייפת בבדיקת שמיעה כשהלכתי לאחרונה לבצע בדיקות סקר. מכל הבדיקות שם, זו הייתה הבדיקה שחששתי ממנה יותר מכול, בעיקר כי בתקופה האחרונה כמה "מקורבים", בעדינות של מקדחה, מעירים לי שאני לא שומעת טוב. אני לא רוצה להסגיר במי מדובר, אבל נגיד שבחלל האוויר נזרקו משפטים כמו "נו, אמא, את חייבת לעשות משהו עם השמיעה שלך", או "בזמן שהיינו נשואים זה ממש לא היה ככה". לכן, כשהכניסו אותי לתא האטום בבדיקה, פחדתי שלא רק שהיא תוכיח שיש לי בעיה, אלא לא פחות גרוע: היא תוכיח שהם צודקים.
בהתחלה, כששמו עלי אוזניות ואמרו לי ללחוץ על הלחצן בכל פעם שאשמע צליל, דווקא הייתי חדורת ביטחון. שמעתי נהדר וכבר דמיינתי את עצמי זורקת בשביעות רצון את המשפט "רואים? אמרתי לכם", אלא שאז קרה משהו מקומם. הצלילים נעשו חלשים מדי, בקושי שמעו אותם ובשלב מסוים אפילו לא שמעו כלום. ככה יצא שמדי פעם לחצתי על הלחצן גם אם בכלל לא הייתי בטוחה ששמעתי. נו, ליתר ביטחון.
כשיצאתי מהתא, עם כל הלחיצות המיותרות, פתאום הבנתי שהבדיקה האמיתית הייתה בכלל של היכולת שלי להודות בקול רם, אפילו לעצמי, שהגעתי לגיל הזה. הגיל שבו אני עומדת בין הבת שלי, שכל החיים שלה עוד פרוסים לפניה כמו ספר חדש, ובין אמא שלי, שכבר נמצאת בפרקים האחרונים שלה. הבת שלי היא מה שהייתי ואמא שלי היא מה שאהיה. ואני בדיוק בפרקים האלה שבהם הגוף מתחיל לזרוק סימנים, לא דרמטיים מדי, אבל מספיק חזקים כדי להבין לאן העלילה מתקדמת. תחילה ירידה קטנה בשמיעה, אחר כך הברכיים מזמזמות, ואז מגיע הרגע שבו את מגלה שהשניצלים שהכנסת לקופסה כדי לשים במקפיא - מאוחסנים כבר שבוע בארון.
אתן תוהות מאיפה מגיעה הדוגמה המוזרה הזו? ובכן, מניסיון, ומשם מגיע הלחץ. כי פתאום גם כוכבות ילדות שלי כמו דרו ברימור, מפסיקות לפרסם תמונות עם הגברים החמים שהן יוצאות איתן, ומעלות בפייסבוק סרטונים שבהם הן סובלות מגלי חום.
ופתאום הבת שלי אומרת שפייסבוק זה לפנסיונרים ושהעולם היום בכלל נמצא בטיקטוק, ואני שומעת את עצמי עונה "אני לא מבינה למה צריך את כל הטכנולוגיה המיותרת הזו" וקולטת שזה בדיוק מה שאמא שלי אמרה לי כשהסברתי לה פעם מה זה די־וי־די. ואז נפל לי האסימון: עד כמה די־וי־די נחשב היום עתיק ומה זה בעצם אומר עליי? ועוד יותר גרוע: השתמשתי עכשיו במילה "אסימון".
אז כן. המטרה של בדיקות הסקר היא לגלות אם הגוף מתחיל לקרטע, רק שאצלי הן הסתיימו בגילוי אחר: שאני מוכנה לעשות הרבה מאוד כדי לא לגלות, כי אני רוצה עוד להרגיש שהעולם עבורי גדול ופתוח, שיש בי עוד מקום וזמן לחוות אהבה גדולה וחדשה, שיש חלומות שעוד מסתובבים בחוץ ומחכים לי שאגשים אותם, שיש עוד הרבה דברים שאני מצפה לראות, ומנגד - כמה דברים שבמכוון אני עדיין לא רוצה לשמוע.
